"כל פעם אני באותו סיפור עם הסופר.
אני עושה רשימה מסודרת ומדויקת (עולה לי במאמצים על אנושיים), חושבת על כל הדברים שאולי שכחתי ולא העליתי על דעתי שאני יכולה לשכוח בכלל.
אני בודקת ב-כללל הארונות בבית ואז מתחילה לדבר לעצמי בדרך לסופר ואומרת: "לא לקנות סתם!"; "את לא צריכה שטויות בבית"; "את יכולה לשלוט בדחף"; "לא כל מה שחדש על המדף צריך לרכוש"; "לא, אין סיבה לקנות את כל המבצעים הקיימים".
ואז אני מגיעה לסופר…
והכל נמחק!
יוצאת ממני כל האימפולסיביות שקיימת בי.
המעברים המלאים, האורות, המבצעים הצבעוניים, המדפים המלאים, הריחות, העגלות המלאות של האחרים, הכרוז עם ההנחות החגיגיות בקולו המפתה.
הכל כל כך מרשים. גם אם אני בסופר קטן וחשוך אני יכולה למצוא את עצמי נסחפת שעות ונשאבת אל בין המוצרים ופשוט מתחילה להוסיף לעגלה בלי חשבון.
כן תקציב, לא תקציב. הכל פשוט נמחק לי מהמוח.
כשאני חוזרת הביתה ופורקת את השקיות אני נחשפת לכל הדברים המיותרים שכמובן קניתי באימפולסיביות בלי לחשוב.
מסדרת הכל במדפים ובארונות ומגלה שלא קניתי חצי מהדברים שהיו כתובים ברשימה שלי וחסרים לי מצרכים ומוצרים שחשבתי עליהם כבר יומיים לארוחות שתכננתי להמשך השבוע.
ואז כמו תמיד, אני מוצאת את עצמי חוזרת לסופר.
סיפור שחוזר על עצמו באופן קבוע."
אז איך בכל זאת עושים קניות בצורה אפקטיבית?
1. נחליט מה תדירות הקניות (פעם בשבוע או פעם בשבועיים).
2. נתכנן לוח ארוחות שבועי מפורט (או לשבועיים לפי מה שבחרתם) – נבדוק מה המצרכים שכבר יש לנו בבית ונשתדל לתכנן ארוחות שמבוססות קודם על מה שיש (דוגמה לטבלה כזו בלינק למטה).
3. מתוך התכנון נוציא רשימת מוצרים שצריך ואין לנו בבית – וזו תהפוך להיות רשימת הקניות שלנו.
4. אל הרשימה נוסיף רשימת מצרכי יסוד שחייבים שיהיו תמיד בבית.
5. נשתמש באפליקציות שמתאימות לכולם – כמו KEEP של גוגל.
6. נקבע מי האחראי על בדיקת המלאי בבית ועדכון הרשימה בהתאם.
7. להרבה אנשים לא מתאים ללכת לקניות בסופר – תוכלו לבצע הזמנה אונליין (בסופו של דבר זה יוצא יותר זול!).
(אייקונים)
א. אין פיתויים בדרך.
ב. אתם בבית ויכולים לבדוק מה חסר תוך כדי הקנייה.
ג. ניתן לעקוב מיידית אחר הסכום של הקנייה.
ד. הרשימה הבסיסית נשמרת.
ה. תמיד יש אפשרויות בחירה בין מוצרים דומים.
*נקפיד לשמור את הרשימה הבסיסית כך שרק נצטרך להוסיף או להוריד דברים.
זכרו – התנהלות נכונה נותנת לנו דרייב להמשיך, לכן הקפדה על הדרך הנכונה לכם תעזור לשמור על ארגון ותגרום לתחושת אחריות וסדר.
במיוחד אם אתם חיים עם עוד אנשים – ההתנהלות חייבת להיות משותפת.
המלצה לאתר קניות אינטרנטי שיעשה לכם סדר > https://www.pricez.co.il/
אם יש לכם עוד טיפים להתנהלות קניות נכונה, נשמח שתשתפו שנוכל ללמוד מכם.
דוגמה לטבלת תכנון ארוחות ורשימת קניות:
https://bit.ly/35665X2

כל כך הרבה פעמים אני שומעת "אני לא יכולה לחיות איתו יותר" או "הפרעת הקשב שלו משגעת אותי", השבוע, לכבוד יום האהבה, אני בוחרת לשתף אתכם בסיפור אישי שכתבה לי בגילוי לב בחורה צעירה על זוגיות במחיצת אדם עם הפרעת קשב (ADHD):
"סיפרת לי על הפרעת הקשב שלך אחרי חודש של קשר רומנטי, האינטנסיבי ביותר בחיי. כבר חצי גרנו ביחד, והכרת לי את כל המשפחה והחברים. לא ידעתי בזמנו מה זה ״הייפר פוקוס״. ישבנו בבר וציירת על פתק קטן את מבנה המוח שלך, וציינת אתגרים שקשורים בעיקר בניהול זמנים, וזרקת אותו אחר כך לפח. לא עשית מזה עניין. בזמנו הייתי תמימה מספיק לחשוב שנחירות הן הבעיה הכי רצינית בקשר שלנו.
ואז נגמר ״ירח הדבש״, והתחילו הבעיות. כמה שהקשר התחיל אינטנסיבי ואימפולסיבי, כך הייתה גם הפרידה. ואז כשחזרת באימפולסיביות גם לא שאלתי יותר מדי, או לפחות לא את השאלות הנכונות. לא הבנתי מה זה חוסר ויסות רגשי, ולמה מצבי הרוח והרגשות שלך משתנים כל כך מהר. ולמה כשדיברנו הרגשת שאני לא מבינה אותך, ונאטמת ולא נתת לי להכניס מילה, ואילו אני הרגשתי שאתה בכלל לא רואה אותי. ולמה כשהיית חוזר הביתה אחרי יום של התמודדויות בעבודה שהיה דורש את כל האנרגיות והריכוז שלך, והיית מנסה למצוא עוד קצת אנרגיות להיות גם בן זוג והייתי מתאכזבת ממך אז היית מרגיש שאתה נכשל, שהכל נשמט לך עוד שניה מהידיים, אז היית נשבר ומרחיק אותי ממך.
אמרת בזמנו שהבעיה שלך היא שאתה זוכר הכל. המוח המבריק אבל מורכב שלך סחב שנים של זיכרונות כואבים. התמודדויות קשות לבד, וחוסר יכולת להכיל אותן רגשית. אני לא ידעתי איך להיות שם בשבילך, ואתה לא ידעת איך להסביר ולאפשר לי. לא הבנתי עד כמה הפרעת הקשב שלך הקשתה עליך בחייך, ואיזה תפקיד משמעותי היא שיחקה בקשר בינינו.
רק אחרי הפרידה התחלתי לקרוא על הפרעת קשב ואז גם סוף סוף התחלתי להבין.
אז גם הבעיה שלי היא שאני זוכרת הכל. את התפוזים שהיית סוחט לי בבוקר, את השירים ששמת לי במקלחת כדי לגרום לי לחייך, את המבט המאושר בעיניך כשעברתי את המבחן, את ההומור והיצירתיות המופלאים שלך. אבל גם את הרגעים שהתהפכת, שנאטמת, שפתאום נהיית זר, שאי אפשר היה להגיע אליך, את הכאב ואת התסכול הגדול. את הפחד שהכל עומד להתרסק, ושאין לך שליטה על זה.
היום אני מבינה דברים שלא הבנתי קודם. אחרי עשרות אם לא מאות מאמרים שקראתי על הפרעת קשב רק אז התחלתי להבין מה קרה שם. לא סתם אומרים שידע זה כוח.
אותנו אולי כבר מאוחר להציל. אבל תציל את הקשר הבא שלך. תשתף אותה יותר בהפרעת קשב שלך. תסביר לה. תן לה לקרוא, להבין אותך. תכניס אותה לעולם של המוח המורכב והייחודי שלך.
וגם לזוגות האחרים ולקש״רים וקש״ריות שם בחוץ: אל תתעלמו מזה. תשתפו את בני הזוג שלכם. תספרו להם הכל. לכו לטיפול וייעוץ ביחד. תקחו אחריות.
הפרעת קשב יכולה אולי להרוס זוגיות, אבל יש דבר אחד שיכול להרוס בוודאות – ההתעלמות ממנה."

אנחנו לא מסוגלים יותר לשמוע את הצרחות האלה בבית – היא לקחה לי, תורידי כבר, אני אקרע לך את הבגדים, למה את נכנסת לי לחדר, אמא תנעלי לי את החדר, אני רוצה מפתחות שהיא לא תיכנס לי, אני לא רוצה לדבר איתה יותר, היא לא מכבדת את הפרטיות שלי, לא מעניין אותה איך אני מרגישה, אם אני מבקשת ממנה משהו היא אף פעם לא נותנת, לא אכפת לה וכ'ו.
ככה זה אצלנו בבית כל הזמן – הבנות מאיה בת 8 ומיכל בת 10 כל הזמן צועקות אחת על השנייה.
מיכל אינה מכבדת את הפרטיות של אחרים, היא חושבת שהכל שלה.
היא יכולה לקחת לי את המטען של הטלפון מהתיק ולא להחזיר בחזרה ואח"כ כשאני צריכה אותו, הוא לא נמצא – ככה בשבוע שעבר נשארתי בלי טלפון מחוץ למשרד.
גם לאחיה הגדול, היא לקחה את המחשבון מהתיק והוא הגיע למבחן בלי המחשבון.
ובשבוע שעבר מאיה הכינה לעצמה את כל הבגדים שתכננה ללבוש למסיבה וכשהיא לא הייתה בחדר, נכנסה מיכל ולקחה את החולצה מתוך הערמה המקופלת. מאיה לא הלכה למסיבה בגללה ובכתה כל הערב.
זה קורה כמעט עם כל דבר ששייך למישהו אחר – מבחינתה הכל בבית הוא משותף.
הקושי העיקרי שבו אנחנו נתקלים הוא שהם מאוד אימפולסיביים, קשה להם להתאפק – אני רואה משהו שאני צריך – אני לוקח, אני לא שואל שאלות.
אני גם לא מחזיר, כי גם אין סגירת מסלול, אני עסוק כבר בפעילות הבאה, ואז אני לא מסיים את הפעילות שהתחלתי – אני פותח את הארון לקחת חולצה ומשאיר את הדלת פתוחה.
אני פותח את התיק להוציא את המטען ומשאיר על השולחן את הארנק שהוצאתי.
אני כל כך מרוכז במה שאני צריך, שאני לא רואה את האחר.
התנהגות זו מתפרשת אצל הסובבים כחוסר כבוד לפרטיות שלהם – אם מדובר בכניסה לחדר בלי לדפוק על הדלת, פתיחת מגירות בלי רשות, שימוש בדברים אישיים ללא קבלת אישור.
כל זה נובע מתוך האימפולסיביות וחוסר ההבנה של המרחב האישי של כל אחד.
אנחנו לא יכולים יותר עם הרעש הזה!!!
אז איך יוצרים אווירה חיובית בבית?
1.ניתן דוגמה אישית ואפילו בצורה מודגשת ומוקצנת לדברים שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יעשו.
2.נקבע מפגש משפחתי ובו נשוחח על מה מפריע לכל אחד ועל החשיבות של מתן כבוד לפרטיות.
3.נכין חוזה משפחתי שישמור על הדברים שחשובים לכל אחד מבני הבית.
4.נקבע כללי ברזל לדוגמא –
• בכניסה לחדר לדפוק על הדלת.
•כשמישהו מתקלח – לבקש רשות להיכנס
•כשאני רוצה משהו שהוא לא שלי – לבקש ולא לקחת, גם אם אני ממש צריך את זה עכשיו.
5. נחתים את כולם על החוזה המשפחתי, נתלה אותו במקום מרכזי בבית כדי שנוכל להתייחס אליו בכל פעם שנרצה.
6. נקבע עם הילדים יום למיון בגדים וחפצים אישיים והוספת סימון לדברים החשובים.
שיטות סימון לדוגמה – סרט על החפץ, כתיבה בטוש שלא יורד, חותמת על חפצים חשובים ועוד.
חשוב מאוד, שכללים אלו ילוו אותנו ויהפכו לחלק מהשיח בבית ולא כמבצע חד-פעמי.