כל שישי אותו הסיפור

יום שישי, אני בשיא ההכנות, הדגים והמרק מתבשלים כבר על האש, ואני קוצצת ירקות לתבשיל הבא, השיש מלא בכלים ושאריות, בכיור ערימת כלים לשטיפה, ובפינת השיש מונח לו הפלאפון שלי פתוח לתקשורת הכתובה והוואטסאפ המשפחתי פעיל מאי פעם.
מדי פעם אני מעיפה מבט להתקדמות הדיון לגבי שעת הארוחה. בסך הכל הודעתי בוואטסאפ המשפחתי שהערב נאכל בשמונה כדי שירון יספיק לנוח אחרי הטיול שעשה הבוקר. מיד הגיבה דנה "למה תמיד מתחשבים רק בו??", ודור מוסיף "אבל אני רוצה לצאת הערב…" וכך התחיל הדיון על שעת הארוחה. חשבתי שאם אני קובעת שעה, זה יסגור את הענין, אך לא כך.
"אז אני לא אבוא" מתריסה דנה. אני מרגישה איך הלב שלי מתכווץ, אני רוצה שכולם יבואו וגם רוצה להתחשב בכולם וגם רוצה שהילדים שלי יהיו חברים טובים ויסתדרו ביניהם ויעזרו אחד לשני.
אני נזכרת במריבות האינסופיות כשהילדים היו קטנים – ירון, דנה ודור, שלושה אחים צעירים בני 5, 7 ו-9. גם אז היו מריבות על
"למה הוא מקבל ואנחנו לא",
"למה את לא מתערבת"
"הוא לקח ולא החזיר"
"הוא תמיד נוגע לי בדברים"
"למה הוא לא מקשיב?"
"הוא לא מבין מה זה לא"
"היא עושה רעש"
"היא נכנסת לי לחדר בלי רשות"…
הזיכרונות מחזירים אותי להתלבטות האינסופית שלי – מתי להתערב ומתי לא ? האם אגרום נזק כשאתערב ? או אולי אגרום נזק כשלא אתערב ? אני זוכרת את ההתלבטויות והחיפוש אחר התשובות בספרים, במאמרים, בשיחות עם חברות, בהתייעצות עם מומחים.
והעצות השונות – "תישארי בעבודה ולא תאלצי להתערב במריבות כי הם חייבים ללמוד להתמודד עם זה לבד", "תכנסי למקלחת כשהם רבים ואל תתערבי" – אבל בסופו של דבר, אני היא זו שצריכה לקבל את ההחלטה, אני זו שעומדת מולם לבד ותמיד זה קורה בדיוק כשאין לי זמן, אני עסוקה, יש סביבי אנשים, נוצר מצב שההחלטות שלי הן לרוב במצבי לחץ ולכן לא שקולות עד הסוף. ובתוך סיר הלחץ הזה, כשההחלטות לא שקולות, אני צורחת, מענישה ללא שיקול דעת ובסוף נשארת עם רגשות אשמה.
אין מתכונים מוכנים ל"מה עושים במצבים האלה", כי בכל משפחה ההתייחסות צריכה להיות בהתאם לשותפים למריבה ובכל משפחה זה שונה. והשאלה הנצחית – האם פעלתי נכון ? עד איזה שלב לתת להם לריב? מתי להתערב ? – זו שאלה שרק אנחנו ההורים צריכים למצוא לה את התשובה.
ובכל זאת, יש כמה כלים שאם נעשה אותם יהיה לנו קל יותר להתמודד עם המריבות –
🌷 תהיו שם, אבל אל תתערבו. תהיו שם כדי שהמריבה לא תצא משליטה.
🌷 תלמדו את הילדים לדבר את מה שמפריע להם. גם במחיר של חבר שמחכה בחדר.
🌷 כשהמריבה מסתימת, עשו שיחה ובה למדו אותם לשקף אחד לשני במילים את מה שהם הרגישו.
🌷 בנו לוח תורנויות של כל פעילות שיכולה לעורר ויכוח בין הילדים, כמו צפייה בטלויזיה, זמני משחק במחשב, סדר מקלחות.
🌷 השתמשו בעזרים שיעזרו לילדים למדוד את הזמנים – טיימר, תזכורות בטלפון, שעון.
🌷 תעקבו אחר לוחות הזמנים כדי שתהיו נוכחים בזמן ההחלפה כי שם הצמתים הבעייתיים. אבל אל תתערבו, רק תהיו שם.
🌷 הכינו תכנית ובה הצלחות של כל הילדים במשפחה, כל אחד יתרום את חלקו לטובת השגת מטרה שכולם רוצים ואוהבים לעשות ביחד. ובזכות כולם ביחד ישיגו את המטרה. לדוגמה: לצאת לאכול פיצה בחוץ, להכין סושי בבית וכו'.
המריבות לא מסתיימות אף פעם ומשפחות מושלמות יש כנראה רק בסרטים הרומנטיים. אבל ככל שנבנה עם הילדים, בינם לבין עצמם ובינם לבינינו שיח תקשורתי, נוכל לצמצם את כמות המריבות ובודאי את העוצמה שלהן.