הבן שלי בן שמונה, אובחן עם הפרעת קשב. הרופאה המליצה על טיפול רגשי ועל טיפול תרופתי, ואמרה שהיא לא ממליצה להתחיל את הטיפול הרגשי לפני שמתחילים את הטיפול התרופתי. מה הקשר?

אנחנו יודעים שבמצב של חוסר ויסות, קשה מאוד להפיק מטיפול רגשי.
כשמדובר בילדים צעירים, חלק משמעותי מהטיפול הוא רכישה של שפה רגשית, של התמודדות עם רגשות, של יכולת לשאת תסכול.
אלו הם תהליכים של למידה, והיעדר ויסות אינו מאפשר למידה.
במצב כזה, טיפול תרופתי משמש כגלגלי עזר ללמידה חברתית, התנהגותית ורגשית.
כלומר, אם נכניס ילד שחווה הצפה מתמדת לתוך טיפול רגשי (או לצורך העניין כל שירות אחר), הסיכוי שהטיפול יניב תוצאות הוא קטן, כיוון שבמצב של הצפה וחוסר ויסות, אנחנו לא פנויים להטמעת מידע חדש או כישורים חדשים.
באותה המידה, אם נטפל תרופתית בילד שכבר צבר פערים ומרגיש לא טוב עם עצמו, אבל לא ניצור מעטפת שנועדה לקדם אותו ולסגור את הפערים, הטיפול התרופתי לא יעזור לו לסגור את הפער.