תיאוריית הכאוס

"בטח היה גנב בבית. אחרת איך אפשר להסביר את כל הארונות הפתוחים, המגירות שאינן סגורות והבגדים הפזורים על הרצפה מבלי שלאיש אכפת?
"כן, זו קבלת הפנים הקבועה שלי כל יום כשאני חוזרת מהעבודה. אני יוצאת בבוקר כשהבית מתוקתק. הכל במקום, במגירות ועל המדפים. אפילו במקרר ארוחת הצהרים מדוגמת עם פתקים והפירות חתוכים, כמעט כמו משלוחי הפירות המדהימים. כן, אני משקיעה.

"אבל כשאני חוזרת הביתה, בסך הכל שעתיים לאחר שהחבר'ה שלי מגיעים מבית הספר, אין זכר לסדר המופתי שבעלי ואני השארנו אחרינו. התיקים זרוקים בכניסה, ובכל מקום סימני דרך כמו חולצה, נעל ומחברת.

"אין לי כוח יותר, בא לי להישבר ולומר: 'די. אני לא מסדרת יותר, שיהיה בלגן', ואז אני אזרוק להם את הדברים לפח. מספיק! כמה אפשר לרוץ אחריהם ולסדר? אני מרגישה כמו משרתת.

"באמת, כמה אפשר לראות את הבגדים הנקיים על הרצפה, והדלתות הפתוחות האלו? הם מתחילים פעולה ולא מסיימים אותה. מה לעשות? זהו, די. נשברתי".

כך הסבירה אם מותשת באחד מהמפגשים השבועיים, כשהייאוש נשמע בקולה. שאלתי אותה מה עזר לה ללמוד להרגיל את עצמה לסדר את הבית לפני שהיא יוצאת. היא סיפרה כי יצרה מעין "רוטינה", שבה היא מתנהלת כל יום.

חשבנו ביחד כיצד אפשר, בשיתוף הילדים, לבנות את המסלול שלהם ביעילות רבה יותר.

דיברנו על כך שהם מאוד אוהבים להשליך הכל על הרצפה, והבנו שחשוב לתת להם מקום אחד שבו הם יוכלו לזרוק את הבגדים. כלומר, פינה בחדר שלהם, ויתר החלל יהיה מסודר.

קבענו גם כי פעם בשבוע יש להכין את החדר עם הילדים לקראת המנקה, וככל שהם יתרגלו לחיות בחלל מסודר, הם פחות יאהבו את הבלגן.

ומה באשר לשאר חלקי ומתקני הבית? החלטנו שגם בהם יהיו "מסלולים קבועים" או "רוטינות" של סדר. כך, למשל, הוצאת כוס מהארון? סגור את הדלת.

הוצאת מזלג מהמגירה? סגור אותה. לקחת עגבנייה מהמקרר? סגור את המגירה כדי שגם דלת המקרר תיסגר.

החלטנו שהופכים את הסדר בבית לאורח חיים, והתפקיד שלנו ההורים הוא לתת ניקוד כל יום על אופן הביצוע ולקבוע רף אליו צריכים להגיע.

כמו כן, יש לעשות פעילות משפחתית בבית שהילדים אוהבים, כמו בישול משותף, צפייה בסרט, הזמנת פיצה ועוד.

חברים, נסו את זה – זה מצליח ובגדול!