מודלינג-דוגמא אישית

הרבה פעמים אנחנו מנסים להשפיע על הילדים שלנו, לשנות להם הרגלים, הרגלי למידה, הרגלי התנהלות ואפילו לגדולים שביניהם, הרגלי עבודה.
אנחנו מדברים, מסבירים, מטיפים, מרצים ונואמים.
אבל בפועל – אנשים בכלל וילדים בפרט לומדים מתוך מודלינג-דוגמא אישית.

מודלינג אינו בא לידי ביטוי בהתנהגות חד פעמית.
הוא הופך להיות מודל רק אם הפכנו אותו להרגל! למשהו שהילדים שלנו רגילים לראות בבית, שוב ושוב ושוב.
מודל שהם רגילים לראות הופך להקניית הרגלים.

כך, כשאנחנו, ההורים, צריכים להחיל קודם כל על עצמנו, כל שינוי שאנחנו רוצים לראות בילדינו, ולהפוך אותו להרגל, ואת עצמנו לאנשים אפקטיביים במיוחד.

אחד המודלים שאני אוהבת, ושפרופ' ראסל בארקלי דיבר עליו בוובינר האחרון שקיימנו במאי 2020, הוא המודל של סטיבן קובי – " שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד"

אז מה זה המודל הזה ואיך אנחנו ההורים יכולים לסגל את ההרגלים האלה לעצמנו ולשמש מודל לילדינו?

"שבעת ההרגלים" – מדובר בשבעה הרגלים שנצפו באנשים אפקטיביים במיוחד.
7 ההרגלים מפתחים אופי ואישיות אפקטיביים: פתרונות מבפנים והם אינם עוסקים בפתרונות חיצוניים ברמה של תדמית או מיומנויות.

✔הרגל 1: היה פרואקטיבי.
אתה המתכנת של תגובותיך. אינך יכול לשלוט באירועים, אך אתה יכול לשלוט בתגובות שלך.
אנשים אפקטיביים במיוחד אינם מאשימים את הסביבה, או את הנסיבות , אלא מוצאים תמיד דרך להתקדם ולפתור את הנדרש.
הם סומכים על עצמם ומנסים להתרכז במעגל ההשפעה שלהם ולא במעגל הדאגה הסוגר עליהם.

הפרעת הקשב שלכם או של ילדיכם, האנשים במשפחה שלכם, המורה בבית הספר, הילדים וההורים בכיתה, האנשים בעבודה שלכם, השכנים, הממשלה – כל אלה נסיבות חיצוניות, אין לכם ממש השפעה מיידית ויכולת לשנות אותם או לשלוט בהם.

הדבר היחיד שאתם יכולים ללמד את עצמכם ולתרגל מידי יום, מידי רגע הוא-
איך אתם מגיבים אליהם.
הדרך שבה תבחרו להגיב אליהם תשנה את חווית החיים שלכם.
תכעסו – תחוו כעס.
תקבלו, תאהבו, תתקשרו – תחוו קבלה ואהבה והבנה.

הרגל זה מקנה אחריות, יוזמה ובחירה ברמה של "אתה אדון לגורלך".

✔הרגל 2: חשוב מהסוף להתחלה.
אנשים אפקטיביים פועלים עם מצפן ולא רק עם שעון.
הם מגדירים מטרות וחזון ופועלים לאורם ברמה יומיומית.
הרגל זה עוסק ביכולת להגדיר כיוון אישי, לגבש חזון ומטרות לעתיד.
שיאו של התהליך הוא יצירת הצהרת משימה אישית המכוונת אל העתיד.

אם הפרעת הקשב או הילד שלכם הם אלה שמכתיבים את סדר היום בבית, ואתם רק מגיבים לסיטואציות, אתם מאבדים את הסמכות ההורית ואת היכולת להנהיג את הילדים שלכם ולשמש להם מודל למנהיגות אישית.

כדי לתרגל את צורת החשיבה הזו – שאלו את עצמכם:
איזה אווירה אני רוצה בבית שלי?
איזה הורה אני רוצה להיות?
כשברור לכם איזה אווירה ואיזה בני אדם אתם רוצים להיות –
תשאלו את עצמכם – איך מדבר אדם כזה? באיזה מילים הוא בוחר? איך הוא מנהל קונפליקטים? מהם סדרי העדיפויות שלו? איך מתנהל הבית שלו? על מה הוא שם דגש?

אם תשאלו את השאלות האלה את עצמכם מידי יום – זה יחלחל ולאט לאט יהפוך להצהרת משימה.
הורים שמכוונים עצמם להצהרת משימה ברורה המוטמעת בחיי היום יום במשפחה שלהם, הם אפקטיביים יותר ורמת המוטיבציה ושיתוף הפעולה של ילדיהם גבוהים יותר בצורה דרמטית.
זהו הרגל של מנהיגות.

✔הרגל 3: העיקר להתחיל בעיקר.
הרגל זה עוסק בניהול זמן.
ניהול זמן זה מושג מאוד גדול.
אנשים עם הפרעת קשב רק שומעים את צירוף המילים ניהול זמן והם כבר מפסיקים להקשיב.
לכן נפשט את הדברים:
נקודת המוצא היא היכולת לנהל את הזמן ע"פ "חשוב" ולא רק על פי "דחוף".
כל הפעילויות שאנו אומרים לעצמנו: "יום אחד אגיע לזה… כשלא יהיו לי אילוצים אעשה זאת…"

החיים השוטפים חזקים וסוחפים אותנו.
החיים במשפחה עם הפרעת קשב סוחפים אף יותר.

לכן, תרגלו עצירות – ממש סמנו לכם ביומן זמנים לעצירה וחשיבה (אפשר בהתחלה פעם בשבוע – אולי כל שבת בבוקר? או כל חמישי בערב כשהילדים הלכו לישון? בהמשך כשתהיו יותר מיומנים תרגלו עוד ועוד עצירות במהלך השבוע)

שבו והגדירו לעצמכם מהם הדברים שחשוב לכם מאוד לעשות השבוע.
התחילו מדבר אחד בהתחלה, עם הזמן תעלו את מספר הדברים החשובים שאתם רוצים לטפל בהם.
לאחר שהגדרתם מה חשוב, שבצו זמן ייעודי ביומן שיוקדש רק לעניין הזה.

ככל שתתרגלו את זה, יותר ויותר דברים שחשובים לכם ימומשו ויקבלו התייחסות, תעלו את חווית ההצלחה, תהיו פנויים רגשית לטפל בדברים נוספים, תרגישו שאתם מצליחים לכוון ולנהל את הזמן שלכם ועל בסיס זה תצליחו אף להתמודד גם עם בלת"מים ומצבים בלתי צפויים.

שלושת ההרגלים הראשונים מביאים לניצחון אישי ולשליטה עצמית גבוהה.

שלושת ההרגלים הבאים מובילים לניצחון בין אישי.

✔הרגל 4: "לחשוב מנצח- מנצח". (Win-Win)
הרגל שיתוף פעולה.

כבוגרי החינוך של המאה העשרים רובנו תחרותיים מאוד.
כשהתחרות חודרת לרמת משפחה, כולם משלמים מחיר יקר.
הרגל זה עוסק ביכולת לעבור ממנטליות של "מנצח- מפסיד" או "מפסיד- מנצח" למנטליות של "מנצח- מנצח" ולמצוא תמיד פתרונות שבהם יש לכולם יתרון ותועלת.

אחד הנושאים הכואבים במשפחות עם הפרעת קשב הוא נושא השוואתיות והתחרותיות.
אפילו בין ההורים ( מי עושה יותר? מי מבין וידוע יותר? המילה של מי חזקה יותר?)

שוב, אין לנו יכולת לשנות אף אחד, לא את הילדים ולא את בן/בת הזוג.
הדבר היחיד והמשפיע ביותר, הוא לעשות את השינוי בעצמנו.

ראשית – הפסיקו להשוות! בינכם לבני הזוג, בין הילדים ובין ילדיכם לילדים אחרים.
שננו לעצמכם – כל אחד שונה וכך זה מעולה –כך זה נועד להיות.

בכל סיטואציה של קונפליקט: רצונות מתנגשים, אי הסכמה, תחרות על תשומת לב וכו
תשאלו את עצמכם ואת בני המשפחה בקול: מה תהיה הבחירה שתהיה לטובת כולם?

זו שאלה שגם אם לא תמצאו תשובה מיידית אליה, היא עושה עבודה מעולה.
היא מפתחת את היכולת לחשוב מחוץ לעצמי – להסתכל על האחר.
היא מפתחת גמישות מחשבתית.
היא מפתחת יכולת לחשוב על אלטרנטיבות.
היא מעצימה את הכח שלנו כקבוצה, כמשפחה, יוצרת שייכות וחסון רגשי.

תנו לה להדהד ביניכם.
אל תמהרו למצוא לה תשובות.

מעת לעת תציעו רעיונות, כיווני חשיבה, גם אם הם לא יתנו מענה מלא לרצונות של כולם – הם יהיו תרגול לחשיבה מסוג חדש.

במשך הזמן, הילדים עוד יפתיעו אתכם ברעיונות המעולים שלהם.

✔הרגל 5: "הבן ואז נסה להיות מובן"

לרוב איננו באמת מקשיבים אחד לשני.
נדמה לנו שאנו יודעים מה השני מנסה לומר יותר טוב ממנו לפני שהוא מסיים את דבריו.
תוך כדי שהוא מדבר, אנחנו עסוקים בלחשוב על התשובה שתיכף נענה לו.

נושא ההקשבה, מן הסתם – הוא אחד הקשיים הגדולים במשפחות עם הפרעת קשב.
מצטרפים אליו, הקושי לווסת את הרגשות, להתאפק עם מה שיש לי לומר, "להחזיק" את המחשבות, לפחד שאשכח מה שרציתי לומר, יש גם מי שמדברים הרבה וקשה להקשיב להם לאורך זמן.

תרגלו הקשבה כתרגיל.
כשהילד שלכם מדבר – באופן מודע, תנו לו לסיים עד הסוף.
הפנו אליו את המבט, צרו קשר עין באופן מודע, לא תמיד זה יהיה קל, אך נסו בכל זאת לתרגל ולהתרגל.
תוך כדי שהילד מדבר – הקפידו לנשום, ממש נסו לשים לב לנשימות שלכם.
אל תדאגו – לא תפספסו דבר ממה שהוא אומר.
כשהוא מסיים לדבר –
תוודאו שהבנתם נכון, ממש תשאלו –
"אתה בעצם מתכוון ש…."
"אז מה שאתה אומר זה ש….."
"אם הבנתי נכון…אתה מבקש ש…."

לאחר שקיבלתם ממנו אישור שהבנתם נכון.
קחו רגע לחשוב,
והגיבו עם התשובה שלכם.

תרגול כזה מוריד את הלחץ מהשיחה.
הרבה פעמים ילדים שמדברים הרבה (ומהר) פוחדים שלא מקשיבים להם ומנסים ממש להרוויח זמן של תשומת לב.
כשאתם בנחת, נושמים, מול ילד שמדבר אליכם, השיחה מקבלת כיוון אחר, נינוח יותר.

הקשבה אמיתית מאפשרת לנו להבין אותם ואת כוונותיהם באמת, לעודד אותם לבטא את עצמם ואז לחשוב ולמצוא פתרונות הולמים, ביחד, מתוך הרגשה שלהם שהם יכולים לסמוך עליכם, כי אתם מבינים אותם.

✔הרגל 6: סינרגיה.
רעיון הסינרגיה אומר שהשלם גדול מסך כל חלקיו – דהיינו: 1 + 1 > 2.

הרגל זה מאפשר לכבד שונויות של אחרים ולראות בהם הזדמנות להפריה הדדית, למבט רחב יותר ולפתרונות כוללים יותר.

זוהי הזדמנות להתבונן על בני הבית כמקור חוזק.
כל אחד מהילדים וההורים מביא את החוזקות שלו לתוך המבנה המשפחתי.
כל החוזקות של כולכם יחד יוצרים מבנה משפחתי מאוחד ועוצמתי.

תרגלו עם עצמכם מעת לעת התבוננות על הדברים הטובים שכל אחד מבני הבית תורם, נסו לראות איך הכל משתלב יחד בצורה נהדרת ומשמחת.

תרגול כזה מעצים את ראיית הטוב והכרת תודה על מה שקיים בחייכם.
הופך אתכם חיוביים ואופטימיים.
ידוע כי הרגשה טובה וגישה חיובית ממגנטות עוד ועוד חוויות טובות.

שלושת ההרגלים הללו אינם קלים להטמעה אך מאוד מאוד רצוי לנסות ולתרגל אותם.

✔הרגל 7: "חדד את המסור".

מסופר על אדם שמנסר במשך שעות ביער, עץ גדול ובקושי מתקדם.
עובר אורח שואל אותו: "מדוע אינך מחדד את המסור?"
והמענה הוא: "אי לי זמן לכך. אני עסוק מדי בלנסר את העץ"

הרגל זה עוסק ביכולת להתחדשות אישית.
הוא פועל בארבעה רבדים: פיזי, מנטלי, רגשי ונפשי ומלמד כיצד להתחדש ברמה השבועית ויומית בכל אחד מן המישורים הללו.

אנו עצמנו הננו המסור שצריך להמשיך לנסר ולהביא תוצאות יום יום.
את המסור הזה צריך לחדד באופן עקבי.

כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להישאב לתוך הפעילות השוטפת של החיים,
אנחנו כמו האיש מהסיפור.

זכרו, אנחנו המשאב הכי משמעותי לחינו ולחיי ילדינו!
הקדישו זמן להתחדשות והתפתחות אישית – גם אם זה ממש קשה, התעקשו על כך.
הרגל זה מקנה יכולת להתחדש, להתרענן, ללמוד, להעמיק ולהשתפר ברמה האישית ומתוך כך ברמה הבינאישית.

כל שבעת ההרגלים פועלים במשותף כמכונה אחת- כל השקעה יזומה באחד ההרגלים מקדמת גם את האחרים.

המערכת כולה מתפקדת כספירלה: מתקדמת בד בבד לטווח קצר ולטווח ארוך על פי הגדרת האפקטיביות: "היכולת לאזן תוצאות עם שיפור היכולת להגברת תוצאות בעתיד".

אני מודה לגיל שרמייסטר (מנחה בשיטת סטיבן קובי בישראל) על שתוף הפעולה בכתיבת פוסט זה

בהצלחה!