מדוע אבחון הוא לא "רק אבחון"

"הוא עשה את כל האבחונים, לקחנו אותו כבר לפני חצי שנה למאבחנת שכולם המליצו לנו עליה ושום דבר לא עוזר. נתנו לו טיפול תרופתי והוא עדיין מפריע למורים בשיעורים, בכלל רוב הזמן הוא מבלה מחוץ לכיתה. אנחנו מיואשים !" את המשפטים האלה אני שומעת מהרבה הורים. אז מה קורה? למה האבחונים לא מספקים לנו את "הסחורה", למה הילדים שלנו לא מצליחים להשתלב בלימודים ובחברה ?

כשאנחנו לא מרגישים טוב אנחנו "הולכים לרופא", אנחנו עושים זאת כבדרך אגב מבלי להסס, בדרך כלל לרופא הקרוב למקום מגורינו, רופא הילדים או רופא המשפחה. פוגשים את הרופא, בדרך כלל "מתעצבנים" על אורך התור ביחס לכמות הזמן שנמצאים בחדרו, מקבלים הנחיות, מרשמים, מבצעים את הנאמר, מבריאים וממשיכים..
אך מה קורה כאשר "העניינים מסתבכים"? הטיפול אינו עוזר, מופיעים תסמינים משונים, אנחנו או הילדים, חלשים, פגיעים וסובלים ? בשלב זה מתחילים לחפש מומחים, מישהו בעל שם דבר, או בעל הכשרה מיוחדת שיוכל לסייע לנו להבריא.

במצב כזה, אנחנו לא חוסכים במאמצים, לא מחפשים את "הקרוב לבית" או "המוכר" או "הזול" או "המשתלם". אנחנו מחפשים את איש המקצוע, הרופא, שיוכל לתת לנו את הפתרון.

בשנים האחרונות הפנייה לאבחון (פסיכולוגי או דידקטי או משולב פסיכודידקטי), הפכה להיות קלה בדיוק כמו הפנייה לרופא המשפחה או רופא הילדים. אך כאשר מדובר בהפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, בקשיי למידה, בלקות למידה או בקשיים בבית הספר, הבעיה היא בדרך כלל הרבה יותר מורכבת ממה שנראה וגם הפתרונות אינם פשוטים ואין להשוות אותם למחלות ילדות. יתרה מכך, בניגוד למחלות ילדות או וירוסים שלרובנו כבר יש "אינסטינקטים לגביהם" ואנחנו יודעים באופן טבעי כיצד להתנהל לגביהם, כאשר מדובר בקשיים מתחום הקשב או הלמידה, לרובינו אין כמעט אינסטינקטים בנושא, מכיוון שכמעט לא נחשפנו לקשיים מעין אלה בעבר.

בדומה למקרים מורכבים ברפואה, להם נדרש מומחה, גם באבחוני-קשב או אבחונים הקשורים ללמידה, חשוב להיוועץ במומחה, שעבר הכשרה מיוחדת, מנוסה, בקיא, מכיר מורכבויות שונות ויכול לזהות את הקושי הספציפי בתוך ים הנתונים והמידע. בהמשך יוכל המומחה גם לספק המלצות מותאמות לילד ומדויקות בדיוק כמו רופא מומחה. כאשר ההמלצות אינן ברורות ומדויקות, יכולות להיות לכך השלכות או "תופעות לוואי", בדיוק כמו לטיפול רפואי או תרופתי שאינו מתאים.

המצב יכול להשפיע על כל תפקודיו של הילד – על חווית הלמידה, התפקוד החברתי שלו והדימוי העצמי שלו במשך שתים-עשרה השנים שהוא בבית הספר.

לכן, הקשיבו לאינטואיציה שלכם. אם אתם מרגישים שהאבחון לא מספיק מדויק ולכן ההמלצות שנתנו לא מתאימות או מדויקות לילד, התייעצו עם מומחה נוסף. אל תוותרו ! (קופות החולים מאפשרות היום לערוך אבחונים שונים בעלויות נמוכות ולעתים אף ללא עלות).

בנוסף, המאבחן צריך לשרטט את מפת הדרכים שבאמצעותה תבינו מה הקשיים שיש לילד, וכך תוכלו למצוא ולהתאים את האסטרטגיות המתאימות להתמודדות עם הילד בבית ובביה"ס.

הקשיבו לילדים, הקפידו לחזק ולעודד אותם גם כאשר נדמה שאין פתרונות. זכרו, תפקידינו ההורים לעמוד מאחורי ילדינו ולתמוך בהם בכל שלב בחייהם. אנחנו משמשים "הרמפה" שלהם להתמודדות עם האתגרים בהם הם נתקלים בחיי היום יום.

הכי חשוב – תפקידו של האבחון לשמש עבורנו מפת דרכים, שמראה לנו את הדרכים להתמודד. אין הכוונה שיישאר במגירה.