דע את מקומך

לאחר ששוחחתי עם אם המשפחה, ביקשתי להיפגש קודם רק עם שני ההורים. היא סיפרה לי שהאבא הוא איש עסקים, וחלק ניכר מזמנו נמצא בחו"ל. תיאמנו את מועד הפגישה כך שתתאים גם לו והוא פינה לשם כך זמן.

 

למרות שביקשתי שהפגישה הראשונה תהיה רק עם ההורים, הופתעתי לראות שגם הבן שלהם הצטרף לפגישה ונכנס לחדר כמובן מאליו. הילד עשה עליי רושם רב: בעל בטחון רב ותעוזה. מיד בתחילת השיחה הוא הודיע לי שהוא יחליט מי יטפל בו וכיצד, וגם התפאר שהוא "פיטר" כבר כמה וכמה מטפלים.

בהמשך השיחה, שיתף אותנו הילד, שהוא אינו מבין מדוע יש לו בעיות התנהגות בבית הספר. הוא גם התקשה להסביר מדוע הוא מושעה לעתים קרובות. מנגד, הוא דאג לספר לי שהוא מחונן, שקל לו ללמוד והמורים אומרים שהוא ממש סוג של גאון. כששאלתי אותו מה באשר לחברים, הוא לא הגיב והסיט את השיחה לנושא אחר.

 

וההורים? הם ישבו בחדר ובקושי הצליחו להשחיל מילה. אמו ישבה בכורסה לצדו וניסתה מדי פעם להגיד משהו, אבל כל מה שנשמע בתוך השיחה היו תלונות, שהילד מתיש אותה. בכל פעם כשבקשתי מההורים התייחסות לנושא שעלה, הם רק התחילו לדבר והילד נכנס לדבריהם ולא נתן להם לסיים, הוא השתלט על השיחה ולא אפשר לשני הוריו להגיד דבר. ראיתי עצב בעיניו של הילד בכל פעם ששמע את אמו מתלוננת. אך למרות זאת הוא המשיך בסערה לנהל את העניינים.

 

בשלב הזה החלטתי לעצור את השיחה ולהבהיר לילד, שהוא התבלבל ומעכשיו אנחנו המבוגרים, ההורים שלו ואני – אנחנו משוחחים והוא רק מקשיב. התחלתי מחדש את השיחה ופירטתי את הנושאים שאנחנו רוצים לדון בהם. מיד קפץ הילד, התחיל לצרוח ולהתנגד: "מי אתם שתחליטו עליי? אני מחליט!". הוא פנה לאמו ועם אצבע מאיימת הודיע לה שתקום עכשיו כי הם קמים והולכים ושאני מפוטרת, הוא לא מוכן שאני אטפל בו.

 

ראיתי שההורים מתכוננים לקום ומיד עצרתי אותם ואת הילד. בקשתי שישבו בחזרה והודעתי לילד בצורה חד משמעית, שהוא לא יכול לפטר אף אחד ולעומת זאת אני "פיטרתי" אותו מתפקיד המנהל. הודעתי לו שמעכשיו הוא חוזר להיות ילד בן שמונה, מקסים, חכם, יפה, אבל… עדיין ילד.

משלב זה, הילד נרגע במקומו, הקשיב ושיתף פעולה. ביחד גיבשנו תוכנית, שהוא היה חלק מבנייתה. למשל, תגמלנו אותו בדברים שהיו חשובים לו ועבורם הוא היה מוכן להתאמץ.

 

הורים יקרים, אל תתבלבלו ואל תבלבלו, תהיו ברורים – אתם המבוגרים והילד הוא ילד. הוא חייב להישאר כזה וצריך שאנחנו המבוגרים נשמור עליו, נדריך ונכוון אותו.

 

איך ?

1. לוחות זמנים – חשוב לשמור על סדר יום, לדבוק בו ולא להפוך אותו לפרויקט לזמן קצר.
2. סדר וארגון – הפכו זאת לאורח חיים, לא רק כהמלצה.
3. הכוונה – כוונו את הילדים שלכם. לילדים דעתנים יש תמיד מה לומר, חשוב שנקשיב ונייחס חשיבות לדבריהם. ככל שנקשיב להם ונכבד אותם ואת דעותיהם, נוכל לכוון אותם לחשוב נכון וללמוד להתנהל בצורה נכונה יותר.
4. מידתיות – הקשיבו וכבדו את דעותיהם, אך שמרו על הפרופורציות ודעו מתי לעצור אותם. כך הם ילמדו להשתמש ברעיונותיהם במידה ולא ישליטו אותה על כולם.