קטנים אבל גדולים

"כל החברים שלי יכולים לחזור מתי שהם רוצים, בשתים-עשרה בלילה, באמצע הלילה, להורים שלהם לא אכפת, הם לא מגבילים אותם, הם סומכים עליהם. אני, כל הזמן מקבל שיחות טלפון, כל הזמן חייב להיות מחובר לנייד עם "מצא אותי", זה שיודעים בדיוק איפה אני, אין לי חופש וזה נמאס עליי וגם נמאסו עליי המריבות האינסופיות האלו !!".

כך התלונן אסף בן ה-15, כשנכנס עם הוריו לחדרי כעוס ועצבני. הוא שפך את זעמו ונעץ בהוריו מבטי שנאה וכעס.

"אני מבין שהם דואגים לי, אני מבין שהם באמת רוצים את טובתי, אבל בצורה הזאת, הם רק אומרים לי "אנחנו לא סומכים עליך". אני מספיק גדול ומבין ולא רוצה שירדפו אחריי כמו ילד קטן."

שום ניסיון של ההורים לא הצליח להרגיע אותו, הם לא הצליחו אפילו להשחיל מילה, הוא היה טעון מאוד. הוא הוסיף "מאז שאני ילד, אתם ממשיכים להתנהג אליי כאילו שאני עדיין ילד, ההתייחסות הזאת אף פעם לא הפסיקה, אתם כל הזמן מעירים לי, כועסים, מאיימים ולא נותנים לי להיות עצמאי. פעם אחת היתה כתבה בחדשות על ההורים שהם לא מעורבים בחיים שלנו ושהם לא יודעים מה אנחנו עושים ומאז אני סובל ! אפילו בשיחות הטלפון האישיות שלי אתם מתערבים, שלא לדבר על זה שהכרחתם אותי לתת לכם את הסיסמא של הטלפון שלי ואתם נכנסים ובודקים מה כתבתי ואיך הגבתי ואח"כ גם יש לכם מה להגיד לי על זה. בחיים לא תהיה לי חברה, אם תמשיכו ככה. למה אתם גורמים לי לשקר לכם, להסתיר מכם דברים ולהמציא לכם כל מיני סיפורים ?!"

 

קשה לשחרר, קשה לסמוך, במיוחד כשכל יום אנחנו שומעים סיפורים על דברים שקורים לבני נוער. במקביל נשמעות קריאות של אנשי מקצוע להורים שיפקחו יותר על מעשי הילדים.

 

כל משפחה צריכה לבנות לעצמה את הדרך שבה היא מתנהלת עם הילדים ובהמשך אתם כמתבגרים. אין כלל אחד לכולם. ההתנהלות עם המתבגרים נשענת ומבוססת על ההתנהלות שהתחילה אתם כילדים. מה שמתאים למשפחה אחת לא חייב להתאים למשפחה אחרת.

 

הכי חשוב זה לדעת שכשאנחנו, ההורים מתערבים, זה לא אומר שאנחנו מעורבים, להיפך – ההתערבות מרחיקה אותנו מעולמם של המתבגרים והם ימצאו את הטכניקות לעשות דברים אסורים מבלי שנרגיש.

 

איך בכל זאת, ניתן להמשיך ולהגדיר את הגבולות לבני הנוער ובמקביל לאפשר להם להרגיש יותר עצמאים ואחראים להתנהגות שלהם ?

 

1. תהיו מאמנים ולא שחקנים – ההתנסות מאוד חשובה לילדים. תהיו שם, תחזקו, תעודדו, תעירו, תזהירו – אבל תנו להם להתנסות וגם לטעות.
2. ככל שמתחילים בגיל צעיר יותר, הטעויות קטנות יותר, הנפילות קטנות יותר והלמידה משמעותית יותר.
3. שבו עם המתבגרים לשיחה שבה כולם יהיו פנויים להקשיב אחד לשני. הקשיבו לאמירות שלהם, תשאלו שאלות ונסו לרדת לעומק ולהבין מה הם אומרים לכם.
4. אל תתנו פתרונות מידיים – קחו את הזמן וחשבו על הדברים ותחזרו אליהם עם ההחלטות שלכם.
5. מהרגע שהחלטתם, אתם חייבים לאכוף זאת. אל תתנו לשום אירוע לשבש זאת.

לדוגמה – אם קבעתם שעה שבה הם צריכים לחזור הביתה ואתם תאספו אותם. תקפידו שזו תהיה השעה ושום אירוע לא ישנה את הקביעה שלכם, כדי לא ליצור תקדים.

6. ברגע שנוצר תקדים – כל הגבולות נפרצים.
7. השתמשו בטכנולוגיות כדי להגן על הילדים אבל הפעילו שיקול דעת והתחשבו בכבודם ובפרטיותם. תנו להם להתנסות וגם לטעות !
8. שוחחו ושתפו את המתבגרים בדברים שאתם שומעים, קל יותר לדבר על סיפורים של אחרים ומתוך השיחה תוכלו גם לתת עצות.

ככל שנרגיל את הילדים לשיח משפחתי באופן קבוע כבר מגיל צעיר, כך יהיה לנו קל יותר להמשיך ולנהל את השיחות הטעונות בגיל ההתבגרות.

בהצלחה וחופשה נעימה !