"השנה לא אירחתי אפילו פעם אחת ואני דוקא נורא אוהבת לארח. אני אוהבת שכולם באים ויושבים ביחד מסביב לשולחן, משפחה, חברים, השיחות, הצחוקים, שיוצרים את האווירה המשפחתית.

אני מאוד מחוברת לזה, אבל אני מוצאת את עצמי לפני כל ארוחה כזו משתגעת כבר יומיים קודם, אני נכנסת ללחץ שהולך ומתחזק ככל שהזמן מתקרב וזה למעשה משתק אותי ואני לא מכינה שום דבר עד הרגע האחרון.

מצאתי אפליקציה מעולה להכנת רשימות בטלפון ואני רושמת שם הכל. אבל כשמגיע שלב הביצוע, אני לא עושה כלום עד הרגע האחרון ואז בתוך הלחץ המטורף, כמה שעות לפני האירוח, אני עושה את כל מה שהתכוננתי לעשות יומיים קודם – מבשלת, אופה, מנקה ובסוף מגיעה לארוחה מושלמת ומתוקתקת כשכולם נהנים ממנה מאוד ורק אני משלמת את המחיר.

זה עולה לי בלחץ רגשי, עייפות נוראית, כאב גב, כאבי רגליים, מתח שיורד לאט לאט ברגע כשאני רואה את כולם סביב השולחן נהנים ומחמיאים לי. ואני ? אני לא באמת נהנית מהארוחה, אני כבר עייפה מדיי.

השנה, בחג, נמנעתי מלהזמין, השתדלתי לדחות את ההזמנה עד לרגע האחרון, עד שכולם היו כבר מוזמנים ומישהו גם דאג להזמין אותנו. עכשיו אחרי החגים נשארתי עם תחושה של פספוס. כל כך רציתי להזמין, בדקתי את תאריכי החג, תכננתי אפילו מה אבשל. לפני ערב סוכות עשיתי גם יותר קניות, תכננתי מה אבשל, רק לא בישלתי ולא הזמנתי. לפני יומיים זרקתי לפח את חומרי הגלם שלא השתמשתי בהם ושפג תוקפם.

אני מתוסכלת ואני יודעת שכל הנושא הזה משפיע עליי לא רק בחגים, אלא גם ביומיום. אני לא מצליחה להוציא לפועל המון דברים עד לדקה ה-90 ואז בלחץ נוראי אני מכינה הכל – אם זה ארוחת ערב משפחתית, או לקנות מתנה לחברים, או לארגן את הילדים לקראת יציאה.

אפשר שזה יהיה אחרת ? כמו אצל החברות שלי שהולכות בבוקר לים ובצהריים הכל מוכן אצלן ? הן אפילו מספיקות לנוח לפני שבאים האורחים.. גם אני רוצה !"

אז איך נוריד את הלחץ לפני אירוח ?

1. נפנה את המקרר ואת ארון המצרכים לפני שנתחיל פרויקט חדש. כך גם נדע מה יש לנו ומה חסר לנו.
2. נבנה את תפריט הארוחה ומתוכה נבנה גם את רשימת הקניות. הזדמנות להשתמש במצרכים שמצאנו בארונות ובמקרר.
3. נכין רשימה מצומצמת – לא להיסחף, אנחנו לא מזנון של בית מלון.
4. נחליט שחלק מהתפריט אנחנו קונים מוכן – למשל קינוח או סלטים או מנה עיקרית דוקא.
5. נעבוד לפי לוח זמנים ונבטיח לעצמנו צ'ופר לאחר ביצוע.
6. נבנה את התפריט כך שחלק מהדברים נכין יום קודם ונקצה לזה זמן ביומן.
7. נרשום את המשימות על דף או לוח, שיהיה מונח לידינו במטבח ונוכל לעדכן אותו בכל רגע.
8. נוסיף את שעת ההכנה של כל מרכיב בתפריט וכל משימה שסיימנו נסמן ב-V.
9. נשתף את בני המשפחה בקושי שלנו ונבקש את עזרתם. למשל, שכל אחד יביא משהו שהוא אוהב להכין, או שכל פעם יבוא בן משפחה אחר מוקדם יותר לעזור בהכנות.
10. נתייחס להכנות כמו למשחק שאנחנו מתקדמים בו שלב אחר שלב.

זכרו – זו ארוחה משפחתית ולא תחרות בישול, המטרה שלנו היא להיפגש וליהנות מהביחד.

"השנה לא אירחתי אפילו פעם אחת ואני דוקא נורא אוהבת לארח. אני אוהבת שכולם באים ויושבים ביחד מסביב לשולחן, משפחה, חברים, השיחות, הצחוקים, שיוצרים את האווירה המשפחתית.

אני מאוד מחוברת לזה, אבל אני מוצאת את עצמי לפני כל ארוחה כזו משתגעת כבר יומיים קודם, אני נכנסת ללחץ שהולך ומתחזק ככל שהזמן מתקרב וזה למעשה משתק אותי ואני לא מכינה שום דבר עד הרגע האחרון.

מצאתי אפליקציה מעולה להכנת רשימות בטלפון ואני רושמת שם הכל. אבל כשמגיע שלב הביצוע, אני לא עושה כלום עד הרגע האחרון ואז בתוך הלחץ המטורף, כמה שעות לפני האירוח, אני עושה את כל מה שהתכוננתי לעשות יומיים קודם – מבשלת, אופה, מנקה ובסוף מגיעה לארוחה מושלמת ומתוקתקת כשכולם נהנים ממנה מאוד ורק אני משלמת את המחיר.

זה עולה לי בלחץ רגשי, עייפות נוראית, כאב גב, כאבי רגליים, מתח שיורד לאט לאט ברגע כשאני רואה את כולם סביב השולחן נהנים ומחמיאים לי. ואני ? אני לא באמת נהנית מהארוחה, אני כבר עייפה מדיי.

השנה, בחג, נמנעתי מלהזמין, השתדלתי לדחות את ההזמנה עד לרגע האחרון, עד שכולם היו כבר מוזמנים ומישהו גם דאג להזמין אותנו. עכשיו אחרי החגים נשארתי עם תחושה של פספוס. כל כך רציתי להזמין, בדקתי את תאריכי החג, תכננתי אפילו מה אבשל. לפני ערב סוכות עשיתי גם יותר קניות, תכננתי מה אבשל, רק לא בישלתי ולא הזמנתי. לפני יומיים זרקתי לפח את חומרי הגלם שלא השתמשתי בהם ושפג תוקפם.

אני מתוסכלת ואני יודעת שכל הנושא הזה משפיע עליי לא רק בחגים, אלא גם ביומיום. אני לא מצליחה להוציא לפועל המון דברים עד לדקה ה-90 ואז בלחץ נוראי אני מכינה הכל – אם זה ארוחת ערב משפחתית, או לקנות מתנה לחברים, או לארגן את הילדים לקראת יציאה.

אפשר שזה יהיה אחרת ? כמו אצל החברות שלי שהולכות בבוקר לים ובצהריים הכל מוכן אצלן ? הן אפילו מספיקות לנוח לפני שבאים האורחים.. גם אני רוצה !"

אז איך נוריד את הלחץ לפני אירוח ?

1. נפנה את המקרר ואת ארון המצרכים לפני שנתחיל פרויקט חדש. כך גם נדע מה יש לנו ומה חסר לנו.
2. נבנה את תפריט הארוחה ומתוכה נבנה גם את רשימת הקניות. הזדמנות להשתמש במצרכים שמצאנו בארונות ובמקרר.
3. נכין רשימה מצומצמת – לא להיסחף, אנחנו לא מזנון של בית מלון.
4. נחליט שחלק מהתפריט אנחנו קונים מוכן – למשל קינוח או סלטים או מנה עיקרית דוקא.
5. נעבוד לפי לוח זמנים ונבטיח לעצמנו צ'ופר לאחר ביצוע.
6. נבנה את התפריט כך שחלק מהדברים נכין יום קודם ונקצה לזה זמן ביומן.
7. נרשום את המשימות על דף או לוח, שיהיה מונח לידינו במטבח ונוכל לעדכן אותו בכל רגע.
8. נוסיף את שעת ההכנה של כל מרכיב בתפריט וכל משימה שסיימנו נסמן ב-V.
9. נשתף את בני המשפחה בקושי שלנו ונבקש את עזרתם. למשל, שכל אחד יביא משהו שהוא אוהב להכין, או שכל פעם יבוא בן משפחה אחר מוקדם יותר לעזור בהכנות.
10. נתייחס להכנות כמו למשחק שאנחנו מתקדמים בו שלב אחר שלב.

זכרו – זו ארוחה משפחתית ולא תחרות בישול, המטרה שלנו היא להיפגש וליהנות מהביחד.

"כל שנה אותו סיפור, אנחנו לא מצליחים לבנות סוכה משפחתית, כזו יציבה שאפשר לשבת בה ותמיד בסוף אנחנו מוותרים והולכים להתארח אצל אחרים בסוכה. יש לנו את כל הציוד הנדרש –  קרשים ארוכים, קרשים קצרים, ברגים ופטיש מיוחד ובדים מיוחדים ששמורים כל השנה במחסן. כשמגיע החג, אנחנו עומדים מול כל החלקים וכל שנה מחדש צריכים לשחזר איך לבנות מהם את הסוכה. בשנה שעברה היה השיא – בנוסף לבלבול בין כל החלקים, גם התרוצצו לנו הילדים בין הרגליים ואחרי שעתיים מתישות לא הצלחנו לעשות כלום וויתרנו. השנה החלטנו לקנות ערכה מוכנה לבניית סוכה, כאלה עם הוראות שנמצאות בתוך הערכה. החלטנו לעשות ניסוי בניה כדי שנהיה מוכנים ברגע האמת. הילדים היו נרגשים וגם אנחנו היינו מלאי סיפוק מהרכישה החדשה.

פתחנו את הערכה, הוצאנו את כל החלקים והנחנו על הרצפה. הוצאנו את דף ההוראות והיינו בטוחים שעכשיו הכל ילך צ'יק צ'ק..

הסתכלתי על כל החלקים ולא היה לי מושג מי שייך למי. חוץ מהשיטה לחיבור בין המוטות, לא היה כתוב דבר לגבי סדר הפעולות. כך התחלנו בבניה בשיטת ניסוי ותהייה, כל אחד נתן רעיון אחר והבניה – נתקעה ! שוב תחושה של חוסר הצלחה, שאנחנו לא מצליחים לעבוד ביחד כצוות.

זה בדיוק מה שקורה לנו בחיי היומיום בבית – הקושי להתארגן לפני טיול משפחתי, להתארגן לבילוי, להתארגן לפרויקטים משפחתיים זה לא מצליח, אנחנו תמיד נשארים עם הפרויקט לא גמור.

אני רוצה להגיע השנה למצב שיש לנו סוכה משפחתית, כזו שתסמל את ההצלחה שלנו כמשפחה. כזו שתוכיח לנו שאנחנו יכולים להצליח בארגון פעילות בכוחות משותפים. הגיע הזמן שנצליח לנצח את "אתגר הסוכה" !

איך ננצח ?

1. נרכז במקום אחד את כל מה שיש לנו בבית ובמחסן שקשור לסוכה – את מה ששבור, מקולקל, מלוכלך ואי אפשר כבר להשתמש בו – נזרוק לפח.
2. ניעזר בקרוב משפחה או חבר שיש לו ידע טכני ויוכל לעזור לנו להרכיב את הפאזל הזה.
3. נתעד במחברת את שלבי העבודה (אפשר ומומלץ להקליד אותם אח"כ למחשב או לטלפון בקובץ שישמר)
4. נסמן את חלקי הסוכה בהתאם לתיעוד שכתבנו ולפי החיבורים הנדרשים. (אפשר לצבוע, לכתוב בטוש, למספר – כמו שעושים באיקאה)
5. נפרק את הסוכה המוכנה יחד עם הילדים.
6. נבנה אותה מחדש עם הילדים ובעזרת ההוראות שכתבנו.
7. נפנה זמן לפירוק הסוכה ושתפו את הילדים.
8. נארוז את החלקים בצורה מסודרת ואת הבדים כבסו, קפלו וארזו בשקיות ואקום או אחרות ורק אז צרפו אותם אל יתר חלקי הסוכה.
9. נקפיד לשמור את ההוראות במספר מקומות (במחברת, לצלם ולשמור כתמונה, להעתיק את השלבים לקובץ וכל דרך נוספת שנראית לכם).
10. קישוטים – הקפידו לשמור את הקישוטים שהילדים הכינו, זו תמיד התחלה לקישוטים הבאים וזו מזכרת שמעלה זיכרונות נוסטלגיים שתמיד מעוררים שיחה וצחוק.

ניצחנו את "אתגר הסוכה" !

מאחלת לכולנו חג שמח וישיבה מהנה בסוכה המקושטת כל ימות החג !

"אני זוכרת את האווירה המיוחדת אצל הוריי בבית. ההכנות לקראת הצום, ריח הבישולים, הקניות המיוחדות של הספרים והעיתונים. ההליכה המשותפת לתפילה לאחר הארוחה המפסקת. המפגש עם כל השכנים ברחוב, הטיולים הליליים ביחד, קריאות הילדים המשחקים ושיחות ההורים. היתה אוירה של שלווה, שקט, נינוחות. גם ביום שלמחרת, אבא שלי היה מבלה את רוב הזמן בבית הכנסת ואנחנו אהבנו ללכת אתו לבושים בלבן, כשתחושת קדושה עוטפת את כולנו. יום כפור עבורי היה יום של נקיון פנימי, זמן למחשבות.

בתור ילדה, חיכיתי ליום כיפור, זה היה יום מיוחד עבורי.

מאז שנולדו ילדיי, יום כיפור כבר לא אותו יום טהור ומיוחד – יום כיפור הפך עבורי לאחד הימים הכי קשים. פתאום היום המיוחד והשקט הזה, שפינה אותי לשקט הפנימי שלי ולמחשבות, הפך להיות יום שבו אנחנו צריכים להעסיק את ילדינו ולתת להם מענה, כי כל ה"מסכים" מושבתים. פתאום קלטתי כמה הילדים שלנו תלויים ב"מבדרים" החיצוניים ובעצם לא יודעים להעסיק את עצמם ברגעים השקטים והנפלאים האלה. נוצר מצב שכל שנה ביום כיפור, במקום שיהיו לי את אותם רגעים של התבוננות פנימית, אני מוצאת את עצמי מעסיקה כל היום את הילדים שלי כשאני צמה, עייפה, מתוחה, רעבה ולרוב גם כאב הראש מצטרף בשלב מסוים.

בתור אמא, יום כיפור הוא החג הכי קשה עבורי. השנה אני רוצה וחייבת שזה יהיה אחרת."

חשבנו ביחד איך אפשר להפוך את יום כיפור ליום שיש בו התמודדות אחרת, יום שהיא תוכל לממש בו את החוויה האישית שלה ובמקביל ללמד את הילדים ליהנות מפעילויות אחרות שהם לא רגילים להן ביומיום.

1. דברי מראש עם המשפחה על כך שגם השנה את מתכוונת לצום, שתפי אותם בקשיים שלך ומה הדברים שיעזרו לך לעבור את זה אחרת.
2. תכננו מראש את הפעילויות שתרצו לעשות עם הילדים במשך החג.
3. שתפו את הילדים בתכנית שלכם, שידעו למה לצפות.
4. תנו לכל ילד לפי גילו להכין שתי פעילויות שירצה לעשות ביום כיפור בלי עזרתכם.
5. הוציאו מהארון או קנו משחקים שכולם אוהבים – משחקי קופסה, דמקה, בנייה בלגו, הרכבת פאזל ועוד.
6. תכננו פרויקט משפחתי משותף כמו בניית גן חיות מלגו, הרכבת פאזל גדול – שהפרויקט יסתיים עד סוף החג.
7. הכינו מנות מוכנות של אוכל, פירות וחטיפים, לכל מי שלא צם ולמי שחשב שיצום ונשבר.
8. תאמו עם חברים/משפחה זמן שהילדים יהיו אצלם ("סבלטו"), כך שתקבלו זמן מנוחה בבית ואח"כ קחו את ילדיהם ותנו להם את זמן המנוחה.
9. הכינו מראש גם את האופניים / קורקינט וגם ערכות תיקון, שיהיו זמינות בעת הצורך.
10. נצלו את הזמן המשותף לשיחות על ביה"ס, על החברים, על תכניות לסוכות ואולי גם על תחושות מודחקות אחרות.

צום קל, יום כיפור פעיל אך רגוע ומתוכנן וגמר חתימה טובה לכולנו.