טיפול רגשי
טיפול רגשי בהפרעת קשב
חשיבותו של המרכיב הרגשי בטיפול האינטגרטיבי (טיפול שכולל טיפול תרופתי, התנהגותי ורגשי), עולה עם הגיל של האדם.
עבור מי שכבר עבר את בית הספר התיכון, הצבא, האקדמיה וכדומה מרכיב זה חשוב עוד יותר, לעומת ילדי גן או בית ספר יסודי. ברוב המקרים, מבוגר עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD) שאובחן בגיל מאוחר וממילא גם טופל מאוחר, צבר כבר שנים ארוכות של תחושות תסכול, כישלונות, אכזבות, פגיעה בדימוי העצמי והלקאה עצמית.
החוויה הרגשית שמלווה את חייו של המבוגר הלא מטופל עלולה להיות קשה מאד.
גם אם עברתם את כל שתים עשרה שנות הלימוד וקיבלתם תעודת בגרות, אתם מרגישים שמשהו לא לגמרי עובד בחייכם ולא תמיד אתם מבינים למה. אתם מרגישים שתמיד ברקע ישנה תחושה של החמצה ופספוס מסוים במעשיכם. בנוסף לכך, התסכול, העמימות והסטיגמות שאולי הודבקו לכם בבית ובבית הספר, עלולים בשלב זה להצטבר לחוויה רגשית לא פשוטה.
חוויה רגשית זו מוצאת את ביטוייה בתחושת ההחמצה, הפספוס והקטנת השאיפות שלכם בחיים במקרים הקלים. היא עלולה להתפתח ולהופיע עם תסמיני דיכאון או חרדות, במקרים החמורים. הפרעות נפשיות אלו מתוארת בספרות המחקרית כתחלואה נלווית (קומוברבודית), אשר שכיחותן עולה בקרב אנשים עם הפרעת קשב לא מטופלת.
כדי להפוך להיות אדם אופטימי, אמביציוזי, מתפקד, שמאמין ביכולותיו, שמעז לחלום חלומות, צריך לאזור אומץ ולהתמודד עם חוויות הסיפור האישי. טיפול פסיכולוגי רגשי הוא אמצעי מתבקש, שייגע בצלקות של מי שהיה משחר ילדותו "ילד רע" או "לא יוצלח". העבודה הטיפולית תציף ותחשוף את צלקות העבר ואת פצעי ההווה אשר משפיעות עליכם גם היום. הטיפול המשולב יאפשר יצירת מסלול חיים חדש, שהוא חוויה מתקנת ויציע תהליך ריפויים של פצעים אלה.
הפסיכולוגית נעמה איגרא מעלה במאמרה "איך להושיב היפראקטיבי על ספת הפסיכולוג" את האופן שבו הפרעת קשב לא מטופלת עלולה לחבל במפגש הטיפולי עצמו. היא מתארת במאמרה כיצד אדם עם הפרעת קשב יכול לנדוד באופן אסוציאטיבי במחשבותיו ו"להתנתק" בחדר הטיפול. לחשוב על דברים אחרים בעוד הוא ממשיך לשוחח עם המטפל שמולו. על פניו מדובר "בחלומו" של כל מטפל דינאמי, מכיוון שלכאורה מדובר ב"מפגש עשיר" – מפגש מלא בחוויות, מחשבות ורגשות, שהם "חומר העבודה" הבסיסי. ממנו יכול המטפל לבחור משפטים מסוימים ולהראות מתוכם רגשות או גורמים המפעילים את המטופל בחייו באופן שהוא אינו מודע להם.
למרות זאת, מטופלים רבים מעידים כי טיפול רגשי "קלאסי", שמיועד בעיקר לספק הבנה ותמיכה או שיקופים ופירושים לדברים שעולים בחדר הטיפול, נחווה על-ידם כלא כל-כך יעיל. נעמה איגרא כותבת במאמרה, כי עדיין צריך להשתמש בטיפול "המסורתי", אך יש צורך להכניס לחדר הטיפול גם כלים נוספים. מכיוון שבמקרים חמורים של הפרעת קשב לא מטופלת, המטופל נשאב לדיבור אינסופי, שיכול להתפרש בתורו על-ידי המטפל כסוג של הגנה או מיסוך מצד המטופל, בפני רגשות קשים שעולים בחדר, בעוד שלמעשה מדובר בלקות תפקודית, שמתבטאת בקושי של המטופל להגיע לעיקר ולהבדיל בין עיקר לטפל, לדוגמא.
אם כך, אדם שסובל מהפרעת קשב ונמצא בחדר הטיפול, לרוב יתקשה להתמקד בבעיה המטרידה אותו, מפני שהוא אינו מסוגל לארגן את מחשבותיו באופן רציף וקוהרנטי מול המטפל.
כך נוצר מצב של חוסר יכולת "להגיע אל העניין" בשיח הטיפולי, מפני שהמטופל איבד את עצמו בתוך רעשי הרקע שהוא יוצר והמטפל אבד עמו או פירש לא נכון את המטופל, דבר שעלול רק להגביר את התסכול בחדר.
אין ספק כי ישנה חשיבות גדולה לכך שהמטפל יהי המנוסה בעבודה עם לקויי קשב ויידע לברור את התבן מתוך המוץ. בנוסף, מכיוון שאנחנו – כמו תמיד – מדברים על טיפול אינטגרטיבי, שכולל גם רכיב תרופתי וגם רכיב התנהגותי, כנראה שהשיחות יוכלו להפוך להיות ממוקדות ויעילות יותר עם הזמן ועם התקדמות הטיפול על כל ערוציו ורכיביו.
ועוד משהו לסיום עבורכם, בוגרים צעירים עם הפרעת קשב:
פוטנציאל הריפוי הרגשי שלכם הוא עצום ורב, כי היכולת שלכם לקוות היא עצומה. אתם בעלי חזון, יותר מרוב האנשים ה"רגילים" – אתם חושבים מחשבות גדולות וחולמים חלומות גדולים. היכולת שלכם לבצע תפנית אמיתית בחיים היא מתנה מיוחדת במינה – האמינו בה.