הראש לא יודע 16.1.17

התיישבתי לסיים עבודה במחשב. רק הכמות הגדולה של התיקונים הרתיעה אותי במשך יומיים. בסוף התיישבתי. רשמתי בצד 8:00 – השעה שהתחלתי, כי תמיד אני שוכחת מתי התחלתי וכך לא יודעת כמה זמן עבדתי.

 

פתחתי את הקובץ והתחלתי לקרא, פתאום קפצה לי בראש השאלה – מתי הפגישה הבאה שלך היום ? אני קוראת את הטקסט ובראש מנסה להיזכר… תוך שניה אני מוצאת את עצמי בלוח השנה, בודקת מתי אני נפגשת ועם מי. ומשם גלשתי לדואר וממנו עברתי למצגת יפה ששלחו לי ושם הייתה הפניה למידע מעניין על בריאות, אז עברתי לדף המידע. נזכרתי שאתמול קבלתי תמונות יפות בווטסאפ, אז נכנסתי לתמונות שכבר עברו למחשב, לראות אותן שוב בגדול… באותה הזדמנות כבר העברתי את התמונות לתיקייה המתאימה, שיהיה מסודר… אוי – אני באמצע התיקונים בעבודה..

 

חזרתי לקובץ של העבודה – רגע, עכשיו כבר 8:20, צריכה לעדכן את הרישום. מחקתי את 8:00 ורשמתי 8:20 – אני בלחץ לסיים את העבודה, אבל הראש לא יודע את זה…

 

בדיוק קפצה לי הודעה של הפייסבוק, רק רגע לראות מה הוא כתב ואני חוזרת.. כשהרמתי את הראש מהמסך, השעה כבר היתה 9:00. מחקתי שוב את השעה שרשמתי בפתק.

 

עברו ארבעים דקות !! – שוב אני מאחרת. שוב לא יצאתי בזמן מהבית ודווקא הייתי מוכנה… דווקא הבוקר קמתי מוקדם, הייתי מוכנה בזמן ואמרתי לעצמי  – יש לך חצי שעה לסיים את העבודה במחשב. שבי, תתמקדי ונגמור עם זה כבר.

 

מצאתי את עצמי חייבת לצאת לעבודה בלי שעשיתי שום דבר. לא הייתי עצבנית, הייתי מתוסכלת שתכננתי ולא הספקתי, למרות שקמתי מוקדם והייתי בטוחה שהיום אני מסיימת את העבודה.

 

אם רק הייתי זוכרת שגם בפעם הקודמת, שתכננתי לסיים את העבודה בחצי שעה שהיתה לי בבוקר, זה נגמר בלא כלום. אבל – אלו דברים שאני לא זוכרת. תמיד יש בי את התקווה הזו, שהפעם זה יצליח.

 

התסכול הגדול ביותר הוא שאני רואה זאת גם אצל הילד שלי. הוא כבר פספס הגשת עבודות, איחר למבחן, שכח את עצמו ולא הגיע ליומולדת של החבר הכי טוב שלו, רק בגלל שלא ידע לעצור והיה שקוע במחשב.

 

אז איך אפשר אחרת ?

1. מודעות היא מילת המפתח – היו מודעים לקושי הזה.
2. לרשום לעצמכם את הזמנים מראש ולסמן V כשביצעתם.
3. לשים שעון עצר (טיימר), שיצלצל כל 7 דקות כדי שיעיר אתכם ויחזיר אתכם לעשיה.
4. להיות ערים למחשבות המסיחות ולעזור לעצמכם לחזור לעיקר.
5. לתכנן כמה זמן ומתי באמת אתם יכולים לעבוד על העבודה.
6. לתת לעצמכם צ'ופר – בסיום משימה.

בואו נהפוך את ההתמודדות לאתגר וכך ננצח