מילה למורים / נעמה שוחט

מורים ומורות יקרים ויקרות,
אם גם בכיתה שלכם חוזרים משום מה לזום, ויש ילדה (או ילד) שבאופן קבוע המצלמה שלה כבויה, דברו איתה על זה בבקשה בפרטי, לא מול כל הכיתה. כן, יכול להיות שהיא מנמנמת, או מבטאת זלזול, או מפגינה חוסר כבוד, אבל אולי יש סיבה אחרת.
עוד ועוד נערות מספרות שהחובה לשבת כל היום מול הבבואה (המראה) של עצמן, הידיעה שכולם רואים אותן וההשוואה לאחרות – מולידות מחשבות קשות. שנאה עצמית. ייסורים נפשיים. אפילו פגיעות עצמיות. וכמעט מיותר לומר שבלימודים אי אפשר להתרכז בתוך כל הקולות האלה.
מה אפשר לעשות? מבחינה טכנית, בטוחה שיש פתרונות. למשל:
ללמוד להסתיר self view
לבטל תצוגת גלריה
למצוא דרכים אחרות לוודא מעורבות בשיעור
אבל קודם לדבר. לברר. להקשיב. אולי זו דרכה העדינה של נערה שקטה לבקש עזרה.
נ.ב. בטוחה שזה תופס גם לגבי נערים.