סטודנטים עם הפרעת קשב. הפעם אחרת.

shutterstock_222912067 (1)כשאנשים נזכרים בלימודים באוניברסיטה, חלק רוצים לחזור לימים היפים, וחלק חושבים לעצמם 'אני ממש שמח שזה נגמר'. פעמים רבות, אנשים שמתמודדים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD שייכים לקבוצה השניה.

כשחושבים על להיות סטודנט עם הפרעת קשב, יש תיאורים שחוזרים על עצם שוב ושוב. אני בטוח שחלק מהקוראים כאן יכולים להזדהות עם התיאורים האלו:

  • אתה יושב בכיתה ופתאום אתה קולט שאין לך מושג על מה המרצה דיבר ברבע השעה האחרונה ושאין לך סיכוי עכשיו להתחיל להבין על מה הוא ידבר בהמשך השיעור.
  • את קוראת פיסקה בספר ואז את מבינה שלמרות שקראת את המילים, שום דבר לא עבר עיבוד והבנה. ואז את קוראת את אותה פיסקה שוב והכל חוזר על עצמו.
  • אתה מסתכל על אנשים יושבים מרוכזים בכיתה בשיעור כפול ואתה חושב לעצמך איך לעזאזל הם עושים את הזה.
  • את מבטיחה לעצמך שזו הפעם האחרונה שתתחילי לכתוב את הסמינריון בלילה לפני המועד האחרון להגשה.
  • אתה יושב מול מסך המחשב, כשרק הכותרת של התרגיל כתובה – כשאתה לחלוטין חסר מוטיבציה להתחיל.
  • החברה הכי טובה שלך מופתעת כשהצלחת להגיע בזמן להרצאה.
  • אתה קולט פתאום ששכחת להכין חלק מהתרגיל שהיית אמור להגיש היום.
  • אתה יוצא לקפיטריה לקנות שתיה רק כי אתה פשוט לא מסוגל לשבת בשקט בהרצאה.
  • את מקבלת את ציוני הבחינות ואת צריכה להתמודד עם התחושה שאת לא טובה מספיק.

לצערי אני בטוח שלא כתבתי כאן שום דבר שאתם לא מכירים, ויותר מכך, זה בטח לא עוזר לאף אחד לקרוא שהוא לא היחיד. אנחנו בני אדם, ואחת התכונות שמשותפות לכלל בני האדם זה שאנחנו מתקשים ללמוד מנסיונם של אנשים אחרים ואנחנו אפילו מתקשים ללמוד מהנסיון שלנו עצמנו….

אז אנחנו נוטים לטעות שוב ושוב, ולנסות שוב ושוב גם אם אנחנו לא מצליחים. ואם השנה הקודמת באוניברסיטה לא היתה משהו, לא משנה, אנחנו נמשיך לעשות את אותו דבר, לטעות את אותן הטעויות, וליפול באותם הבורות גם אם נאמר לעצמנו שהפעם זה יהיה אחרת.

אז מה אנחנו כן יכולים לעשות כדי ששנת הלימודים תהיה אחרת?

קנו את הספר לפי הסמסטר.
בחלק גדול מהקורסים יש רשימת ספרי קריאה מומלצים. (אפשר לכלול כאן באופן לא פורמלי גם צילום של מה שכתבו הסטודנטים בשנה שעברה). אנשים נזכרים שהם צריכים לקרוא את המאמרים החשובים או את הפרקים החשובים ברגע האחרון או שהם לא קוראים בכלל. חלק מהמרצים ממש לוקחים שאלות מתוך הטקסט של הספר. תוודאו שיש לכם את החומר הנדרש לפני תחילת הסמסטר.

תלמדו לפחות שבוע לפני תחילת תקופת הבחינות.
אם הייתם יכולים, הייתם מתחילים ללמוד לפני שהסמסטר מתחיל בכלל, אבל אנחנו לא יכולים לשמר שגרת לימודים כל כך ארוכה. זה אף פעם לא אפקטיבי ללמוד ברגע האחרון, במיוחד כשיש מספר גדול של בחינות, ולכן כדאי להשתדל להתחיל ללמוד לפחות שבוע לפני הבחינה.

אל תלמדו בחדר הרגיל שלכם
אם אתם לומדים בחדר הרגיל שלכם, בין אם זה בבית או בדירת השותפים או במעונות, אתם מוקפים במסיחים הרגילים שלכם. מסך המחשב, הטלויזיה, המטבח. יש גם אנשים שרגילים לפנות אליכם בשאלות. עדיף ללמוד בספריה או אפילו בחדר אחר בבית שבו אתם לא רגילים ללמוד.

תתארגנו מראש.
יש לכם הגשות, סמינריונים, מטלות, בחינות. אתם חייבים להיות מאורגנים מראש וחייבים להתחיל להשתמש ביומן מסודר שבו תרשמו את כל הדברים שאתם צריכים לעשות, מתי צריך לבצע אותם ומתי צריך להתחיל לעבוד עליהם. תשתמשו ביומן מנייר או ביומן דיגיטלי, העיקר שתרשמו שם את הכל.

לא לשכוח לישון
יותר מדי אנשים עם הפרעת קשב סובלים מהפרעות בשינה. חלק חוזרים מהעבודה מאוחר וצריכים איזה שעתיים כדי להוריד מתח לפני שהם נכנסים למיטה. חלק חושבים שהם מתפקדים יותר טוב כשכולם כבר ישנים. אבל האמת היא שכל זה לא נכון, אנשים עם הפרעת קשב סובלים יותר מבעיות שינה, ושינה לא מספקת פוגעת עוד יותר בריכוז שלהם. אתם צריכים להכניס ליומן ולסדר היום מראש גם את השינה. אי אפשר לוותר על זה בשום מחיר.

תטפלו בעצמכם עכשיו
אם אתם חושבים שאתם חכמים כשאתם לוקחים טיפול רק בתקופת המבחנים – אז אתם לא. ידע אמיתי מוטמע לאורך זמן. הפרעת הקשב שלכם נמצאת שם כל הזמן, לא רק בתקופת מבחנים. אם לא תקלטו כלום כל הסמסטר, איך אתם מצפים להצליח לקלוט הכל בתקופת המבחנים העמוסה? אתם מכינים את עצמכם לכשלון ואז מתפלאים שהוא מגיע.

אם יש תופעות לוואי או שהתרופה לא יעילה מספיק, זו סיבה לנסות ולשפר את הטיפול התרופתי ולא סיבה לקחת אותו רק בתקופת הבחינות. בגלל שלפעמים לוקח שבועות עד שאתם מוצאים את הטיפול התרופתי המתאים, עדיף להתחיל את ההתאמה מוקדם ולא לחכות (כרגיל) לרגע האחרון. תעבדו בשילוב עם הפסיכיאטר שלכם ועם המטפלים האחרים שמלווים אתכם כדי למצוא את השילוב הנכון של תרופות, אסטרטגיות עבודה והרגלים שיביאו אתכם להצלחה.

בסופו של אנחנו לא בוחרים את הקלפים שקיבלנו, אבל אנחנו כן יכולים להחליט מה אנחנו עושים איתם. אם נעשה עם זה משהו מראש, אז יש סיכוי לא רע שגם נצליח להשפיע על התוצאה.

ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה להפרעת קשב ומכותבי הספר '168 שעות של הפרעת קשב' לינק לרכישה

לא מצליחה לבצע

"השנה לא אירחתי אפילו פעם אחת ואני דוקא נורא אוהבת לארח. אני אוהבת שכולם באים ויושבים ביחד מסביב לשולחן, משפחה, חברים, השיחות, הצחוקים, שיוצרים את האווירה המשפחתית.

אני מאוד מחוברת לזה, אבל אני מוצאת את עצמי לפני כל ארוחה כזו משתגעת כבר יומיים קודם, אני נכנסת ללחץ שהולך ומתחזק ככל שהזמן מתקרב וזה למעשה משתק אותי ואני לא מכינה שום דבר עד הרגע האחרון.

מצאתי אפליקציה מעולה להכנת רשימות בטלפון ואני רושמת שם הכל. אבל כשמגיע שלב הביצוע, אני לא עושה כלום עד הרגע האחרון ואז בתוך הלחץ המטורף, כמה שעות לפני האירוח, אני עושה את כל מה שהתכוננתי לעשות יומיים קודם – מבשלת, אופה, מנקה ובסוף מגיעה לארוחה מושלמת ומתוקתקת כשכולם נהנים ממנה מאוד ורק אני משלמת את המחיר.

זה עולה לי בלחץ רגשי, עייפות נוראית, כאב גב, כאבי רגליים, מתח שיורד לאט לאט ברגע כשאני רואה את כולם סביב השולחן נהנים ומחמיאים לי. ואני ? אני לא באמת נהנית מהארוחה, אני כבר עייפה מדיי.

השנה, בחג, נמנעתי מלהזמין, השתדלתי לדחות את ההזמנה עד לרגע האחרון, עד שכולם היו כבר מוזמנים ומישהו גם דאג להזמין אותנו. עכשיו אחרי החגים נשארתי עם תחושה של פספוס. כל כך רציתי להזמין, בדקתי את תאריכי החג, תכננתי אפילו מה אבשל. לפני ערב סוכות עשיתי גם יותר קניות, תכננתי מה אבשל, רק לא בישלתי ולא הזמנתי. לפני יומיים זרקתי לפח את חומרי הגלם שלא השתמשתי בהם ושפג תוקפם.

אני מתוסכלת ואני יודעת שכל הנושא הזה משפיע עליי לא רק בחגים, אלא גם ביומיום. אני לא מצליחה להוציא לפועל המון דברים עד לדקה ה-90 ואז בלחץ נוראי אני מכינה הכל – אם זה ארוחת ערב משפחתית, או לקנות מתנה לחברים, או לארגן את הילדים לקראת יציאה.

אפשר שזה יהיה אחרת ? כמו אצל החברות שלי שהולכות בבוקר לים ובצהריים הכל מוכן אצלן ? הן אפילו מספיקות לנוח לפני שבאים האורחים.. גם אני רוצה !"

 

אז איך נוריד את הלחץ לפני אירוח ?

  1. נפנה את המקרר ואת ארון המצרכים לפני שנתחיל פרויקט חדש. כך גם נדע מה יש לנו ומה חסר לנו.
  2. נבנה את תפריט הארוחה ומתוכה נבנה גם את רשימת הקניות. הזדמנות להשתמש במצרכים שמצאנו בארונות ובמקרר.
  3. נכין רשימה מצומצמת – לא להיסחף, אנחנו לא מזנון של בית מלון.
  4. נחליט שחלק מהתפריט אנחנו קונים מוכן – למשל קינוח או סלטים או מנה עיקרית דוקא.
  5. נעבוד לפי לוח זמנים ונבטיח לעצמנו צ'ופר לאחר ביצוע.
  6. נבנה את התפריט כך שחלק מהדברים נכין יום קודם ונקצה לזה זמן ביומן.
  7. נרשום את המשימות על דף או לוח, שיהיה מונח לידינו במטבח ונוכל לעדכן אותו בכל רגע.
  8. נוסיף את שעת ההכנה של כל מרכיב בתפריט וכל משימה שסיימנו נסמן ב-V.
  9. נשתף את בני המשפחה בקושי שלנו ונבקש את עזרתם. למשל, שכל אחד יביא משהו שהוא אוהב להכין, או שכל פעם יבוא בן משפחה אחר מוקדם יותר לעזור בהכנות.
  10. נתייחס להכנות כמו למשחק שאנחנו מתקדמים בו שלב אחר שלב.

 

זכרו – זו ארוחה משפחתית ולא תחרות בישול, המטרה שלנו היא להיפגש וליהנות מהביחד.

לא מצליחה לבצע

"השנה לא אירחתי אפילו פעם אחת ואני דוקא נורא אוהבת לארח. אני אוהבת שכולם באים ויושבים ביחד מסביב לשולחן, משפחה, חברים, השיחות, הצחוקים, שיוצרים את האווירה המשפחתית.

אני מאוד מחוברת לזה, אבל אני מוצאת את עצמי לפני כל ארוחה כזו משתגעת כבר יומיים קודם, אני נכנסת ללחץ שהולך ומתחזק ככל שהזמן מתקרב וזה למעשה משתק אותי ואני לא מכינה שום דבר עד הרגע האחרון.

מצאתי אפליקציה מעולה להכנת רשימות בטלפון ואני רושמת שם הכל. אבל כשמגיע שלב הביצוע, אני לא עושה כלום עד הרגע האחרון ואז בתוך הלחץ המטורף, כמה שעות לפני האירוח, אני עושה את כל מה שהתכוננתי לעשות יומיים קודם – מבשלת, אופה, מנקה ובסוף מגיעה לארוחה מושלמת ומתוקתקת כשכולם נהנים ממנה מאוד ורק אני משלמת את המחיר.

זה עולה לי בלחץ רגשי, עייפות נוראית, כאב גב, כאבי רגליים, מתח שיורד לאט לאט ברגע כשאני רואה את כולם סביב השולחן נהנים ומחמיאים לי. ואני ? אני לא באמת נהנית מהארוחה, אני כבר עייפה מדיי.

השנה, בחג, נמנעתי מלהזמין, השתדלתי לדחות את ההזמנה עד לרגע האחרון, עד שכולם היו כבר מוזמנים ומישהו גם דאג להזמין אותנו. עכשיו אחרי החגים נשארתי עם תחושה של פספוס. כל כך רציתי להזמין, בדקתי את תאריכי החג, תכננתי אפילו מה אבשל. לפני ערב סוכות עשיתי גם יותר קניות, תכננתי מה אבשל, רק לא בישלתי ולא הזמנתי. לפני יומיים זרקתי לפח את חומרי הגלם שלא השתמשתי בהם ושפג תוקפם.

אני מתוסכלת ואני יודעת שכל הנושא הזה משפיע עליי לא רק בחגים, אלא גם ביומיום. אני לא מצליחה להוציא לפועל המון דברים עד לדקה ה-90 ואז בלחץ נוראי אני מכינה הכל – אם זה ארוחת ערב משפחתית, או לקנות מתנה לחברים, או לארגן את הילדים לקראת יציאה.

אפשר שזה יהיה אחרת ? כמו אצל החברות שלי שהולכות בבוקר לים ובצהריים הכל מוכן אצלן ? הן אפילו מספיקות לנוח לפני שבאים האורחים.. גם אני רוצה !"

 

אז איך נוריד את הלחץ לפני אירוח ?

  1. נפנה את המקרר ואת ארון המצרכים לפני שנתחיל פרויקט חדש. כך גם נדע מה יש לנו ומה חסר לנו.
  2. נבנה את תפריט הארוחה ומתוכה נבנה גם את רשימת הקניות. הזדמנות להשתמש במצרכים שמצאנו בארונות ובמקרר.
  3. נכין רשימה מצומצמת – לא להיסחף, אנחנו לא מזנון של בית מלון.
  4. נחליט שחלק מהתפריט אנחנו קונים מוכן – למשל קינוח או סלטים או מנה עיקרית דוקא.
  5. נעבוד לפי לוח זמנים ונבטיח לעצמנו צ'ופר לאחר ביצוע.
  6. נבנה את התפריט כך שחלק מהדברים נכין יום קודם ונקצה לזה זמן ביומן.
  7. נרשום את המשימות על דף או לוח, שיהיה מונח לידינו במטבח ונוכל לעדכן אותו בכל רגע.
  8. נוסיף את שעת ההכנה של כל מרכיב בתפריט וכל משימה שסיימנו נסמן ב-V.
  9. נשתף את בני המשפחה בקושי שלנו ונבקש את עזרתם. למשל, שכל אחד יביא משהו שהוא אוהב להכין, או שכל פעם יבוא בן משפחה אחר מוקדם יותר לעזור בהכנות.
  10. נתייחס להכנות כמו למשחק שאנחנו מתקדמים בו שלב אחר שלב.

 

זכרו – זו ארוחה משפחתית ולא תחרות בישול, המטרה שלנו היא להיפגש וליהנות מהביחד.

אתגר הסוכה

"כל שנה אותו סיפור, אנחנו לא מצליחים לבנות סוכה משפחתית, כזו יציבה שאפשר לשבת בה ותמיד בסוף אנחנו מוותרים והולכים להתארח אצל אחרים בסוכה. יש לנו את כל הציוד הנדרש –  קרשים ארוכים, קרשים קצרים, ברגים ופטיש מיוחד ובדים מיוחדים ששמורים כל השנה במחסן. כשמגיע החג, אנחנו עומדים מול כל החלקים וכל שנה מחדש צריכים לשחזר איך לבנות מהם את הסוכה. בשנה שעברה היה השיא – בנוסף לבלבול בין כל החלקים, גם התרוצצו לנו הילדים בין הרגליים ואחרי שעתיים מתישות לא הצלחנו לעשות כלום וויתרנו. השנה החלטנו לקנות ערכה מוכנה לבניית סוכה, כאלה עם הוראות שנמצאות בתוך הערכה. החלטנו לעשות ניסוי בניה כדי שנהיה מוכנים ברגע האמת. הילדים היו נרגשים וגם אנחנו היינו מלאי סיפוק מהרכישה החדשה.

פתחנו את הערכה, הוצאנו את כל החלקים והנחנו על הרצפה. הוצאנו את דף ההוראות והיינו בטוחים שעכשיו הכל ילך צ'יק צ'ק..

הסתכלתי על כל החלקים ולא היה לי מושג מי שייך למי. חוץ מהשיטה לחיבור בין המוטות, לא היה כתוב דבר לגבי סדר הפעולות. כך התחלנו בבניה בשיטת ניסוי ותהייה, כל אחד נתן רעיון אחר והבניה – נתקעה ! שוב תחושה של חוסר הצלחה, שאנחנו לא מצליחים לעבוד ביחד כצוות.

זה בדיוק מה שקורה לנו בחיי היומיום בבית – הקושי להתארגן לפני טיול משפחתי, להתארגן לבילוי, להתארגן לפרויקטים משפחתיים זה לא מצליח, אנחנו תמיד נשארים עם הפרויקט לא גמור.

אני רוצה להגיע השנה למצב שיש לנו סוכה משפחתית, כזו שתסמל את ההצלחה שלנו כמשפחה. כזו שתוכיח לנו שאנחנו יכולים להצליח בארגון פעילות בכוחות משותפים. הגיע הזמן שנצליח לנצח את "אתגר הסוכה" !

 

איך ננצח ?

  1. נרכז במקום אחד את כל מה שיש לנו בבית ובמחסן שקשור לסוכה – את מה ששבור, מקולקל, מלוכלך ואי אפשר כבר להשתמש בו – נזרוק לפח.
  2. ניעזר בקרוב משפחה או חבר שיש לו ידע טכני ויוכל לעזור לנו להרכיב את הפאזל הזה.
  3. נתעד במחברת את שלבי העבודה (אפשר ומומלץ להקליד אותם אח"כ למחשב או לטלפון בקובץ שישמר)
  4. נסמן את חלקי הסוכה בהתאם לתיעוד שכתבנו ולפי החיבורים הנדרשים. (אפשר לצבוע, לכתוב בטוש, למספר – כמו שעושים באיקאה)
  5. נפרק את הסוכה המוכנה יחד עם הילדים.
  6. נבנה אותה מחדש עם הילדים ובעזרת ההוראות שכתבנו.
  7. נפנה זמן לפירוק הסוכה ושתפו את הילדים.
  8. נארוז את החלקים בצורה מסודרת ואת הבדים כבסו, קפלו וארזו בשקיות ואקום או אחרות ורק אז צרפו אותם אל יתר חלקי הסוכה.
  9. נקפיד לשמור את ההוראות במספר מקומות (במחברת, לצלם ולשמור כתמונה, להעתיק את השלבים לקובץ וכל דרך נוספת שנראית לכם).
  10. קישוטים – הקפידו לשמור את הקישוטים שהילדים הכינו, זו תמיד התחלה לקישוטים הבאים וזו מזכרת שמעלה זיכרונות נוסטלגיים שתמיד מעוררים שיחה וצחוק.

ניצחנו את "אתגר הסוכה" !

מאחלת לכולנו חג שמח וישיבה מהנה בסוכה המקושטת כל ימות החג !

 

 

יום כיפור

"אני זוכרת את האווירה המיוחדת אצל הוריי בבית. ההכנות לקראת הצום, ריח הבישולים, הקניות המיוחדות של הספרים והעיתונים. ההליכה המשותפת לתפילה לאחר הארוחה המפסקת. המפגש עם כל השכנים ברחוב, הטיולים הליליים ביחד, קריאות הילדים המשחקים ושיחות ההורים. היתה אוירה של שלווה, שקט, נינוחות. גם ביום שלמחרת, אבא שלי היה מבלה את רוב הזמן בבית הכנסת ואנחנו אהבנו ללכת אתו לבושים בלבן, כשתחושת קדושה עוטפת את כולנו. יום כפור עבורי היה יום של נקיון פנימי, זמן למחשבות.

בתור ילדה, חיכיתי ליום כיפור, זה היה יום מיוחד עבורי.

מאז שנולדו ילדיי, יום כיפור כבר לא אותו יום טהור ומיוחד – יום כיפור הפך עבורי לאחד הימים הכי קשים. פתאום היום המיוחד והשקט הזה, שפינה אותי לשקט הפנימי שלי ולמחשבות, הפך להיות יום שבו אנחנו צריכים להעסיק את ילדינו ולתת להם מענה, כי כל ה"מסכים" מושבתים. פתאום קלטתי כמה הילדים שלנו תלויים ב"מבדרים" החיצוניים ובעצם לא יודעים להעסיק את עצמם ברגעים השקטים והנפלאים האלה. נוצר מצב שכל שנה ביום כיפור, במקום שיהיו לי את אותם רגעים של התבוננות פנימית, אני מוצאת את עצמי מעסיקה כל היום את הילדים שלי כשאני צמה, עייפה, מתוחה, רעבה ולרוב גם כאב הראש מצטרף בשלב מסוים.

בתור אמא, יום כיפור הוא החג הכי קשה עבורי. השנה אני רוצה וחייבת שזה יהיה אחרת."

 

חשבנו ביחד איך אפשר להפוך את יום כיפור ליום שיש בו התמודדות אחרת, יום שהיא תוכל לממש בו את החוויה האישית שלה ובמקביל ללמד את הילדים ליהנות מפעילויות אחרות שהם לא רגילים להן ביומיום.

  1. דברי מראש עם המשפחה על כך שגם השנה את מתכוונת לצום, שתפי אותם בקשיים שלך ומה הדברים שיעזרו לך לעבור את זה אחרת.
  2. תכננו מראש את הפעילויות שתרצו לעשות עם הילדים במשך החג.
  3. שתפו את הילדים בתכנית שלכם, שידעו למה לצפות.
  4. תנו לכל ילד לפי גילו להכין שתי פעילויות שירצה לעשות ביום כיפור בלי עזרתכם.
  5. הוציאו מהארון או קנו משחקים שכולם אוהבים – משחקי קופסה, דמקה, בנייה בלגו, הרכבת פאזל ועוד.
  6. תכננו פרויקט משפחתי משותף כמו בניית גן חיות מלגו, הרכבת פאזל גדול – שהפרויקט יסתיים עד סוף החג.
  7. הכינו מנות מוכנות של אוכל, פירות וחטיפים, לכל מי שלא צם ולמי שחשב שיצום ונשבר.
  8. תאמו עם חברים/משפחה זמן שהילדים יהיו אצלם ("סבלטו"), כך שתקבלו זמן מנוחה בבית ואח"כ קחו את ילדיהם ותנו להם את זמן המנוחה.
  9. הכינו מראש גם את האופניים / קורקינט וגם ערכות תיקון, שיהיו זמינות בעת הצורך.
  10. נצלו את הזמן המשותף לשיחות על ביה"ס, על החברים, על תכניות לסוכות ואולי גם על תחושות מודחקות אחרות.

צום קל, יום כיפור פעיל אך רגוע ומתוכנן וגמר חתימה טובה לכולנו.