חברים

"כל הקיץ עידו לא נפגש עם חברים מהכיתה שלו, הוא העדיף להיפגש עם חברים מביה"ס היסודי, שאיתם הוא עדיין מצליח לשמור על קשר.
מדי פעם היו ניסיונות להיפגש עם החברים מהכיתה הנוכחית, דרך שיחות ווטסאפ, אבל מהר מאוד הם חסמו אותו או צחקו עליו, ממש לעגו לו. מזל שהוא ילד חזק כי זה לא הפסיק – יש ילד אחד, תום, שהוא כוחני בצורה שלא תיאמן, הוא גורר אחריו עוד ארבעה ילדים והם הפכו להיות מבחינתי, חבורת הרשע. עידו לא מבין את זה, הוא מנסה בכל הכוח, להתחבר דווקא עם החבורה הזאת, הוא לא מוותר, חוטף סטירות וממשיך להתעקש הוא מוכן לעשות הכל בשביל להיות חלק מהחבורה.
עכשיו כשחזרו ללימודים זה החמיר, עכשיו זה לא רק ברשת הדיגיטלית, עכשיו זה גם בהפסקות ובשעורי ספורט, הם לא מוכנים שהוא יהיה חלק והוא מתעקש. הוא מעדיף להיות בודד, מאשר לנסות ולהתחבר לילדים אחרים בכיתה. מבחינתו, זה אתגר. להיות חלק מהחבורה הזו, זה ניצחון.
אין לי ספק שגם לו יש חלק בדבר, הילד שלי יודע לחפור כשהוא רוצה משהו, אז הוא מציק ומציק והוא לא מרפה. לא תמיד הוא מבין למה באמת מתכוונים ואז הוא מגיב בצורה לא מתאימה ולעתים באיחור. הפרשנות שלו לסיטואציות החברתיות היא איטית ולעתים שונה ולא קשורה, זה מוציא מהדעת, הוא גם לא מסוגל לשמור סוד.
כן, ברור לי, הכל ברור, אבל עדיין מאוד כואב ואני לא יודעת מה לעשות. הוא כרגע תלמיד בחטיבת הביניים וככל שהוא גדל אני מרגישה שעשיתי לו עוול, שלא נתתי לו להתעמת עם סיטואציות חברתיות וכל הזמן גיביתי אותו. לא ראיתי את המצבים מהעיניים של הילדים אלא רק מהרצון שלי לגונן עליו."
כל הקשיים שהאימא העלתה הם מוכרים. לא תמיד בכל המאפיינים ולא תמיד בעצמה כזו, אבל אנחנו פוגשים לא פעם ילדים בודדים, שלא מצליחים לצאת מהצורך והרצון העז שלהם להתחבר, להיות חלק מחבורה מסוימת. ודווקא החבורה הזו לא מתאימה להם – היא פוגעת בהם, משפילה אותם ומביאה אותם למצבי סיכון כי הם מוכנים לעשות הכל כדי להיות חלק מהחבורה.
איך בכל זאת נעזור להם?
1. חזקו את הדימוי העצמי של הילד ע"י פתיחת אלטרנטיבות חברתיות נוספות, מחוץ למסגרת הבית ספרית, כדי שיוכל להתאמן בלקשור קשרים חברתיים, ממקום שבו הוא חזק.
לדוגמה: ילד שחזק בספורט יוכל להתבלט בחוגי ספורט, ילד שחזק במחשב יוכל להתבלט בחוג מאתגר בתחום.
2. תהוו מודל לחיקוי והראו לילד את המעגלים החברתיים המגוונים שלכם וספרו גם על חברים שלא המשכתם אתם את הקשר, כי היו נכונים לאותה תקופה, או שהקשר כבר לא התאים לכם.
לדוגמה: עבודה, משפחה, חברים מהתיכון, חברים מהצבא.
3. למדו את הילדים לשאול את עצמם שאלות, כדי לבחון אם החברות נכונה להם באמת או שאולי זה מטעמים שגויים.
לדוגמה: מה יוצא לי מהקשר הזה? למה הקשר כל כך חשוב לי? האם הקשר הזה שווה את זה?
4.התיווך שלכם נכון כשהילדים צעירים, גם אז צריך לדעת לעשות זאת במינון נכון. אל תהיו במקום הילדים, זה כמו מאמן כדורגל שיכנס לשחק במקום השחקנים. תנו לילדים להתמודד ולהתאמן. ככל שהילדים מתאמנים בגיל צעיר יותר, כך הפגיעות תהיינה קטנות יותר ויכולת ההתמודדות שלהם תתחזק.
5. כשאתם חווים התנהגות דומה של הילד בבית, אל תוותרו, אל תתעלמו אלא תתמודדו כי הילדים מקבלים מסר מוטעה. הם מבינים שאם מאפשרים ומקבלים את ההתנהגות הזו בבית, הם יכולים להתנהג כך גם עם החברים בכתה ושם כבר לא מוותרים להם.
תהיו עם יד על הדופק – אם אתם מזהים שהילד שלכם חווה פגיעה חברתית ברמה של חרם, אמירות קשות, השפלות – אל תהססו לפנות לביה"ס וביחד עם הצוות החינוכי מצאו את הדרך לפרק את הדינמיקה שנוצרה.