בכל מקום סביבי אני שומעת את המשפט "לכולם יש הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD".
אנשים מאבחנים את עצמם על סמך מאפיינים, שעל פי דעתם קשורים להפרעת קשב.
הדבר הראשון שאני מבררת הוא, האם הם אובחנו ע"י רופא או האם זה אבחון עצמי.
האם הפרעת קשב היא באמת הפרעה נוירו-ביולוגית?
האם באמת כל אחד יכול להעיד על עצמו שיש לו הפרעת קשב, גם בלי שרופא אבחן?
לא כל אחד עם אנרגיות ומרץ הוא היפראקטיבי, לא כל מי שהוא חכם, יצירתי, מתבלבל, שוכח, טועה יש לו הפרעת קשב ולא כל מי שמתפרץ, חסר שקט, תנועתי הוא אימפולסיבי היפראקטיבי.
כל כך קל לנו לתייג, מבלי להבין שאנחנו פוגעים בדרך זו בתפיסה הרצינית והאחראית לגבי הפרעת קשב כהפרעה רפואית, על אחת כמה וכמה שאנחנו בעידן של המון הסחות דעת שכולנו סובלים מהם.
השימוש במושג "הפרעת קשב", ללא אבחנה רפואית, גורם לכך שאנשים עם הפרעת קשב אינם מקבלים את ההתייחסות הרצינית והראויה לקושי שלהם.
השבוע נפגשתי עם מיכל,
שכל מי שמכיר אותה לא מעלה על דעתו שיש לה הפרעת קשב!
אבל היא מאובחנת וגם לילדים שלה יש הפרעת קשב.
היא יכולה להעיד שגם לאמה יש הפרעת קשב, כך שגם הגנטיקה מוכיחה את האבחון הרפואי.
היא התחילה לספר לי כמה קשה לה לחיות עם הפרעת הקשב שלה וכמה היא מתוסכלת מהעובדה שההתייחסות להפרעה היא רק למי ש"מרעיש", מי שצועק את ההפרעה בהתנהגותו.
להפרעת קשב יש מאפיינים רבים – מיכל, בחורה נינוחה, מסודרת ואחראית.
אצלה אין את המאפיינים החיצוניים של ההיפראקטיביות, בלגן והרבה רעש.
הקושי שלה הוא להתרכז. ההפרעה באה לידי ביטוי בזיכרון קצר, בעיות בשליפה, חוסר יכולת לראות קדימה (רואה רק את חלון זמן הווה), רגישה מאוד, תת-הישגית ומן הסתם עם דימוי עצמי נמוך.
היא מאוד חכמה, אך אינה מסוגלת להביא את היכולות שלה לידי ביטוי.
בארקלי הגדיר ש"הפרעת קשב היא הפרעה, שחייבים להתאים לה רמפה, כמו לנכה עם כיסא גלגלים".
אני יודעת שזה ביטוי קשה, אבל הרבה מאוד אנשים עם הפרעת קשב, יכולים להזדהות עם הצורך הזה.
כששאלתי את מיכל איזו "רמפה" היתה עוזרת לה להתמודד ולהביא לידי ביטוי את היכולות שלה, ענתה –
1. לדעת ולהבין יותר על הפרעת קשב ואיפה זה פוגש אותה בדברים הקטנים.
2. לפתח מגוון אפשרויות להתמודדות כדי שתוכל לבחור את הדרך שמתאימה לה.
3. לחזק אותה ולהעלות לה את הביטחון העצמי שיעלה גם את הדימוי העצמי.
4. לספק לה חוויות של הצלחה – הצלחה תגרור הצלחה.
5. ללמד אותה אסטרטגיות של התמודדות והתארגנות, כמו רשימות ותזכורות.
6. הכי חשוב – הלוואי שכל אלו היו מוצעים לה עוד בילדותה.
אנחנו חיים בעידן שבו כל אחד חושב שיש לו הפרעת קשב. אבל הפרעת קשב יש רק ל- 7% עד 10% מהאוכלוסיה והיא הפרעה ניורו ביולוגית התפתחותית שחייבים להתייחס אליה בצורה רצינית ביותר.
בואו ניקח אחריות ונעצור את האבחון העצמי הפופולרי.
ניתן לאנשי המקצוע לעשות את עבודתם ובכך נאפשר לאנשים עם הפרעת קשב לקבל את ה"רמפה" המתאימה להם.

גם השנה, לקראת יום המשפחה אנו רוצים להצדיע לכם ההורים לילדים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD!
שלא מוותרים לרגע, שרוצים לדעת לחקור ולהבין כדי לעזור לילדיהם.
שעושים את כל המאמצים לגדל ילדים שיאמינו בעצמם, בכישורים וביכולות שלהם, על אף ולמרות כל הקשיים.
שדואגים לגשת לאבחונים, למצוא מטפלים, שעומדים בבית המרקחת "שעות" עם המרשמים, שדואגים שהילדים שלהם יקבלו את כל ההתאמות, מכירים את כל המורים והיועצות…
שדואגים לעשות גם בבית את מיטב ההתאמות כדי להקל על הילדים, ומשתדלים שתמיד יהיה כיף, מעניין ומאתגר…
שמתמודדים עם ביקורת של "הורים לא אחראים", "לא יודעים לחנך", הורים רעים שנותנים לילדים טיפול תרופתי כי זה הפתרון הפשוט…
כאילו שלא מספיקה לכם ההתמודדות היומיומית, החרדה והדאגה שמלווה אתכם כל רגע בחיים.
אז שוב זכרו – הפרעת קשב היא לא תוצאה של החינוך שלכם או של סגנון ההורות שלכם… זוהי הפרעה נוירוביולוגית ביולוגית התפתחותית, גופנית מולדת.
המאמץ וההתמודדות שנדרשים מכם הוא עצום, כל אחד ואחת מכם עושה את הכי טוב שהוא מבין ויכול.
זה הזמן להצדיע לכם, להגיד לכם שאתם נפלאים!
טיפ לסיום: תכננו מראש פעילות משפחתית לכבוד יום המשפחה ?
זה יכול להיות משהו פשוט כמו ללכת לאכול גלידה, להרכיב פאזל ביחד, או משהו יותר מורכב כמו טיול – אך לשם כך נדרש תכנון.
ככל שנדע יותר, נשכיל ונטפח את ה"ביחד" של המשפחה ע"י בילוי זמן משותף ועשייה משותפת, נעניק לילדים שלנו בצורה הטובה והבריאה ביותר את כישורי החיים שלהם הם זקוקים.
יום המשפחה שמח לכולם!

הרבה פעמים הורים מתייחסים לגבולות כאל חוקים נוקשים, כענישה, כשליטה בילדים, כמניעת יכולת הבחירה, עצמאות ועוד…
אני אוהבת להביא את הדוגמה שבה הורים מאפשרים לילדיהם לרוץ על הגג של מגדלי עזריאלי.
האם באמת הילדים ירוצו ויסתובבו בביטחון על הגג? התשובה היא לא !
הילדים ישארו קרוב למרכז המבנה, צמוד להורים ולא יהיו חופשיים ומשוחררים.
אילו היה מעקה מסביב לגג והיינו מאפשרים לילדים לרוץ, הילדים ירגיש בטוח לרוץ ולהסתובב בחופשיות ברחבי הגג.
חוסר מוגנות עוצר את הילדים מלהתנהג בחופשיות. כלומר – הילדים זקוקים לגבול על מנת שיוכלו להרגיש בטוחים.
המושג בחירה חופשית מציין את זכותו של כל אדם לבחור את דרכו ואת מעשיו בעצמו וכרצונו, מתוך מודעות לתוצאות בחירתו.
האם זה נכון לילדים בשלב זה של חייהם? האם הם מודעים לתוצאות בחירותיהם? האם הם מסוגלים להכיל את תוצאות בחירותיהם?
הגבולות מאד חשובים להתפתחותו של הילד. הם נותנים לילדים בטחון ובכך הם מפנים להם מרחב עשייה ובחירה לפעילות יצירתית וחופשית. ילדים שעסוקים בחיפוש הגבולות , בבדיקת הגבולות הם ילדים מותשים ולא מסופקים.
לעתים אני שומעת הורים מתלבטים בין להחליט עבור ילדיהם עם גבולות חד-משמעיים או לתת לו "להחליט על עצמו".
התלבטות זו היא התלבטות נכונה.
היא מאפשרת לנו ההורים לעשות חשיבה משמעותית לגבי דרך החינוך שלנו ולא לחנך כתגובה למצב שנוצר.
עלינו להחליט מהי הדרך החינוכית בה נבחר ולא נפעל באופן אימפולסיבי.
מיומנות הבחירה היא אולי המיומנות החשובה בחיינו.
היא מעצבת את חיינו. כדי שנוכל לבחור נכון, אנחנו חייבים להיות מיומנים ומנוסים בפעולת הבחירה.
ההתנסות בבחירה מתחיל כבר בילדות.
תקופת הילדות היא השלב שבו התפקיד שלנו ההורים, לשמש כמנחים לילדינו במיומנות הבחירה.
זה לא להחליט עבורם, אלא לתת להם את הכלים והדרך לבחירה נכונה.
הדבר קשה מאוד משום שההתמודדות עם בחירה מתנגשת עם הצבת גבולות.
כאן נוצר בלבול אצל ההורים בבחירת הדרך של הצבת הגבולות לצד זכות הבחירה.
הורים בוחרים בדרכים שונות לחינוך ילדיהם.
חלקם מחנכים חינוך נוקשה וחלקם בוחרים את ההיפך, חופש מוחלט כמו לזרום עם הילד, לאפשר לו להתנסות.
אך חשוב לזכור כי יש עוד דרך – הדרך של שילוב בין השתיים.
כלומר – ההורים יחליטו באילו נושאים הילדים יקבעו את ההחלטות.
למשל הילד קובע לעצמו מה אני אוהב לאכול, איזה חבר אני מזמין ולאיזה חוג אני רוצה ללכת
לעומת הדברים שבהם לילדים אין זכות החלטה – כמו לתת יד במעבר חציה, לא נוגעים במכשירים חשמליים ללא השגחה, נוטלים ידיים לפני ארוחה – אלו כללים שאין עליהם עוררין.
לילדים ברור שאלו כללי הבית.
בית בו ההורים מתווים את הגבולות תוך דו-שיח והקשבה לילדים הוא בית בטוח עבור הילדים ומאפשר להם להביא לידי ביטוי את יכולותיהם ומחזק את ביטחונם העצמי.
כך אנו מגדלים ילדים יצירתיים, פעילים, חושבים, סקרנים ותורמים.