לא חוזרים על טעויות עבר

היא ישבה מולי בוכה – "אני מוצאת את עצמי עושה לילדים שלי, את מה שעשו לי ואני אפילו קיצונית הרבה יותר כי המצב היום הרבה יותר קשה. אנחנו חשופים לכל כך הרבה איומים שאפילו לא היו כשאני הייתי קטנה."
והיא התחילה לספר –
"אני זוכרת שכשהייתי קטנה, לא יכולתי ללכת לישון אצל חברים, לא יכולתי לחזור הביתה לבד, תמיד הייתי צריכה לעדכן, תמיד הייתי צריכה לבקש רשות, הרבה מאוד פעמים רציתי להשתחרר מהמחנק הזה ואפילו חשבתי לשקר. הרגשתי שאני משתגעת מהמקום הזה של המעקב האינסופי וחובת הדיווח. התחלתי לפתח הרבה מאוד פחדים והם גם הלכו והתעצמו עם השנים, וכך לאט לאט הרגשתי שהכל סוגר עליי, שאני לא מפתחת שום עצמאות. התחלתי לשקר– אמרתי להוריי שאני הולכת לחברה ושאמא שלה תחזיר אותנו, ולמעשה חזרתי לבד. אמרתי שאנחנו נפגשים להכין שעורים וזו היתה הפגישה הראשונה שלי עם נער. במקום לשתף הפכתי להיות מתנגדת ופחדנית במידה שווה. עשיתי את הדברים אבל לא באמת נהניתי מהם, עשיתי את הדברים אבל היו בי רגשות אשם ופחד כי לא היה לי עם מי להתייעץ לא היה לי את מי לשתף ובעיקר לא היה לי על מי להישען וכך מצאתי את עצמי בודדה. אני לא רוצה לחזור על הטעות שההורים שלי עשו"
דווקא עכשיו, מול המציאות הלא פשוטה שכולנו מתמודדים איתה, בואו נעשה זאת אחרת:
1. קבעו את חוקי הבית והסבירו אותם לילדים, כך שיהיה להם ברור מה הציפיות שלכם ומדוע
2. עליכם לדעת היכן הם נמצאים ועם מי הם יוצאים
3. תדאגו לקבל מהם את רשימות הטלפונים של החברים שלהם (לא כדי שתתקשרו אליהם, אלא כדי שיהיה לכם קצה חוט במידה וחלילה משהו קורה.)
4. הקפידו להפוך את נעילת הבית מבפנים לרוטינה – הרגל קבוע. הסבירו, למדו וכתבו שלט על הדלת מבפנים כדי שלא יפתחו את הדלת באופן אוטומטי כשהם לבד בבית.
חברים, אנחנו צריכים לשמור על הילדים שלנו ולחזק אותם, הסבירו להם שאתם סומכים עליהם ואתם תמיד תהיו שם על מנת לתמוך בהם, אבל רק כך נגדל אותם להיות עצמאיים, חושבים ומוכנים לחיים.
הכלים שניתן לילדים להתמודד עם הפחדים שלנו, יהפכו להרגלים ולשגרת החיים של ילדינו.