לא להיות לבד

כשראיתי את השם שלה על צג הטלפון, התרגשתי מאוד. בפעם האחרונה שדיברנו היא היתה תלמידת תיכון, ואחרי תהליך שעשינו יחד היא הצליחה לסיים את הלימודים בהצטיינות.
בשיחה היא סיפרה כי אחרי השירות בצבא, טיילה במזרח, היא ועכשיו התקבלה ללימודי תקשורת שכל כך רצתה, אבל פתאום היא פוחדת שזה גדול עליה.
היא ביקשה שניפגש, וכשנכנסה לחדר מיד החלה: "להיות סטודנטית עם הפרעת קשב – זה נראה לי כמו התחלה של בדיחה. להגיע בזמן, לשבת במשך שעות, לעקוב אחרי דברי המרצה, ממש להקשיב, שלא לדבר על להצליח לרשום את הדברים – וכל זה מבלי לדבר, מבלי לומר את דעתי או להתווכח.
בנוסף, צריך לזכור את המערכת, איפה כל שיעור מתקיים, לאסוף מאמרים, לצלם, לסדר, לשמור, לזכור, לחייך ולהיות נחמדה, לזכור את הדרישות כמו מה מותר, מה אפשר, מה אסור ומה כדאי, להתעקש ולא לוותר, להכין אוכל, לקנות ציוד. ה צ י ל ו!!!".
התחלנו לעשות סדר, לפרק את הדברים שיצרו את החששות, וגילינו כי העומס של החששות עוצר אותה מעשייה.
ביחד הבנו שהכי חשוב – לא להיות לבד! למצוא מישהו שאפשר לסמוך עליו, לשתף, לדבר על הדברים, לא רק לשפוך מהלב. מישהו שגם אנחנו יכולים לעזור לו, כדי שהקשר יהיה הדדי ולא נרגיש שאנחנו הופכים לעול או מטרד, ליצור קשר של נתינה וקבלה. כשמשתפים אחרים במה שקורה לנו, התחושות הקשורות בעומס נכנסות לפרופורציה וניתן להתמודד איתן.
אז כיצד נתמודד עם הלימודים והשיעורים ביעילות? נכתוב את הדברים, ניצור רשימות, נגדיר מטרות קטנות, אפשריות וברורות, נמצא אפליקציה שיכולה לסייע, נצטרף לקבוצות וואטס אפ של סטודנטים, ניצור קבוצת למידה ונהפוך את הלמידה לאתגר – ליעד שניתן לכבוש אותו.
והעיקר, נזכור כי כשהדברים נראים גדולים, עמוסים ובלתי מנוצחים, לא נתבייש לבקש עזרה ונהיה פתוחים לקבל ואפילו להעניק אותה בשעת הצורך. שנת לימודים פורייה ומוצלחת לכולם.