אבחון הפרעת קשב אצל מבוגרים

הם לא התחילו עכשיו, כמובן: חוסר היכולת להתרכז לאורך זמן, חוסר המנוחה, השכחנות, הפיזור, הקופצנות. הם היו שם תמיד, מאז שאתם זוכרים את עצמכם. יש כל מיני סיבות לכך שלא אובחנתם עד היום; אנחנו מנחשים שהסיבה העיקרית היא חוסר המודעות לבעיה שהיה קיים כשהייתם ילדים. אולי התבונה והיצירתיות שלכם העבירו אתכם בשלום את הבגרויות ואת האוניברסיטה. אולי למדתם לחיות עם סטיגמה של מפריען. אבל האמת היא שאתם מותשים. נכון שעם השנים פיתחתם טקטיקות שיעזרו לכם לעקוף את ההפרעה, אבל הן צורכות מכם אנרגיה והיא הולכת ופוחתת. אולי יש לכם ילד שכבר אובחן, והאבחנה שלו משמשת לכם כטריגר: תהא הסיבה אשר תהא, אתם מחליטים לגשת לאבחון.
קודם כל, דעו: אתם עושים עבור עצמכם דבר משהו חשוב, חיוני אפילו. אבחון מדויק וטיפול נכון שיגיע בעקבותיו עשויים להקל עליכם באופן משמעותי את ההתנהלות בבית, בעבודה, מול הילדים ומול בן הזוג. הנה קצת מידע על תהליך האבחון, שיעזור לכם להגיע יותר מוכנים ופחות חוששים.

האבחון הקליני שונה מעט מזה של הילדים, משתי סיבות עיקריות:

האחת, ההיסטוריה המפורטת שנדרשת מהמאובחן תהיה בהכרח חסרה, בגלל הזמן שעבר מאז ילדותו ובגלל האפשרות שהוריו – שזוכרים טוב ממנו – כבר אינם בין החיים. השנייה היא מנגנוני ההסתגלות והעקיפה של הלקות שהמאובחן המבוגר כבר סיגל לעצמו, ולכן יש להתאים את השאלות בראיון למצב הזה. אבחון מבוגרים חייב לקחת בחשבון את שתי הנקודות הללו, ולהתייחס באופן מיוחד לתחלואה נלווית – מתוך מחשבה שחיים ארוכים עם הלקות עלולים להביא אתם מטען כבד של דימוי עצמי נמוך, דיכאון וחרדה.
כמו אצל ילדים, גם אבחון מבוגרים נעשה בידי רופא מומחה: נוירולוג או פסיכיאטר. את ההפניה אליהם תקבלו מרופא המשפחה שלכם. תוכלו לבחור אם לעבור את האבחון במכון (בדרך כלל פרטי, וקופת החולים שלכם תחזיר לכם אחוז מסוים מהעלות) או אצל רופא: פרטי או של הקופה. יש רופאים מומחים שהם מאבחנים מעולים גם בקופות החולים; אל תהססו לבחור בדרך הזאת.

הפגישה עם הרופא אמורה להמשך 45-60 דקות, והיא צריכה לכלול:

א) תיאור מפורט של ההיסטוריה שלך: הלימודית / אקדמית, תעסוקתית, חברתית, זוגית. מה, בעצם, הביא אותך לאבחון? מהם הסימנים שגורמים לך לחשוד שיש לך הפרעת קשב?
ב) הערכה מלאה על-פי הקריטריונים של המדריך העדכני של DSM
ג) הערכה של הפרעות אפשריות אחרות; כאמור, הפרעת קשב שאינה מאובחנת היא קרקע פוריה לתסמינים של דיכאון או חרדה, ואלה רק שתי דוגמאות. הרופא יאתר ויבודד אותן (ויחליט אם הן זקוקות לטיפול בפני עצמן).

ד) בדיקה קלינית מפורטת: שאלוני אבחון מותאמים למבוגר, שימולאו על ידך וגם ע"י צד שלישי.
כלים אבחונים נוספים: במידת הצורך ימליץ הרופא המאבחן על השלמת האבחון בכלים נוספים (כמו לגבי ילדים): מבחנים פסיכולוגיים, הערכה קוגניטיבית, הערכה פסיכיאטרית, הערכת כישורי למידה וכדומה. הרופא עשוי להפנות אתכם למבחן ממוחשב (כמו TOVA (לינק) למשל): דרך הקופה, זה לא דבר יקר. זכרו שהמבחן הממוחשב הוא רק בדיקת עזר ולא מהווה תחליף לאבחון: תפקידו הוא בעיקר לקבוע את המינון האופטימלי של התרופה שתירשם לכם. מומלץ לעשות אותו פעמיים, פעם אחת בלי תרופה ופעם שנייה עם תרופה. תתעקשו על זה.
כדי לפרש את תוצאות המבחן הממוחשב עליך לשוב לרופא המאבחן. בשלב הזה, ולאחר שיש בידיו את כל הנתונים, הוא יחליט אם להמשיך לטיפול תרופתי ובאילו מינונים. בהנחה שיש לכם הפרעת קשב – התרופה הנכונה במינון הנכון עשויה לשפר את איכות חייכם לאין שיעור.

שיהיה בהצלחה.
אם יש לכם עוד שאלות אנחנו בפייסבוק, עם כל התשובות.