"את יודעת כמה מריבות היו נחסכות בבית שלנו אם היא רק היתה עושה רשימה לפני שהיא היתה הולכת לסופר ? זה לא שהיא לא מודעת לזה שהיא צריכה לעשות רשימה, אבל אף פעם זה לא קורה. אנחנו קובעים ללכת ביחד לעשות קניות כי אני לא רוצה שהיא תסחוב, כי שנינו מגיעים עייפים אחרי העבודה ואני רוצה להקל עליה. אני גם מכיר את ה"נזקים" הכלכליים כשהיא הולכת לבד. זה משגע אותי לגלות כשאנחנו מסדרים את הקניות בבית, שכבר יש שני בקבוקי קטשופ בארון, סוכר אחד ברזרבה והיא שוב הוסיפה לעגלה "שיהיה".

בהתחלה אני הייתי עושה את הרשימה, הייתי הופך את זה למבצע, הייתי מתחיל בלעשות סדר במקרר, בודק מה יש בארונות במטבח, מה בתוקף ומה לא ומסדר. שעות הייתי מתארגן עד שהיתה לי רשימה. זו היתה תמיד רשימה מצוינת, ממוקדת, מסודרת, ברורה, מדויקת, מושקעת. אשתי רק היתה צריכה להוסיף לי את רשימת המצרכים שהיא רוצה לבישולי השבוע. אבל – זה שגע אותה, רק המחשבה שהגיע שוב זמן "הכנת הרשימה" הכניס אותה ללחץ והמון התנגדויות. היא אמרה שהיא מעדיפה להכין רשימה בסיסית ובסופר להשלים תוך כדי הטיול לאורך המדפים, לקבל רעיונות ולהוסיף לעגלה. כך נח לה. לא יכולתי להתמודד עם זה, אז החלטנו שהיא אחראית על רשימת הקניות ואני כבר לא מצטרף אליה כי אני משתגע מהבזבזנות, והקניות האימפולסיביות. לכן אנחנו כאן, אני לא מוכן להמשיך לרדוף אחרי המינוסים בבנק ואשתי לא רואה את הבעיה. היא מתעקשת להמשיך בדרך שלה, מבלי להבין שהיא פוגעת בתקציב המשפחתי ובהתנהלות הכלכלית בבית".

הדבר הראשון שצריך להבין זה שיש יותר או מדרך אחת להתמודד עם קשיים. כשאנחנו נתקלים בקושי, כל אחד בוחר דרך אחרת. זה הזמן לעזור לשני ולא לוותר, לא לסגת ולא להימנע. כי הימנעות ויציאה שלי מן המשחק תגרום לכך שהשותף שלי יישאר לבד וימשיך לעשות רק את מה שהוא יודע ולא יהיה מי שיאזן אותו.

אין טעם לשבת מהצד ולראות איך בחירות מובילות לפגיעה במשפחה, רק כי אני רוצה להוכיח שהדרך שלי נכונה. צריך להתחיל ממקום של פתיחות, של הבנת האחר, בלי לכעוס, לבוא בגישה שאנחנו רוצים לעשות שינוי. רק כך כשלא נטפח התנגדות אלא שיתוף ומוכנות, רק כך נוכל לפעול בדרכים משותפות.

נכון שיש כאן הרבה מאוד ענין רגשי כי כל אחד בטוח שהדרך שלו הכי נכונה, אבל אם נצליח להיפתח מעט, נוכל מצא את הדרך לתמוך ולאזן אחד את השני.

אז איך בכל זאת עושים קניות אפקטיביות ?

1. נחליט מה תדירות הקניות (פעם בשבוע או פעם בשבועיים).
2. נכין רשימת מצרכי יסוד שחייבים שיהיו תמיד בבית. (לכולנו יש אותם)
3. נשתמש באפליקציות שמתאימות לכולם – כמו KEEP של גוגל.
4. נקבע מי האחראי על בדיקת המלאי בבית ועדכון הרשימה בהתאם.
5. להרבה אנשים לא מתאים ללכת לעשות קניות – תעשו קניה אינטרנטית
   (בסופו של דבר זה יוצא יותר זול !) –
   • אין פיתויים בדרך.
   • אתם בבית ויכולים לבדוק מה חסר תוך כדי הקניה.
   • ניתן לעקוב מיידית אחר אחר הסכום של הקניה.
   • הרשימה הבסיסית נשמרת.
   • תמיד יש אפשרויות בחירה בין מוצרים דומים.

תזכרו שההתנהלות שלכם מהווה מודל לילדים, לכן הקפידו להתנהל בצורה מסודרת, מאורגנת ואחראית. כדי לנווט בית – ההתנהלות חייבת להיות משותפת.

קווים ומחשבות מציעה הדרכה לצוותים חינוכיים בנושא הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD ומכשירה אותם להיות נציגי העמותה

ולהעביר את הידע בבית ספרם. התכנית מוכרת על ידי משרד החינוך (1559 במאגר תכניות המנהל הפדגוגי)

בואו לשחק בקווים ומחשבות!

להזמנת הפעילות ולפרטים נוספים: 

office@keshev.org

קווים ומחשבות מציעה הדרכה לצוותים חינוכיים בנושא הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD ומכשירה אותם להיות נציגי העמותה

ולהעביר את הידע בבית ספרם. התכנית מוכרת על ידי משרד החינוך (1559 במאגר תכניות המנהל הפדגוגי)

בואו לשחק בקווים ומחשבות!

להזמנת הפעילות ולפרטים נוספים: 

office@keshev.org

השולחן הכי גדול אצלנו בבית הוא שולחן האוכל. הוא המרכז, עליו מכינים שעורים, עליו עושים עבודות יצירה, סביבו יושבים ומדברים וכמובן שעליו גם אוכלים.

סביב חג החנוכה הגיעו אליי לא מעט הורים ורבים התלוננו על הקושי להושיב את כל המשפחה ביחד סביב השולחן. כולם זוכרים את הארוחות המשפחתיות בבית הוריהם ומאוכזבים שבביתם הם לא מצליחים לכנס את כולם לשבת יחד לארוחה. גם כשכבר כולם יושבים ביחד, הם לא מצליחים לנהל באמת שיחה אחת מלאה. זה תמיד נקטע בשיחת טלפון "חשובה" שמישהו מקבל, או שמישהו חייב לקום לקחת משהו, או שמישהו נזכר לעשות משהו במחשב שלא סובל דיחוי. הכל חייב לקרות כאן ועכשיו ואיומי ההורים לא מועילים, הילדים לא נשארים על הכסא לאורך זמן, הגירויים מסביב מושכים אותם יותר.

אנחנו מתמודדים כל יום עם המון מטלות ביחד, עבודה אינסופית וגידול הילדים. החל מהשכמת הילדים ושילוחם בזמן לביה"ס, יציאה לעבודה התובענית, חזרה למירוץ היומי עם הילדים – שעורי הבית, חוגים, חברים, התארגנות בבית, הכנת הילקוט, סידור החדר, מקלחת, צחצוח שיניים, השכבה בזמן ואז עוד קצת עבודה לפני שהולכים לישון. על מנת שכל זה יקרה אנחנו צריכים להתמודד באופן נחוש ובעקביות עם שגרה שקשה לנו מאוד לשמור עליה.

בנוסף לכך, אנחנו לא באמת יודעים מה קורה להם במשך היום, כי אנחנו לא פוגשים אותם מיד עם תום הלימודים, אלא רק אחרי שהם כבר היו במסגרת נוספת עם חויות חדשות. החוויות מביה"ס כבר נשכחו וכשאנחנו נפגשים, אנחנו בכלל לא זמינים ולא פנויים לשמוע באמת מה עבר עליהם, אנחנו עסוקים בלבצע משימות.

מתוך כל המצב הזה נוצר גם הקושי לארגן ארוחת ערב משפחתית. הילדים ואנחנו כל כך עסוקים, שזמן המשפחה נדחק לפינה. אין לנו ההורים את הכח "לארגן" עוד משהו בערב וכך המשפחה לא מצליחה להתכנס לארוחת ערב משפחתית אפילו לא ערב אחד בשבוע.

לארוחה המשפחתית יש תפקיד חשוב בתקשורת המשפחתית. זהו מפגש, שבו כל בני הבית יושבים ומדברים, משתפים את החוויות שלהם, תומכים ונתמכים זה בזה. זהו מוקד משמעותי להתנהלות המשפחתית, והוא יכול לעזור מאוד בהתמודדויות האחרות, זהו סוג של עוגן, שסביבו ניתן לתלות חויות משותפות נוספות כמו סרט משפחתי, משחק משותף ועוד.

שמירה על שגרה של ארוחת ערב משפחתית, תתרגל את הילדים גם לארוחות משפחתיות מורחבות יותר.

זה הזמן לשנות –

1. נחליט על ארוחת ערב משפחתית אחת בשבוע. לפחות פעם בשבוע נאסוף כוחות ונארגן מפגש של כל בני המשפחה.
2. נקפיד שמשך הארוחה לא יהיה ארוך מדי. לאורך הזמן נוכל להגדיל את הטווח.
3. אחרי שבדקנו את לוחות הזמנים של כולם, נקבע יום ונודיע לילדים.
4. הילדים יהיו שותפים מלאים לתכנון הארוחה – תפריט, עריכת השולחן, בישול, אפייה ופינוי בסוף.
5. נחליט שכל המסכים מכובים בזמן הארוחה והפעילות שאחריה – אנחנו נותנים דוגמה אישית ומניחים ראשונים בצד !!
6. גם מי שלא רעב, יושב ליד השולחן כדי להיות שותף.
7. נשמור על אוירה טובה ונעימה בזמן הארוחה, כך שהילדים ירצו שזה יחזור על עצמו.
8. נתחיל לשתף בעצמנו וכך נתן לילדים דוגמה מה אנחנו מצפים לשמוע מהם.
9. פעילות אחרי הארוחה – נתכנן יחד עם הילדים ונאפשר גם להם להביא רעיונות.
10. נתמיד לקיים את הארוחה, גם אם חלק מהילדים (בעיקר המתבגרים) לא יגיעו. לאט לאט, כשהם ירגישו שזה הופך להיות משהו שהם מפסידים, הם יצטרפו.

מאחלת לכולנו ליהנות מעוד הרבה ארוחות ומפגשים משפחתיים.

השולחן הכי גדול אצלנו בבית הוא שולחן האוכל. הוא המרכז, עליו מכינים שעורים, עליו עושים עבודות יצירה, סביבו יושבים ומדברים וכמובן שעליו גם אוכלים.

סביב חג החנוכה הגיעו אליי לא מעט הורים ורבים התלוננו על הקושי להושיב את כל המשפחה ביחד סביב השולחן. כולם זוכרים את הארוחות המשפחתיות בבית הוריהם ומאוכזבים שבביתם הם לא מצליחים לכנס את כולם לשבת יחד לארוחה. גם כשכבר כולם יושבים ביחד, הם לא מצליחים לנהל באמת שיחה אחת מלאה. זה תמיד נקטע בשיחת טלפון "חשובה" שמישהו מקבל, או שמישהו חייב לקום לקחת משהו, או שמישהו נזכר לעשות משהו במחשב שלא סובל דיחוי. הכל חייב לקרות כאן ועכשיו ואיומי ההורים לא מועילים, הילדים לא נשארים על הכסא לאורך זמן, הגירויים מסביב מושכים אותם יותר.

אנחנו מתמודדים כל יום עם המון מטלות ביחד, עבודה אינסופית וגידול הילדים. החל מהשכמת הילדים ושילוחם בזמן לביה"ס, יציאה לעבודה התובענית, חזרה למירוץ היומי עם הילדים – שעורי הבית, חוגים, חברים, התארגנות בבית, הכנת הילקוט, סידור החדר, מקלחת, צחצוח שיניים, השכבה בזמן ואז עוד קצת עבודה לפני שהולכים לישון. על מנת שכל זה יקרה אנחנו צריכים להתמודד באופן נחוש ובעקביות עם שגרה שקשה לנו מאוד לשמור עליה.

בנוסף לכך, אנחנו לא באמת יודעים מה קורה להם במשך היום, כי אנחנו לא פוגשים אותם מיד עם תום הלימודים, אלא רק אחרי שהם כבר היו במסגרת נוספת עם חויות חדשות. החוויות מביה"ס כבר נשכחו וכשאנחנו נפגשים, אנחנו בכלל לא זמינים ולא פנויים לשמוע באמת מה עבר עליהם, אנחנו עסוקים בלבצע משימות.

מתוך כל המצב הזה נוצר גם הקושי לארגן ארוחת ערב משפחתית. הילדים ואנחנו כל כך עסוקים, שזמן המשפחה נדחק לפינה. אין לנו ההורים את הכח "לארגן" עוד משהו בערב וכך המשפחה לא מצליחה להתכנס לארוחת ערב משפחתית אפילו לא ערב אחד בשבוע.

לארוחה המשפחתית יש תפקיד חשוב בתקשורת המשפחתית. זהו מפגש, שבו כל בני הבית יושבים ומדברים, משתפים את החוויות שלהם, תומכים ונתמכים זה בזה. זהו מוקד משמעותי להתנהלות המשפחתית, והוא יכול לעזור מאוד בהתמודדויות האחרות, זהו סוג של עוגן, שסביבו ניתן לתלות חויות משותפות נוספות כמו סרט משפחתי, משחק משותף ועוד.

שמירה על שגרה של ארוחת ערב משפחתית, תתרגל את הילדים גם לארוחות משפחתיות מורחבות יותר.

זה הזמן לשנות –

1. נחליט על ארוחת ערב משפחתית אחת בשבוע. לפחות פעם בשבוע נאסוף כוחות ונארגן מפגש של כל בני המשפחה.
2. נקפיד שמשך הארוחה לא יהיה ארוך מדי. לאורך הזמן נוכל להגדיל את הטווח.
3. אחרי שבדקנו את לוחות הזמנים של כולם, נקבע יום ונודיע לילדים.
4. הילדים יהיו שותפים מלאים לתכנון הארוחה – תפריט, עריכת השולחן, בישול, אפייה ופינוי בסוף.
5. נחליט שכל המסכים מכובים בזמן הארוחה והפעילות שאחריה – אנחנו נותנים דוגמה אישית ומניחים ראשונים בצד !!
6. גם מי שלא רעב, יושב ליד השולחן כדי להיות שותף.
7. נשמור על אוירה טובה ונעימה בזמן הארוחה, כך שהילדים ירצו שזה יחזור על עצמו.
8. נתחיל לשתף בעצמנו וכך נתן לילדים דוגמה מה אנחנו מצפים לשמוע מהם.
9. פעילות אחרי הארוחה – נתכנן יחד עם הילדים ונאפשר גם להם להביא רעיונות.
10. נתמיד לקיים את הארוחה, גם אם חלק מהילדים (בעיקר המתבגרים) לא יגיעו. לאט לאט, כשהם ירגישו שזה הופך להיות משהו שהם מפסידים, הם יצטרפו.

מאחלת לכולנו ליהנות מעוד הרבה ארוחות ומפגשים משפחתיים.