הסיפור שלי

השנה, אירוע המודעות השנתי של עמותת קווים ומחשבות הוא בנושא "הסיפור שלי".
הפעם בחרתי לשתף את הסיפור של אור לי ברגשטין, ששותפה בכתיבת טיפים בפינה זו –

הסיפור שלי על השותפות בכתיבת הטיפים למורים….
חייב אדם לצאת לדרכו מעצמו (מרטין בובר), משפט מופלא שקיבלתי במתנה מרותי רובין – אישה שהיא מורה לחיים.
היציאה לדרך מעצמי, היא מקור ההשראה שלי לשותפות הזו בכתיבת הטיפים למורים. המשפט הזה גם (ובעיקר) מלמד אותי על העוצמה הטמונה בשיתוף בקושי או חולשה.

בכל טיפ, מקור הכתיבה הוא קושי פרטי שלי, רבים מהפתרונות שעלו הם דרכי התמודדות שלי שבמשך שנים התביישתי בהם.
שיתוף פעולה קסום עם איריס שני הוביל לכך שמחשבות, דעות, רעיונות שלי נחצבו עמוק ממגירותיה של ציפור הנפש, זכו לליטוש והפכו לטיפים שעלו בחוצות הפייסבוק, זכו וזוכים להערכה, לחידוד, לדיוק, להבנה ובעיקר להיות מנת חלקם של אנשי חינוך רבים.

ומה למדתי מכל זה?
באופן כללי למדתי שבחולשה יש עוצמה, שלבושה (כמעט) אין מקום, שחשיפה נכונה ומבוקרת היא כוח.
באופן ספציפי מתוך קריאה נוספת של הטיפים, למדתי את מה שאני מזכירה לעצמי – לא להתבייש ולא לפחד…
וגם את הדברים ה"קטנים" שחשוב לזכור –
שהקבוע הוא הקרקע היציבה, ששינויים מערערים, שהשגרה היא עוגן, ושכוחה של מדבקת חייכן הוא קסום, את ההצלחות אפשר (ורצוי) להכניס לכוס, חשוב להאיר את הפנס החיובי וגם שרק מילה טובה או שתיים… מיד עושה לי טוב, חשוב להעניק לעצמי מדליה ויותר מהכל למדתי,
שאני יכולה לפשט, לשתף, להקשיב, לשנות, לרגש, להתרגש, לחדש…