בגללי הם לא

"כולם הולכים לפסטיגל, כולם היו כבר בקרקס שבא לעיר ורק את לא מוכנה לקחת אותנו", ככה אמרו לי הילדים השבוע והם צודקים, אני לא מסוגלת לעמוד ברעש, בדוחק, בחום ובבלגן שמתחיל בחיפוש החניה, ממשיך בתור לכרטיסים, במקומות הישיבה באולם ומסתיים בדוחק שביציאה מהאירוע. זה לא פינוק, זה באמת כואב לי באזנים כשיש רעש וצעקות, כשיש דוחק וכל שניה מישהו נוגע בי אני משתגעת כי אני מאוד רגישה לכל מגע וכשיש מסביב בלגן וילדים מתרוצצים, זה עושה לי בלגן בעיניים, הכל קופץ לי ואני נלחצת.. אז איך אקח את הילדים למקומות מלאי ילדים ?

לא אשכח את הפעם ההיא שלא היה לי נעים לסרב לחברה שלחצה והבטיחה שתעזור לי. קבענו ללכת עם הילדים להופעה בקניון, לא משהו המוני, לדבריה.

המתח שהייתי בו מהרגע שנכנסנו לאוטו, רק התעצם כשנכנסנו בשערי הקניון. האשליה שהאוויר הקר שעטף אותנו גם ירגיע, הפכה מהר מאוד למתח נוראי מלווה בלחץ בראש ובאוזניים. כשפגשנו את החברה והילדים שלה, רק התעצם בי הפחד שהילדים ייעלמו, כי עכשיו הם רצים יחד עם החברים שלהם ואין לי שליטה. החברה סיפרה לי סיפורים ואני התאמצתי לשמוע אותה בתוך הרעש הנוראי והילדים לעומת זאת, קופצים, שמחים, צוחקים בשמחה ובהתרגשות.

מצאתי את עצמי לחוצה, כועסת ונוזפת בלי הפסקה. לא הייתי מסוגלת ליהנות מכלום. בסוף המופע רק רציתי לצאת משם, לברוח הביתה, להפטר מהרעש והבלגן. אבל עכשיו הילדים היו רעבים, החברה מיד אמרה "קדימה, עולים לקומת האוכל, יש שם פיצות נהדרות"..

רק אחרי שלוש שעות של מתח וכאב ראש שהולך ומתעצם, חזרנו לאוטו. בבית, כשהשקט חזר ונרגעתי, הגיעו רגשות האשם – למה אני לא כמו כולם ? למה אני לא מסוגלת להתמודד עם הרעש ? למה אני נלחצת מהדוחק ? מה אשמים הילדים שלי שמפסידים את חוויות התרבות המעצבות בגללי? עצם העובדה שאני מונעת מהם לראות את כל המופעים האלו, הופכת אותם ליוצאים מן הכלל גם בחברת החברים שלהם. למה אני לא כמו כולם ??"

איך מתמודדים בכל זאת ?

  1. שתפו את הילדים בקושי שלכם, הסבירו שזו בעיה פיזיולוגית אמתית.
  2. בקשו מהם לשתף פעולה אתכם כשנמצאים במקומות ציבוריים. במקומות שקשה לכם יותר.
  3. הצטרפו לבני משפחה או חברים כדי שלא תתמודדו לבד.
  4. הסבירו גם לבני המשפחה והחברים את הקושי שלכם, כדי שיידעו היכן לעזור לכם.
  5. היעזרו בבני משפחה וחברים שייצרפו את הילדים שלכם לפעילויות מסוג זה ואתם תחזירו להם בפעילויות שקטות יותר.
  6. תגדירו את זמן הבילוי, כדי שתוכלו לעמוד בזה.
  7. התמודדו עם הקושי במנות קטנות – קחו רק ילד אחד לפעילות מסוג זה.
  8. הקפידו לקחת את הילדים גם לפעילויות אחרות, שקטות יותר וכך הם יכירו אתכם גם נהנים וגם יהיו לכם חוויות משותפות אתם.

שיתוף הסביבה בקושי והיכולת לבקש עזרה מותאמת הם המפתח להתמודדות מוצלחת עם הקושי.

    תפריט נגישות