אף אחד לא אמר לי

"זה לא הגיוני, אני כל הזמן לחוץ – לפני נסיעה למקום לא מוכר, לקראת טיול, לפני נסיעה לחו"ל, מכל דבר אני נלחץ ומתחיל עם הדאגות, לא מצליח להירדם ובסוף רק רוצה לבטל הכל ולחזור לשגרה המוכרת.

את זוכרת כמה חיפשתי עבודה אחרת? עד שמצאתי בדיוק את העבודה שרציתי, הגיעו הלחצים – איך אודיע בעבודה הנוכחית על עזיבה? איך אתעורר מוקדם יותר בבוקר, עם מי אהיה בחדר? איך יהיה הבוס הישיר שלי, איך תהיה הנסיעה לשם, מה יהיה אם לא אצליח ללמוד את החומר ועוד מחשבות ששיגעו אותי כל הזמן.

אתמול נסעתי בפעם הראשונה לעבודה החדשה שלי. זה באזור תעשיה ויש שם הרבה מאוד משרדים וחברות. את הכתובת הכנסתי לוויז והיה לי ברור שיש שם מקומות חניה מסודרים. ידעתי שיש פקקים בבוקר ויצאתי ממש מוקדם, במילא בקושי ישנתי בלילה. בדרך שמתי לי מוסיקה מרגיעה, וכך עברתי את כל הפקקים והגעתי רבע שעה לפני הזמן שתכננתי. הרגשתי ניצחון, אפילו אספיק להתארגן בנחת ולמצוא ברוגע את המשרד החדש שלי. עמדתי עם האוטו בתור לחניון שצמוד לבניין שלי, חיכיתי בסבלנות עד שהגעתי למחסום ואז, המחסום לא נפתח. השומר שעמד שם צעק לי שאסתובב והראה לי שיש שם שלט גדול שכתוב עליו "לבעלי מנויים בלבד". לשאלתי איפה חונים הוא ענה בתנועת יד וצעק "סע מסביב". רק אז הבנתי שיש לי בעיה עם החניה, למה אף אחד לא אמר לי…"

 

הרבה מאוד דברים שקורים לאנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD קורים גם לאנשים אחרים, ההבדל הוא בשכיחות שזה קורה, בדרך ההתייחסות שלהם באותו רגע ובעוצמת התחושות שלהם.
אצל אנשים עם הפרעת קשב מתווספת גם הקצנה של כל סיטואציה. כל סיטואציה היא סוף העולם, אין רגע של חמלה. הם מיד מרגישים שהם לא בסדר, שכאלה דברים קורים רק להם, הם מרגישים טיפשים ובטוחים שלאחרים זה אף פעם לא קורה. במצבים אלו אין להם חשיבה סלחנית כמו "בפעם הבאה אני אשאל יותר שאלות", או "שאנסה למצוא עוד דרכים להתמודד", הם לא נותנים לעצמם הזדמנויות נוספות וכך לא צוברים הצלחות. הרבה מאוד פעמים בגלל התחושה הזו של ה"אני לא בסדר", הם מחמירים עם עצמם עוד יותר ולא סולחים לעצמם, הם לא רוצים לחזור על התחושה המתסכלת ולכן גם נמנעים מלהתחיל התחלות חדשות.
בנוסף, הפרעת קשב היא הפרעה מתעתעת ואצל כל אחד היא מתנהגת אחרת. יש אנשים שבסיטואציות כאלה ייקחו אחריות ויאשימו את עצמם בלי חמלה ומצד שני יש את אלו שלעולם יאשימו את האחרים – "למה לא אמרו לי?".

איך בכל זאת נתמודד עם מעברים וסיטואציות חדשות

• נכין רשימת שאלות – נעל על דף את כל השאלות שלא ברורים ואנחנו רוצים לדעת, לפני שנתחיל בפעילות חדשה.
  ניעזר בחבר, בן/בת זוג – הם יכינו את הרשימה יחד אתנו. נעשה מעין סימולציה לדרך ההכנה לפעילות חדשה.
• זמנים – נתכנן את הזמנים כך שתמיד נשאיר מרווח זמן גדול יותר ממה שחשבנו. כך נגיע בנוחות קודם ויהיה לנו זמן להתכונן לפעילות ולא נהיה בלחץ.
  גם הידיעה שיש לי מספיק זמן אם משהו קורה בדרך, מרגיעה ועוזרת להיות בשליטה.
• פיזית – נסו לעשות ביקור מקדים במקום, לא רק וירטואלית. כך תקבלו תשובות לחלק מהשאלות ואולי יעלו שאלות נוספות.
• שריינו לעצמכם חבר טלפוני לעת צרה, לעזרה בניווט או בבירור עבורכם, כשאתם בזמן הנסיעה.
• הכינו רשימה צומחת של נקודות לחשיבה – בכל פעם שאתם נתקלים בבעיה נוספת, הוסיפו אותה לרשימה. למשל – האם יש חניה, מתי שעות העומס בכבישים, מתי המשרד נפתח, האם אפשר לעשות פול עם מישהו נוסף מהאזור שלי – הרשימה אף פעם לא תהיה מושלמת, אבל תעזור לכם יותר ויותר ככל שתתמלא.

החיים מזמנים לנו הרבה מאוד דברים שלא תמיד יש לנו פתרונות עבורם ולא תמיד אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות בהם. הניסיון שלנו מגיע מלמידה מטעויות ולא מוויתור על ההתנסות. במקום להתייאש כשזה קורה לנו, בואו נעצור רגע, ננשום עמוק ונעשה הערכת מצב ממקום של שליטה במצב ולא ממקום אימפולסיבי, ננסה לראות מי או מה יכול לעזור לנו ובשום אופן לא נוותר.