נס חנוכה האמיתי

חג החנוכה מזמן שינה את שמו לחג הפסטיבלים, עם המרדף המטורף אחרי עוד ועוד הצגות, הפקות ואירועים המוניים. הילדים נמדדים בכמה הצגות הם צפו ואת מי מאלילי הנוער הם ראו.
אנחנו נאלצים לשלם מחירים יקרים לכרטיסים והמחיר לא נגמר בכך. בכל יציאה כזו קונים גם חולצות, תיקים, יומנים שתייה ונשנושים.
ובנוסף, שכחנו את חגיגות הדלקת הנרות כל ערב, את דמי החנוכה, הכיבוד והסופגניות המיוחדות.
החג הזה הוא חג יקר!!
אבל מה הכי קשה בחג הזה? מעבר לאוכל המשמין ולהיערכות המורכבת ביציאה לכל אירוע – הכי קשה זה, שאחרי כל המאמצים שעשינו – קנינו כרטיסים, הכנו, הזמנו, נסענו, בזבזנו – ואז אחרי עשרים דקות, באמצע החגיגה על הבמה – הילד רוצה ללכת. רועש לו מדי, חם לו, מחניק לו, הוא רוצה לצאת החוצה. ואנחנו מוצאים את עצמנו משאירים שני ילדים בהופעה לבד ונאלצים לצאת החוצה עם הילד שסובל.
אנחנו מתוסכלים, כועסים וצועקים על הילד – למה קנינו את הכרטיסים? למה בכלל בזבזנו כסף? בשביל מה היינו צריכים את כל הבלגן הזה? היינו נשארים בבית ודי. אנחנו מוציאים את כל התסכול שלנו על הילד, שגם ככה סובל מכל האירוע. אנחנו מרגישים חצויים בין הילד שבחוץ לבין אלו שנשארו בפנים.
רגע לפני חנוכה, חשבתי על כמה טיפים שיכולים להיות מועילים לכולנו:
🍩 נחליט מראש שלא הולכים ליותר משתי הצגות בחג.
🍩 ניקח איתנו עוד אדם מבוגר ולא נהיה לבד. כך נוכל להתפצל.
🍩 ננסה להשיג כרטיסים לחזרות הגנרליות, כי המחיר שלהן מוזל.
🍩 מראש נגדיר את התקציב לכל הבילוי ונבוא עם כסף מזומן.
🍩 נקציב לכל ילד תקציב לכל הפיתויים שבדוכנים.
🍩 נשתדל לקנות כרטיסים בקצה השורות כדי שיהיה לנו קל לצאת ולהיכנס גם באמצע המופע וכך נמנע את המבוכה.
🍩 לא נביא לפסטיגל ילד שעוד לא חווה הפקה גדולה ורועשת מסוג זה.
🍩 ניקח אטמי אזניים לסובלים מהרעש ליתר ביטחון.
🍩 נקפיד להביא איתנו דברים שיעסיקו את הילד, כשיאבד את הסבלנות (משהו לידיים כמו משחקי טנגל, פלסטלינה, ספינובי וכדומה).
🍩 נקפיד להלביש את הילדים בבגדים נוחים (בסגנון טרינינג).
🍩 אני ממליצה על "פיתה" פילטאיס (עם זיזים). ילדים דיווחו שזה עוזר להם.
🍩 נקפיד לצאת הרבה זמן קודם כדי שלא נגיע בלחץ, נוכל לחנות בנחת ולהיכנס לאולם בלי הצפיפות.
🍩 חשוב שניתן לילדים להוציא את המרץ ממש עד הרגע האחרון – לתת להם לרוץ בחוץ או לעשות יחד איתם פעילות מאווררת.