אירוח חברים שלא נגמר בפיצוץ

"כל אירוח של חברים מסתיים בכעסים, מריבות, צעקות, עונשים, אנחנו ממש לא שמחים כשהחברים שלנו מגיעים עם הילדים שלהם, כי אז זה תמיד נגמר בכעסים, בבכי והם לא רוצים לבוא לבקר שוב. זה כל כך לא נעים לנו שהוא לא נותן לילדים של החברים שלנו לשחק במשחקים שלו.
התחושה שלו שכשהילדים מגיעים אליו, הם בעצם נוגעים לו בדברים הכי פרטיים שלו, הכי משמעותיים לו, ושם הוא רוצה לשלוט על מה הם יגעו, מה הם ייקחו, הפחד שיקרה משהו לדבר הכי יקר לו, שלא ידעו לשמור על המשחק שהוא הכי אוהב, שלא ייאבדו חלקים, שהידיים שלהם יהיו מלוכלכות והמשחק יתלכלך ויתקלקל… זה המניע להתנהגות ה"אנטי-חברתית"

אז מה עושים ?

• כשאנחנו יודעים שקשה לילד שלנו – לא נזמין הרבה ילדים בבת אחת, אלא נתחיל בילד או שניים ולאט לאט נרחיב את מעגל החברים שלנו ושלו.
• לפני אירוח אנחנו שואלים את הילד במה הוא מרשה שהילדים האחרים ישחקו. את הצעצועים האלה אנחנו מוציאים שיהיו נגישים לילדים האורחים.
• את הצעצועים שחשובים לו נשים במקום בטוח, שאף אחד לא יוכל לגעת בהם.
• לפני שהילדים נכנסים לחדר הילדים, אנחנו המבוגרים נגדיר את כללי המשחק בבית שלנו כדי למנוע הרס של המשחקים.
• לא נכנס לחדר הילדים רק כשיהיו צעקות – דווקא כשהילדים משחקים בשקט בחדר, נכנס מדי פעם ונחמיא להם על שיתוף הפעולה שלהם, על הרעיונות שלהם ועל איך שהם מקפידים לשמור על המשחקים.
• נקפיד להציע להם כיבוד מחוץ לחדר – לא פעם ילדים רעבים או צמאים הם הרבה יותר עצבנים ומגיבים בכעס.

חברים, זהו את הקושי ואל תמהרו לשפוט – הכעס שלכם רק מגביר את החששות של הילד והתחושה שלו שאין מי שיעזור לו לשמור על החדר והצעצועים שלו.