אני דואגת

אני דואגת כן ממש דואגת.
מספר הפניות למוקד התמיכה שלנו עולה כל שבוע.
כבר שנה שלמה שדור שלם של צעירים וצעירות שגדל כאן ותהליך ההתפתחות הטבעי שלו נעצר, כל עולמם החברתי, הרגשי נעצר.
הם קיבלו פתאום שינוי בעלילה – המסגרת המסודרת המאורגנת, תקופה שאת ההשלכות שלה עוד נראה שנים רבות אחרי שכל זה ייגמר.

היום אני רוצה להתייחס בעיקר לבני הנוער , תלמידי חטיבות הביניים וכיתות י שכבר שנה שלמה נמצאים סגורים בבתים ללא מסגרת, ללא אינטראקציות חברתיות ללא פעילויות ספורט, חוגים – נכון לכל בני הנוער, אבל לחברה עם הפרעת הקשב שכל דבר הוא יותר קיצוני, יותר קשה וגורם להם להיות שרויים במצוקה הרבה יותר גדולה.
נשברו חוקים בבית, שעות מסך, זמני אכילה, קימה, שינה.
נשברה בעיקר הסמכות שלנו, דברים שאמרנו שהם לא בריאים…
היום אנחנו רואים איך המציאות מאלצת אותנו לאפשר אותם.
אין לנ את הכוחות, כן, גם אנחנו עייפים, מותר!
שנה כבר בסיפור שלא נגמר וכרגע גם אינו מראה סימנים של סיום.
יש תחלואה נלווית של כ40 אחוזים חרדות עם הפרעת קשב.
הדרך לטפל בזה היא יצירת קרקע בטוחה.
בואו ונבנה עוגנים.
דברים קטנים שייצרו מסגרת שתהווה את התשתית להתמודדות היומיות הבלתי אפשרית.
החברה שלנו יוצאים פחות החוצה, פחות מזיזים את הגוף ואוכלים הרבה יותר.
מחקרים שעקבו אחרי בני נוער במהלך הקורונה הראו שהילדים הוסיפו לעצמם בממוצע עוד ארוחת אחת נוספת ליום, מצד שני הפעילות הגופנית שלהם פחתה ביותר משעתיים בשבוע והם הוסיפו לעצמם זמן מסך של כ5 שעות יומיות.
בואו ונהיה אקטיביים, נוציא אותם, כן ברמה של להקים, לצ'פר… העיקר שיעשו פעילות. אפליקציות מאתגרות, שעונים חכמים זה הזמן להשקיע ולהכניס אותם למסגרת.
חובה עלינו להראות להם את התמונה – לעשות להם רפלקציה.
כי בתוך כל הכאוס הם בכלל לא שמים לב כמה באמת הם אכלו, שתו, זזו, ישנו וטיפלו בגוף שלהם.
המסכים הופכים לקשר שלהם עם העולם –
צרו קפסולת חברים, עודדו אותם להזמין ולהיות מוזמנים עפ"י ההתוויות כמובן,
אפשרו להם, פרגנו להם כשהם יוצאים/ מזמינים אליהם.
זכרו, לסערת גיל ההתבגרות תפקיד משלה בפיתוח העצמאות, גיבוש הזהות, עמידה במחויבויות, יצירת קשרים חברתיים, רומנטיים ועוד…
אז פנו זמן לשיחות, זמן להקשבה, אל תתעלמו מקריאות מצוקה – טפלו במיידית, (זה לא יעבור, המצב.. כולם ככה) ועודדו, עבדו איתם על פרוייקטים, הכנסו לחדרים שלהם, תשאלו מה קורה? תוך כדי הביאו להם פינוק לחדר, צרו תחושה שאתם מתעניינים בהם אבל גם סומכים עליהם.
התקשורת ביניכם לבין ילדיכם תשפיע באופן משמעותי על ההתפתחות האישית שלהם ותיצור ביניכם קשר מדהים שיהווה בסיס מצוין בחיים הבוגרים שלהם.