"אני בחורה ספונטנית, אוהבת מאוד שינויים. אבל כשמגיע רגע האמת וצריך לבצע, אני נכנסת ללחץ. אחרי שהכל נגמר, אני שוכחת הכל (ממש כמו אחרי לידה). כך זה חוזר כל פעם מחדש, אני מוצאת את עצמי במצב שבו אני מבולבלת, מבוהלת, עצבנית, מתוסכלת ומותשת, כל הבית מושפע ממני – הילדים, בעלי, המשפחה המורחבת, הבנק – כולנו סיר לחץ.
ככה היה כשמכרתי את האוטו כי בא לי להחליף מכונית. נאלצתי להתמודד עם שינוי הביטוח, העברת הבעלות, פינוי האוטו הישן, אבזור האוטו החדש, תיקונים, מכירת האוטו הישן, סיפורים של מכונאים ובסוף הייתי כל כך מאושרת באוטו החדש, ששכחתי מהכל.
כששינינו את הצמחים בגינה, אותו סיפור – לחצתי על בעלי שיחליף את כל הגדר החיה מסביב לדשא, כשהוא עקר הכל, פתאום היינו חשופים לרחוב ונכנסתי לפחדים, שאנחנו חשופים, שהצעצועים בגינה ייעלמו, לא חשבתי על כל הדברים האלה מראש. כשראיתי למה זה גרם, לחצתי עליו שימהר וישתול שם שיחים גבוהים, רק להחזיר את השקט הביתה. זה היה גם כשהחלטתי לשפץ את הסלון. כשהזזנו את הרהיטים, פתאום הבלגן הפחיד אותי, איבדתי את הביטחון בהחלטות שלי, פחדתי שהריהוט שקניתי יחנוק את המרחב – בקיצור רק רציתי שהכל ייגמר.

אבל הכל מתגמד עכשיו, כשאנחנו עוברים דירה. שנה שלמה שיגעתי את בעלי שאנחנו צריכים לעבור לדירה גדולה יותר, שיהיה מספיק מקום לילדים, שתהיה לנו פינת עבודה. נפלה לנו הזדמנות נדירה וקנינו את דירת חלומותינו – במיקום הכי טוב, בגודל האופטימלי, עם שכנים מהממים – בקיצור, קנינו. חיכינו חצי שנה עד לרגע הגדול ועכשיו אנחנו חודש לפני המעבר. פתאום אני בלחץ – הלוגיסטיקה, התכנונים, הטלפונים, הקניות, הבחירות שצריך לעשות – מאיפה מתחילים ??"

מיכל היתה מוצפת, אי אפשר היה להשחיל מלה. היא היתה צריכה לפרוק את הכל. היא בעיקר כעסה על עצמה, על ההתנהלות שלה, איך שהיא מכניסה את עצמה ואת כל המשפחה לבלגן ולמתחים בלתי אפשריים. בנוסף לכך, בעלה נועם כל כך אוהב אותה ואת הרעיונות שלה, שהוא זורם אתה ומשבח אותה על היותה ה"מנוע" של הבית ובזכותה הם מקדמים דברים בבית.

הרעיונות של מיכל מצוינים ונפלא שהיא מניעה את הבית, רק נצמצם את המחירים שכולם משלמים בדרך –

• מחליטים שכל יום הולדת של מיכל (או כל יום אחר שמסמל התחלה), היא מכינה רשימת חלומות.
• יחד עם נועם הם מסדרים את הרשימה לפי סדרי עדיפויות ומחליטים מה הם יכולים לעשות השנה ומה נכון להם מבחינה תקציבית ומבחינת המשפחה.
• נעזרים בעזרה מקצועית לתכנון התקציבים (לדוגמה – אפליקציות, עמותת פעמונים, יועצים בבנקים, שמתמחים בניהול תקציב משפחתי).
• לפני שמתחילים מהלך, מדברים עם משפחה, חברים ואחרים שכבר עברו את התהליך, כדי שיספרו לנו את החוויות שלהם וכך נקבל עצות ונייעל את הדרך.
• עושים רשימות נפרדות לכל שלב בתהליך – מה צריך, מי אחראי, הערכת עלויות (ומגזימים בהערכה).
• קובעים מול לוח השנה מועד מתאים לכל פרויקט ומתכננים גם את זמן ההכנות לפרויקט.
• מתחשבים בכל הגורמים שיכולים להשפיע על השגרה בבית.
• נצמדים לרשימות ומעדכנים אותן כל יום.
• פותחים קופת חסכון לדברים הספונטניים שיצוצו במרוצת השנה. מקפידים לעמוד בתקציב שנאסף בקופה.

זה לא פשוט, תמיד יהיו הפתעות ואי אפשר לתכנן הכל, אבל ככל שאנחנו נשאל את השאלות, נתייעץ וניעזר בחברים, משפחה ויועצים מקצועיים, נצליח לעבור את כל האירועים שבדרך בצורה המיטבית.

הוא נכנס עצבני לחדר ומיד התחיל "היא כל הזמן בקניות, אני לא מצליח לעמוד בקצב, כל פעם שוב הודעה על חבילה שנמצאת באיזו חנות, או פיצוציה או בסניף דואר וצריך ללכת לאסוף אותה משם. בסוף אני זה שצריך לעמוד בתור וללכת בסוף היום להביא עוד חבילה. היום היא הגזימה – אספתי 5 אריזות שונות ממקומות שונים ובכולם היו תחפושות.

שאלתי אותה אם אולי יש לנו עוד 17 ילדים שאני לא יודע עליהם… והאמת שמה שהכי הפריע לי זה שהילדים בכלל לא בחרו, לא ניהלנו אתם שיחה לגבי החג, לגבי התחפושות, לא נתנו להם את האפשרות לבחור בעצמם, לא לימדנו"
פניתי לאשתו ושאלתי – ומה את עונה ? והיא ענתה – "אין לי זמן ואין לי כח ללכת עם הילדים לחנות ולהתווכח אתם עד שהם מחליטים. זה כל כך פשוט לי בסוף היום, אחרי שכולם נרדמים, להיכנס לאינטרנט ולבחור מתוך המבחר העצום והמחירים הנמוכים. הרבה יותר פשוט לי לבחור כמה תחפושות, בלי לשאול יותר מדי ולתת לילדים שיבחרו מתוכן. אז הזמנתי עשרים תחפושות שונות בזיל הזול, ככה הילדים יוכלו לבחור מה שמתחשק להם, הם יוכלו גם לגוון וגם חסכתי כמה מאות שקלים."

פתאום הבנתי שחג פורים הפך להיות חג התחפושות. הילדים אינם מקשרים את התחפושות לסיפור המקראי – התחפושות היצירתיות והמיוחדות שאפיינו את החג נעלמו. כל תהליך החיפוש, הבחירה וההכנה לא קיימים כמעט.

אז בואו נחזיר את המיומנויות החשובות לחג ונראה לילדים איך אנחנו מתכוננים לחג –

• נקבע זמן לפחות חודשיים לפני החג שבו נבנה את מסלול התחפושת של כל ילד לבחירת התחפושת.
• כל ילד יעשה את תהליך החשיבה לפני בחירת התחפושת – מדוע אני רוצה דווקא את זה, מה אני צריך להכין על מנת שזה יקרה, קביעת התקציב, השוואת מחירים, תכנון זמנים.
• עודדו את הילדים לחבור לחברים נוספים וביחד ליצור תחפושת משותפת, שיתכננו ביחד, יערכו קניות וייצרו את התחפושת ביחד – זו עבודת צוות שחשובה מאוד להמשך בחיים הבוגרים.
• ארגנו "ערב החלפות" עם השכנים בבניין, או עם חברים, או במשפחה – כל משפחה תציג את התחפושות שברשותה ואפשר יהיה להשאיל, להחליף, לתת ולחדש תחפושות.
• תכנון התחפושת – קצר/ארוך, חם/קר, סוג הבד, מה יהיו חלקי הבגד, אם צריך בגד עליון, אם יש לנו נעליים מתאימות ומה עם גרבונים בצבע מתאים ? לחשוב גם על חלופה למזג האוויר.
• גם סעיף התקציב מאוד חשוב, זהו חלק מסך כל המאמצים הנדרשים – אם ישבנו ובחרנו תחפושת הרבה לפני הזמן, תכננו וחשבנו מה אנחנו רוצים לקנות, נוכל גם להזמין אותה באינטרנט מבעוד מועד ולחסוך כסף.

בתקופה הנוכחית אנחנו מוצפים בשפע ובמבחר רב של מוצרים זולים, חד פעמיים לרוב, שמאפשרים לנו לקנות מבלי להתאמן בבחירה.
אבל מיומנות זו, היא מיומנות שעתידה לשרת אותנו לאורך כל החיים. אם לא נתאמן בגיל צעיר, איך נדע לעשות את הבחירות שלנו בעתיד?

"אנחנו לא יכולים יותר לשמוע את הצרחות האלה בבית – היא לקחה לי, תורידי כבר, אני אקרע לך את הבגדים שלך, למה את נכנסת לי לחדר, אמא תנעלי לי את החדר, אני רוצה מפתחות שהיא לא תכנס לי, אני לא רוצה לדבר אתה יותר, היא לא מכבדת את הפרטיות שלי, לא מעניין אותה איך אני מרגישה, אם אני מבקשת ממנה משהו, היא לא נותנת, לא אכפת לה… – ככה זה אצלנו בבית כל הזמן. הבנות מאיה בת 8 ומיכל בת 10 כל הזמן צורחות אחת על השנייה. מיכל הגדולה אינה מכבדת את הפרטיות של אחרים, היא חושבת שהכל שלה וזה לא רק עם מאיה, זה גם עם האח הגדול שלה ואתנו. היא יכולה לקחת לי את המטען של הטלפון מהתיק ולא להחזיר בחזרה ואח"כ כשאני צריכה אותו, הוא לא נמצא ואני נתקעת. ככה בשבוע שעבר נשארתי בלי טלפון מחוץ למשרד, כי מיכל לקחה לי את המטען ולא החזירה, זה ממש פוגע בתפקוד שלנו. גם לאחיה הגדול, היא לקחה פעם את המחשבון מהתיק והוא הגיע למבחן בלי המחשבון. וכך גם קרה למאיה בשבוע שעבר, היא הכינה לעצמה את כל הבגדים שתכננה ללבוש למסיבה וכשהיא לא הייתה בחדר, נכנסה מיכל ולקחה את החולצה מתוך הערמה המקופלת. מאיה לא הלכה למסיבה בגללה ובכתה כל הערב. ככה זה קורה עם כל דבר כמעט, עם מברשת השיער, עם משחקים, עם כל מה ששייך למישהו אחר. מבחינתה הכל בבית הוא משותף. אנחנו לא יכולים יותר עם הרעש הזה, חייבים לעשות שקט בבית, אנחנו כל כך מבינים את מאיה, כל הזמן יש משהו שהן רבות מגללו".

הקושי העיקרי שבו אנחנו נתקלים הוא שהם מאוד אימפולסיביים, קשה להם להתאפק – אני רואה משהו שאני צריך – אני לוקח, אני לא שואל שאלות. בנוסף אני גם לא מחזיר, כי גם אין סגירת מסלול, אני עסוק כבר בפעילות הבאה, ואז אני לא מסיים את הפעילות שהתחלתי –  אני פותח את הארון לקחת חולצה ומשאיר את הדלת פתוחה. אני פותח את התיק להוציא את המטען ומשאיר על השולחן את הארנק שהוצאתי.

בנוסף, חוסר היכולת לראות את הצורך של האחר, אני כל כך מרוכז במה שאני צריך, שאני לא רואה את האחר. התנהגות זו מתפרשת אצל הסובבים כחוסר כבוד לפרטיות שלהם –  אם מדובר בכניסה לחדר בלי לדפוק על הדלת, פתיחת מגירות בלי רשות, שימוש בדברים אישיים ללא קבלת אישור. כל זה נובע מתוך האימפולסיביות וחוסר ההבנה של המרחב האישי של כל אחד.

איך עושים שקט ?

1. ניתן דוגמה אישית ואפילו בצורה מודגשת ומוקצנת לדברים שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יעשו.
2. נקבע מפגש משפחתי ובו נשוחח על מה מפריע לכל אחד ועל החשיבות של מתן כבוד לפרטיות של כל אחד.
3. נכין חוזה משפחתי שישמור על הדברים שחשובים לכל אחד מבני הבית.
4. דוגמאות לכמה כללי ברזל –
   • בכניסה לחדר לדפוק על הדלת.
   • כשמישהו מתקלח – לבקש רשות להיכנס
   • כשאני רוצה משהו שהוא לא שלי – לבקש ולא לקחת, גם אם אני ממש צריך את זה עכשיו.
5. נחתים את כולם על החוזה המשפחתי, נתלה אותו במקום מרכזי בבית כדי שנוכל להתייחס אליו בכל פעם שנרצה.
6. נקבע עם הילדים יום למיון בגדים וחפצים אישיים והוספת סימון לדברים החשובים.
   שיטות סימון לדוגמה – סרט על החפץ, כתיבה בטוש שלא יורד, חותמת על חפצים חשובים ועוד.

חשוב מאוד, שכללים אלו ילוו אותנו ויהפכו לחלק מהשיח בבית ולא כמבצע חד-פעמי.

״את יודעת למה אני אף פעם לא מתקן דברים, קודח בקירות, למה מעולם לא כתבתי לעצמי את העבודות לביה״ס?״ שאל נעם בקול מיואש. ״כי אף פעם, שום דבר, לא מספיק טוב. כי אף פעם זה לא מושלם. כי תמיד אפשר לעשות את זה יותר טוב, ברמת המעולה.

גם היום, שאני נשוי וכבר אבא לילדים, עדיין, בכל פעם שאני צריך לעשות איזשהו תיקון בבית אני מעדיף לקרוא לו לאבא שלי ורק לא לעשות לבד. אני חושש אפילו מלקחת את המקדחה. אני זוכר שפעם, כשכבר העזתי לנסות ולקדוח בעצמי, פערתי חור גדול בקיר ואבא שלי כל כך צחק.. אני זוכר את הצחוק המקנטר, כאילו שהוא ואני בתחרות והוא שוב ניצח וכל זה ליד החברה החדשה שלי.

זה אבא שלי, הוא פשוט חייב לנצח ולהראות שהוא הכי טוב. גם אין אצלו אמצע, הכל זה או שחור או לבן״. כך סיפר לי נועם כשהוא יושב מכונס בעצמו ולידו אשתו.

להורים רבים קשה יותר ללמד מאשר עצם התהליך. יותר פשוט לי לעשות בעצמי ולדעת שזה ייצא מושלם. הם מעדיפים לעשות בשביל הילדים, במקום לעזור להם וללמד אותם להתמודד. זה יוצר אצל הילדים תחושה של חוסר מסוגלות עצמית, זה פוגע בדימוי ובביטחון העצמי שלהם ויוצר תלות לאורך שנים רבות.

התפקיד שלנו כהורים הוא להכין את הילדים שלנו לחיים, זה מתחיל עם הרבה סבלנות, להבין שהתפקיד שלנו הוא להיות שם ולהנחות את הילדים, לסמוך עליהם, ללוות אותם ולתת להם כלים, שיוכלו למצוא באמצעותם את הדרך לעשות דברים בצורה שמתאימה להם, כי לכל אחד יש את הדרך שנכונה לו.

בואו נעשה אחרת – כבר מגיל צעיר ניתן לילדים שלנו להתנסות, נספוג את אי ההצלחות בהבנה ונתייחס לזה כאל מחיר הלמידה, זהו אורח חיים, זה לא פרויקט קצר טווח –

1. נתחיל בדברים קטנים ולא מסובכים. נאפשר לילדים להתנסות – יהיה מלוכלך, אולי יישבר משהו, אבל ההתמודדות וההתנסות הם הדבר החשוב ביותר.
2. הירשמו לסדנת ״הורים-ילדים״ ולמדו ביחד עם הילדים. זו תהיה חוויה משותפת ומעצימה לכולם.
3. כבוגרים, אפשר להירשם לקורס בכל נושא. החליטו שזה מספיק חשוב ופנו את הזמן ולכו ללמוד זאת.
4. אפשר גם ללמוד מאיש מקצוע – הזמינו אותו ועקבו אחריו בזמן שהוא מתקן, התעניינו ושאלו שאלות. אח״כ נסו בעצמכם.
5. צרו קבוצת תמיכה טכנית של חברים. כל אחד יתרום מהידע שלו וביחד יהיה לכם מאגר של מומחים, שמהם תוכלו ללמוד ולא רק לפתור נקודתית את הבעיות.
6. רכשו ערכות משחק שניתן ללמוד מהן עבודות בתחומים שונים.

ככל שנתאמן, נתנסה ונתמודד, נגרום לכך שמעגל ההצלחות שלנו יגדל ותחושת המסוגלות שלנו תתעצם.

״את יודעת למה אני אף פעם לא מתקן דברים, קודח בקירות, למה מעולם לא כתבתי לעצמי את העבודות לביה״ס?״ שאל נעם בקול מיואש. ״כי אף פעם, שום דבר, לא מספיק טוב. כי אף פעם זה לא מושלם. כי תמיד אפשר לעשות את זה יותר טוב, ברמת המעולה.

גם היום, שאני נשוי וכבר אבא לילדים, עדיין, בכל פעם שאני צריך לעשות איזשהו תיקון בבית אני מעדיף לקרוא לו לאבא שלי ורק לא לעשות לבד. אני חושש אפילו מלקחת את המקדחה. אני זוכר שפעם, כשכבר העזתי לנסות ולקדוח בעצמי, פערתי חור גדול בקיר ואבא שלי כל כך צחק.. אני זוכר את הצחוק המקנטר, כאילו שהוא ואני בתחרות והוא שוב ניצח וכל זה ליד החברה החדשה שלי.

זה אבא שלי, הוא פשוט חייב לנצח ולהראות שהוא הכי טוב. גם אין אצלו אמצע, הכל זה או שחור או לבן״. כך סיפר לי נועם כשהוא יושב מכונס בעצמו ולידו אשתו.

להורים רבים קשה יותר ללמד מאשר עצם התהליך. יותר פשוט לי לעשות בעצמי ולדעת שזה ייצא מושלם. הם מעדיפים לעשות בשביל הילדים, במקום לעזור להם וללמד אותם להתמודד. זה יוצר אצל הילדים תחושה של חוסר מסוגלות עצמית, זה פוגע בדימוי ובביטחון העצמי שלהם ויוצר תלות לאורך שנים רבות.

התפקיד שלנו כהורים הוא להכין את הילדים שלנו לחיים, זה מתחיל עם הרבה סבלנות, להבין שהתפקיד שלנו הוא להיות שם ולהנחות את הילדים, לסמוך עליהם, ללוות אותם ולתת להם כלים, שיוכלו למצוא באמצעותם את הדרך לעשות דברים בצורה שמתאימה להם, כי לכל אחד יש את הדרך שנכונה לו.

בואו נעשה אחרת – כבר מגיל צעיר ניתן לילדים שלנו להתנסות, נספוג את אי ההצלחות בהבנה ונתייחס לזה כאל מחיר הלמידה, זהו אורח חיים, זה לא פרויקט קצר טווח –

1. נתחיל בדברים קטנים ולא מסובכים. נאפשר לילדים להתנסות – יהיה מלוכלך, אולי יישבר משהו, אבל ההתמודדות וההתנסות הם הדבר החשוב ביותר.
2. הירשמו לסדנת ״הורים-ילדים״ ולמדו ביחד עם הילדים. זו תהיה חוויה משותפת ומעצימה לכולם.
3. כבוגרים, אפשר להירשם לקורס בכל נושא. החליטו שזה מספיק חשוב ופנו את הזמן ולכו ללמוד זאת.
4. אפשר גם ללמוד מאיש מקצוע – הזמינו אותו ועקבו אחריו בזמן שהוא מתקן, התעניינו ושאלו שאלות. אח״כ נסו בעצמכם.
5. צרו קבוצת תמיכה טכנית של חברים. כל אחד יתרום מהידע שלו וביחד יהיה לכם מאגר של מומחים, שמהם תוכלו ללמוד ולא רק לפתור נקודתית את הבעיות.
6. רכשו ערכות משחק שניתן ללמוד מהן עבודות בתחומים שונים.

ככל שנתאמן, נתנסה ונתמודד, נגרום לכך שמעגל ההצלחות שלנו יגדל ותחושת המסוגלות שלנו תתעצם.