"אני כבר לא יודע מה יגרום לו להקשיב לי!?"

"אני כבר לא יודע מה יגרום לו להקשיב לי!?"

"אולי אם אני אקח לו משהו שחשוב לו, ויכאב לו קצת, יתחיל להיות לו אכפת והוא יעשה מה שאני מבקשת ממנו"
"לשחק עם החברים שלו זה מה שחושב לו? החוג זה מה שיקר לליבו?
אז לא יהיו לו חברים עד שהוא ילמד להתנהג! לא יעשה שיעורים לא יצא לשחק!
לא יקום בזמן לא ילך לחוג!"
האם באמת כך אנחנו רוצים לגדל את ילדינו?
האם באמת לקיחת הדברים שמחזקים אותם זה מה שיגרום להם לעשות את מה שאנחנו מבקשים מהם?
האם כך "מחנכים" ילדים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD ?
האם שיטת התנאים והאיומים "אם…אז" באמת תגרום להם להשתנות, להתנהג "בסדר"?
האם היינו אומרים לילד קטוע רגליים תרוץ מהר יותר עם הפרוטזה אחרת לא תיפגש עם החברים שלך?
זו התקשורת שאנחנו רוצים לקיים עם ילדינו?
האם זה המודלינג שאנחנו רוצים שהם יראו לנגד עיניהם ויגדלו להיות אנשים שישתמשו באותה שפה?
לילד עם הפרעת קשב יש קושי בתפקודים הניהוליים.
הוא לא מצליח לנהל את עצמו – בגלל אותו קושי.
לא כי לא אכפת לו.
אם תענישו, תאיימו, תגבילו, תשימו התניות – התפקודים הניהוליים של הילד שלכם לא יתחילו לתפקד פתאם, בטח לא לאורך זמן.

תמנעו ממנו לפגוש חברים?
בשלב מסוים הוא ירגיש מחוץ למעגל החברתי כי הוא כבר לא שיחק איתם הרבה זמן, הקשר וההקשר החברתי יתפוגג וידעך, חברויות חדשות שנוצרו בין חבריו ימלאו את החלל שהוא הותיר בהיעדרותו, הילד שלכם יוותר, לא ירצה לצאת יותר.

תמנעו ממנו ללכת לחוג כדורגל שהיה מרכז חייו?
הוא ירגיש שכבר הפסיד כ"כ הרבה מפגשים, שהוא כבר לא יכול לחזור, המקום שלו בקבוצה ישתנה, הוא לא ירצה שוב להתאמץ להתברג מחדש כחלק מהחמישייה הפותחת, אז מה זה שווה בכלל? הוא יחליט להפסיק ללכת לחוג לגמרי!
החברים, החוגים, הדברים שהילד שלכם אוהב – אלה הכוחות שלו.
הכוחות שלו מניעים אותו, נותנים לו מוטיבציה להצליח.
אם הוא מאבד את מה שמניע אותו הוא ישב בבית ללא חברים, ללא תחום עניין, ללא עיסוקים ואז… נרוקן אותו מהכוחות שלו, בשלב הבא – נצטרך לטפל בבעיות רגשיות שייווצרו.
כמובן, התיאור כאן מאוד מוקצן אבל… בהחלט קיים ונאמר מדי יום בהרבה מאוד בתים.
אין ספק שהדברים נאמרים מתוך חוסר אונים, תסכול, פחדים, דאגה מכך שאנחנו מרגישים שאיבדנו את הדרך ולא מצליחים לנהל את ילדינו.
אז מהי הדרך?
ללמוד יותר ויותר על הפרעת קשב בדיוק כמו שהיינו לומדים מה עושים כשלילד שלנו יש סכרת, צליאק, אלרגיות וכו.

לחשוב איך אני מחזק אותו?
איך אני משתמש בחוזקות ובכוחות שלו לטובת הדברים שאני רוצה שהוא יעשה?
לטובת הדברים שבהם הוא מתקשה.

למשל, הציעו לו – תעשה שיעורים ואח"כ נשב לצפות יחד במשחק כדורגל.
שבוע שלם התמדת בהכנת שיעורים – נערוך צפייה משפחתית חגיגית במשחק חשוב.
תתמיד חודש שלם בהכנת שיעורים – נלך יחד לצפות במשחק כדורגל אמיתי במגרש של קבוצה שהוא אוהד.

כלומר, אנחנו נאיר הדרך החיובית בעזרת אותם כוחות שקיימים בו.
נרתום את הדברים שהוא אוהב לפרסים עבור אתגרים שנעמיד בפניו אותם הוא יצלח.

לא ניקח ממנו מה שכבר נתנו לו.
אלא נתגמל אותו עבור מאמצים שהוא עושה, ועבור ההצלחות שלו, באותם דברים שחשובים לו.

חשוב לזכור,
לוקח זמן לשנות סגנון הורות, שפה חינוכית, דרך התייחסות, עמדות פנימיות ודרכי התבטאות.

נשמו עמוק, קחו אוויר- קחו את זה כאתגר ארוך טווח,
גייסו סבלנות, התמדה, עקביות וגם חמלה לעצמכם כשלא תצליחו, כי בהתחלה זה יקרה, אתם מידי פעם תכשלו, לא נורא, החזיקו את החזון חזק בעיני רוחכם, והמשיכו בדרך.

החליטו על אתגר אחד, דווקא קטן, שיהיה לילד ולכם קל לעמוד בו ותוכלו בוודאות לחוות יחד הצלחה, לאט לאט הגבירו והעלו את האתגרים.

עם הזמן זו תהפוך להיות דרך חיים.

ושתהיה שבת שלום!