איפה אני עושה מדורה?

אלון נכנס הביתה אחרי ביה"ס, פניו מאורכות, עצוב, לחלוחית בעיניו.
שאלתי אותו מה קרה ? הוא לא ענה.
נכנס לחדר.
זרק את התיק ופלט: לא רוצה לדבר.
לא התעקשתי, אני יודעת שכשאני מתעקשת, הוא מסתגר.
הכנתי ארוחת צהרים, ערכתי את השולחן והזמנתי אותו לאכול איתי.
שמתי את הטלפון שלי על "שקט", וכשישבנו לאכול, סיפרתי לו מה עבר עליי היום. פתאום הוא פלט "אני לא אוסף קרשים".
לא שאלתי שאלות, הקשבתי.
ידעתי שאם אשאל שאלה, אני אפריע לו לספר.
והוא באמת המשיך, כי ברגע שנתתי לו שקט, והוא ראה שאני קשובה, היה לו קל להמשיך ולדבר.
"גיליתי שחלק מהילדים התחילו כבר לאסוף קרשים והם עושים מדורה משלהם. כשאמרתי שגם אני בא, הם אמרו שאני לא יכול, כי הם כבר התארגנו".
אז אני לא רוצה השנה לעשות מדורה עם אף אחד.
נפגעתי בשבילו, הרגשתי כאב בבטן, כעסתי שדוחים את הילד שלי, הרגשתי שהלביאה שבי רוצה לסדר עבורו את העניינים, אבל ברור לי שאני חייבת לחשוב בהגיון ובצורה בוגרת, להפעיל שיקול דעת, ולהוות מודל התמודדות עבורו.
אבל זה כל כך קשה כשאני רואה את הילד שלי כואב, קשה לי להפעיל שיקול דעת.
בכל זאת, אני חייבת להכריח את עצמי להפעיל שיקול דעת כדי להוביל את הילד אל הפתרון ולא ממקום של הזדהות וחיזוק תחושת האני מול כולם.
מריבות בין חברים זה נושא כאוב.
לא רק בנושא המדורה של ל"ג בעומר, אלא גם בימי הולדת, חגיגות בר מצווה ועוד. המוקד צריך להיות, איך אנחנו כהורים עוזרים לילד שלנו להתמודד במצב החברתי הזה. האם אנחנו פותרים לו את הבעיה או נותנים לו את הכלים להתמודד ולפתור את הבעיה בעצמו.
אז איך נעזור לו ?
כשאנחנו בסערה, אנחנו לא יכולים לעזור לו.
אז קודם כל נשאל שאלות קונקרטיות (לא להציף, לא במהירות ולא בלחץ !!), ונאסוף מידע מדויק מהילד שלנו על מה שקרה.
האם יש מדורה כיתתית?
כמה ילדים התארגנו בנפרד?
מי הם הילדים?
האם המורה יודעת על כך?
בשלב הבא, אפשר להתקשר למחנכת או לוועד ההורים הכיתתי כדי לאסוף עוד מידע אובייקטיבי.
לאחר שכל הנתונים בידיי, לשתף את הילד במידע העדכני ולחשוב יחד איתו מה הדרך הנכונה לו להתמודד עם העניין.
לפתוח בפניו את האפשרויות שיש לו ולא להשאיר אותו תקוע בתחושת ה"לבד".
אם למשל, לאחר השיחה עם המחנכת, מסתבר לנו שרוב הכתה מתארגנת למדורה ורק קבוצת ילדים קטנה מתארגנת בנפרד, נדגיש לו את החשיבות של הצטרפותו לכל הכיתה.
אם נגלה שהכתה מתחלקת לקבוצות ולא עושה מדורה כיתתית, נחשוב ביחד לאיזו קבוצה מתאים לו להצטרף ונחשוב איך הוא יעשה זאת.
ואם הכתה לא מתארגנת חוץ מהקבוצה הקטנה, נארגן ביחד מדורה עם החברים שהוא רוצה או במסגרת המשפחתית שלנו.
מה שחשוב, זה להיות מודעים למצבו החברתי של הילד שלנו ולצפות מראש קשיים באירועים כיתתיים ולהיות מעורבים בוועד הכתה או עם הצוות המארגן הרבה קודם.
לא לחכות לרגע האחרון ולראות מה יקרה באירוע הכיתתי.
במשפט מסכם – אל תתנו למוקשים להתפוצץ, למדו לפרק אותם קודם.