איך קיבל הטיפול התרופתי תדמית של "ילד רע"?

איך קיבל הטיפול התרופתי תדמית של "ילד רע"?

הסיפור האמיתי מאחורי הגדרה מאיימת, שבשורשה הנחיות שלא השתנו ברובן,

מתקופת המנדט (וגם בלבול לשוני)

נבהלתם כשראיתם את הרוקח פונה לחפש את הריטלין שלכם בכספת המיוחדת? – אין סיבה.

שורשי ההגדרה של ריטלין כסם מסוכן (הוא לא!!!) נעוצים עמוק בהיסטוריה של הנרקוטיקה: בפקודת "הסמים המסוכנים", שחוקקה בתקופת המנדט הבריטי. באנגלית קוראים לתרופות האלו Schedule drug או בתרגום חופשי: תרופות בפיקוח. חשוב לזכור שבאנגלית המילה  drug פירושה תרופה ו/ או סם ממכר.
בשנת 1948 כשתרגמו את החוקים הבריטיים לעברית, הם תרגמו את המילה drug ל"סם" וכך התייחסו לכל התרופות, כן גם לאקמול.  כל התרופות כולן הוגדרו כסמי מרפא.
משנת 1948 העברית השתנתה והתעשרה. כיום אנו משתמשים במילה סמים בהקשר של סמים ממכרים ובמילה תרופה ליתר התרופות. אבל הפקודה תורגמה לפני 60 שנה והמילה סמים נשארה ללא שינוי.
המחוקק היה ער להבדל בין קוקאין, מורפין וריטלין. לכן בפקודת הסמים המסוכנים יש תת-חלוקות וריטלין לא נמצא באותה קטגוריה של הקוקאין או סמים ממכרים אחרים, שבאותה הקטגוריה.
המחוקק רק ביקש ליצר פיקוח יותר הדוק על התרופה. וזו דרכו לבצע את זה.
הכספת וההקפדה על הנהלים מככבים בתעמולה כנגד הריטלין כהוכחה "מדעית" ובדוקה לכך, שריטלין הוא סם של נרקומנים. ובכן, הוא לא. במשך השנים התרופה הפכה לתרופה גנרית. כלומר אין עליה פטנט. לכן לאף אחד אין אינטרס כלכלי לעשות מחקרים (שהם מאד יקרים) ולשנות את מה שנקבע אז.
לכן, למרות שכיום ידוע כי חלק ממה שרשום בעלון של התרופה אינו מדויק – אין אפשרות לתקן אותו.

ובכל זאת, למה צריך יותר פיקוח על ריטלין מאשר על מוקסיפן ?
הסיבה המרכזית היא השימוש לרעה שנעשה בתרופה בעבר. הריטלין  הומצא קצת אחרי מלחמת העולם השנייה. מהר מאד גילו שיש לו תופעות לוואי נחשקות: השימוש הנרחב שלו כמדכא תיאבון וככדור מרץ לאנשים ללא ADHD גרם לחלקם נזקים. חלק מהבוהמה שאצלה הכדור היה אופנתי, הייתה מכורה לסמים אחרים והם גילו שריטלין  עוזר לשבור את הקריז. לכן, כדי למנוע את השימוש לרעה, השלטונות הכניסו אותו לרשימת התרופות בפיקוח, כדי שיקבל רק מי שצריך.

 התרופה נמצאת בפיקוח כדי למנוע שימוש לרעה. אבל היא אינה סם ממכר. הפסקת השימוש אינה מביאה לתסמיני גמילה (קריז) והיא איננה יוצרת תלות נפשית או פיזית. 
התלות של המשתמש בתרופה היא כמו התלות של אנשים במשקפיים שלהם: אפשר, אבל מאד קשה להסתדר בלי. וגם אין, בעצם, שום סיבה.32