הכה את המומחה – הגב' רבקה צדיק

18010420_1315475041878399_5820614351029267351_nבתאריך 26.4.17 אירחנו בדף הפייסבוק שלנו את הגב' רבקה צדיק. רבקה היא מרפאה בעיסוק לילדים ונוער. מומחית בתחום הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD ובעלת ניסיון של מעל ל- 40 שנה.
במהלך האירוח היא ענתה על שאלות שנוגעות לוויסות חושי, המאפיין את המתמודדים עם הפרעת קשב.
אז לכל מי שפספס, לקטנו חלק מהשאלות שנשאלו ע"י הגולשים שלנו. השאלות והתשובות שהבאנו, לא עברו עריכה אלא הגהה בלבד ומוצגות כפי שהופיעו בדף הפייסבוק שלנו.

חשוב להדגיש כי אין לראות בתשובות שמופיעות מטה כייעוץ אישי וכי תמיד יש צורך להתייעץ עם איש מקצוע.

 

שאלה –
שלום רבקה! האם אביזרים המיועדים ל"הפרעות קשב" כמו קוביה עם מתגים או כדור לחיצה, אכן יכולים לעזור בריכוז? ואיך אפשר לעזור לילד שכל הזמן "מטייל בתוך החולצה"-מושך בשרוולים ומכניס את הידיים פנימה. תודה.

רבקה צדיק ענתה
האביזרים שאנחנו רוכשים יכולים לעזור לילד להעסיק את עצמו, במקום ל"טייל" בתוך החולצה. יש גם חפצים זולים יותר כמו נחשוש קטן, מחרוזת תפילות וכל חפץ שהוא מעדיף. חשוב להדגיש לו, שזו חלופה שעוזרת לו להתרכז בלמידה. רק שימו לב להתאים את האביזרים לתנאי ביה"ס. רציתי להוסיף, כי חלק מהאביזרים המוצעים בשוק, הם רועשים או מסיחים את כל הנמצאים בסביבת הילד ולעיתים גם את הילד עצמו. חשוב שהחפץ עצמו יתאים לילד ולמורה.

 

שאלה –
כשיש סימפטומים זהים, איך יודעים לעשות הבחנה בין הפרעה של קשב וריכוז לויסות תחושתי, כמו בעיות הקשבה וריכוז בכיתה, תנועתיות יתר, הסחה מכל רעש ?
תודה מראש.

רבקה צדיק ענתה
נכון. תנועתיות זו תופעה שכיחה מאוד, זה ממש לא משנה מה קודם. חשוב לדעת כי התנועתיות עוזרת לילד להתרכז. הוא ממש זקוק לתנועה. תאפשרו לו עם אביזרים מתאימים כמו כרית ישיבה לרכב, רצוי כרית אויר או כדור ועודדו את הילד לפעילות אירובית קבועה שתספק את הצורך.

 

שאלה –
איך אפשר להתמודד עם רגישות לרעש בכיתה? האם ילדים ונוער זכאים לקבל התאמה של הכיתה מבחינת אקוסטיקה כמו ילדים עם ליקוי שמיעה?

רבקה צדיק ענתה
ילדים עם רגישות לרעש זכאים להתאמות. אך זה דורש שיתוף פעולה של המורה. אפשר אטמי אזניים או אוזניות, ישיבה בפינה שקטה, כתיבת מבחן בחדר מבודד וכד'. דורש תכנית עם ביה"ס.

 

שאלה –
האם את ממליצה על שימוש באטמי אוזניים ואיזה סוג עדיף?

רבקה צדיק ענתה
אנחנו ממליצים על אטמי אוזניים במקרים קיצוניים. הילדים פחות אוהבים את זה מאחר וזה מנתק אותם מהמורה. לא מקבלים מספיק משוב ממנה. אוזניות עדיפות הן רק מטשטשות רעשים.

 

שאלה –
מה עושים עם ילדים שיש להם סף גבוה של חישה ולא חשים כאב כמו אחרים?

רבקה צדיק ענתה
אנחנו נותנים לילדים אלה עיסוי עמוק. מלמדים אותם איך להרגיע את הגוף באמצעות דחיסות בצורה מקובלת כמו חיבוק עצמי. ישיבה על הידיים. דחיסה בברכיים (דחיסה הכוונה עיסוי עמוק לתוך המפרקים. זה עובד על התחושה העמוקה בתוך השריר והמפרק). במקביל עובדים איתם על מודעות, כמו עם כל אחד עם שונות. זו גישה שיקומית.

 

שאלה –
מה עושים??? (הצילו !) ילד רגיש ופגיע, רגישות חושית, בעיקר שמיעה, טעם סלקטיבי, קצת מגע, עם סף חרדה, חוסר בטחון עצמי, מתפרץ באלימות, מתקשה לשבת ולהתרכז, למרות הבנה מעולה (מסוגל להוציא 89-90-100 , אבל ייקח לו יומיים לענות…) מושעה כל שני וחמישי.

רבקה צדיק ענתה
במקרים קשים וקיצוניים ממליצה לפנות לאיש מקצוע בתחום – מרפאים בעיסוק מומחים בתחום זה. במקביל, גם לבקש עזרה והדרכה רגשית. לרוב זה משולב.

 

שאלה –
בתי בת 9 נוגעת בכל, לועסת הכל (היום קצת פחות), רגישה מאד למגע עדין, אך אוהבת מאד מגע חזק ולוחץ. מאובחנת על הספקטרום בתפקוד גבוה. איני מכירה בכלל טיפולים לוויסות תחושתי. אשמח להארות איך והיכן מתחילים לטפל, מהן השיטות הקיימות וכל דבר נוסף. תודה!

רבקה צדיק ענתה
טיפול בוויסות חושי נעשה ע"י מרפאה בעיסוק. עיקר הטיפול הוא הדרכה והתאמת הסביבה. הילדים שלנו נבונים ונמצאים במצוקה. הם ישתפו פעולה. ממליצה לבדוק זאת. לגבי הטיפול בריפוי בעיסוק. וויסות תחושתי הוא ליבת המקצוע. פותחו שאלונים ככלי אבחוני וגישות טיפול מותאמות. בגיל הרך הטיפול הוא אינטנסיבי באמצעים סנסומוטוריים. בגיל ביה"ס ומתבגרים, אנחנו בעיקר מדריכים ודואגים להתאמת הסביבה לילד לפי הצורך. בנוגע לצורך בלעיסת דברים – קשה לילד לשלוט בצורך לגרייה עצמית. בעיקר כאשר הוא מגייס את עצמו לקשב עבודה או למידה. מומלץ לתת מסטיק או אוכל קשה ללעיסה, כמו גזר, מלפפון, קולרבי, פלפל או משמש יבש. אפשר גם לרכוש שרשרת סיליקון ללעיסה. אם הילד בגיל בי"ס, רצוי לעבוד על המודעות העצמית ודרך תפקודים ניהוליים, להשתמש בחלופות לגרייה לפה. אפשר להציע לשתות מבקבוק עם קש וגם לצחצח שיניים, כולל עיסוי לחניכיים ולחזור על כך לפחות שלוש פעמים ביום.

 

שאלה –
ויסות חושי וגיל ההתבגרות, היינו הורמונים. כיצד אפשר "להילחם" בזה וללא תרופות? אילו תרגילים מומלצים בנושא המגע, רגישות לבדים על הגוף? טעמים משתנים? ריחות? שמע?

רבקה צדיק ענתה
צריך לחשוף את הילד באופן מדורג ועם שליטה שלו. בגדים אפשר לתת לו להעדיף מה שמתאים לו. יש ילדים המעדיפים בגדים רחבים ויש במעדיפים בגדים צמודים. זה שונה אצל כל ילד.

 

שאלה –
– כמורה לכתה ב' בנים, עם מספר ילדים בעלי קושי עם ויסות חושי ומספר ילדים עם הפרעת קשב (חלקם כמובן מתמודדים גם וגם) ואף אחד כרגע לא נוטל ריטלין. אשמח ממש להמלצות מבחינת מבנה כתה, מהלך שיעור, הפוגות תוך כדי הלמידה וכו'. תודה!

רבקה צדיק ענתה
ממליצה לעודד פעילות בתנועה. לעודד פעולות דחיסה למפרקים בגוף בזמן ישיבה כגון חיבוק עצמי. לדחוס כף יד בכף יד. לדחוף עם הידיים את האגן מהכיסא כמו תרגילי יוגה.

 

שאלה –
– ילדים עם הפרעת קשב קשה בטיפול שמגיעים לסף מאד מהר ומאבדים ריכוז, אשמח למבחר טכניקות יעילות להחזרתם למיקוד טיפולי.

רבקה צדיק ענתה
תעודדי אותם להפסקות קצובות יותר ולאט לאט להעלות את הרף. במקביל לעבוד על התפקודים הניהוליים כמו להתאפק להתאמץ. אפשר לתרגל גם עם אביזרים שהילד יכול להוציא, כאשר מרגיש שהגיע לסף שלו. הילדים צריכים סביבה מכילה ומאפשרת ובמקביל לא לוותר להם לגמרי. זה דורש מאתנו המבגרים סבלנות ואמון ביכולת הילד.

 

שאלה –
ילדים עם קושי בויסות חושי שנכנסים להסטריה מתספורת, מזריקה של אחות מרופא שיניים, מה היית ממליצה כדי להקל עליהם?

רבקה צדיק ענתה
מדובר בד"כ בילדים מאוד צעירים. בבקשה לא בכוח. בעניין תספורת למצוא ספר שיודע להתאים עצמו או לספר בבית. זה קורה בעיקר על רקע של רגישות באזור השיער. ממליצה לעשות עיסוי עמוק לפני התספורת ולספר מעט בכל פעם. עד שהילד ירגיש פחות מאוים. לגבי זריקות זה מורכב. גם רגשית ממליצה לשחק הרבה במשחקי רופא אחות עם סימולציות וגם להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הרגשי.

 

שאלה –
איך מצליחים לבנות שגרה עם זמנים ולעמוד בזמנים ? אני והבן שלי מופרעי קשב, מטופלים בריטלין  ומאבדים זמן יקר בחלומות ובעיכובים לא נשלטים. מאבדים זמן יקר בלי להרגיש…

רבקה צדיק ענתה
– אכן חובה לשמור על סדר יום וגבולות. מציעה למצוא איזון בזמנים. לאפשר הפסקות עם צ'ופרים. בהפסקות לעודד פעילות מוטורית קצרה כמו קפיצה בדלגית או ריצה סביב הבית או לעלות ולרדת מדרגות.

 

שאלה –
בנוגע להפרעת קשב ומוסחות: יש מקומות שבהם המוסחות עלולה להיות מסכנת חיים. איך מלמדים את הילדים להיות ממוקדים, למשל בחציית כביש, על מנת לשמור על חייהם, לא לרוץ לכביש אחרי כדור. איך הופכים את חציית הכביש ואת ההליכה לצד הכביש, למשהו שאפשר להעביר אליהם בגיל המתאים את האחריות? כמה שאני לא מסבירה ואומרת – אני מרגישה שהמוסחות לא מאפשרת לי לסמוך עליהם…

רבקה צדיק ענתה
חציית כביש חובה לתרגל. מכינים תכנית מראש לפי שלבים ועם התכנית הכתובה מתרגלים. דורש זמן והרבה תרגול.

 

בשאלת המשך-
תוכלי לפרט מה הכוונה בתוכנית כתובה? עד איזה גיל אפשר לעכב את העצמאות של הילד, במידה שקשה לסמוך עליו?

רבקה צדיק ענתה
תכנית כתובה, הכוונה לפרט לפרטי פרטים כל שלב ושלב. מכינים יחד עם הילד את ההנחיות כתובות ויחד אתו יוצאים להתנסות. עושים את זה מדורג. איש המקצוע יחד עם ההורה, מחליטים מתי הוא בשל למעבר עצמאי. שיקול הדעת הוא לא לפי גיל, לזה דרוש איש מקצוע מלווה. מרפאים בעיסוק,המתמחים בשיקום, יודעים לעשות זאת היטב. תפקודי החיים דורשים ידע שיקומי קוגניטיבי.

 

שאלה –
זקוקים לעצה: הבן שלנו בן 11, בכיתה ה', לוקח ריטלין LA40 , ציונים מעולים, אין בעיות התנהגות. הקשיים שלנו אתו הם – רגישות גבוהה –
1) על כל דבר קטן פורץ בבכי.
2) בזמן צפייה בטלוויזיה, נסיעה וכו', ילעס משהו (שרוך, כבל של אוזניות, ציפורניים). אני לא יודעת מה קורה בשיעורים בבית הספר.
3) התעסקות באוכל: מתי נאכל, מה נאכל, כמה נאכל.
המון תודה.

רבקה צדיק ענתה
שלום, זו שאלה מאוד מורכבת, שדורשת התייחסות של כמה אנשי מקצוע העוסקים בתחום. אני מאוד מאמינה בעבודת צוות. מציעה לכנס את המטפלים ואת אנשי החינוך לבניית תכנית מותאמת לילד בכיתה ובבית

 

שאלה –
איך מתמודדים ילדים שמרגישים צורך לגעת באחרים ולא מצליחים לשמור על המרחב האישי שלהם ושל הסובבים אותם – משפחה, חברים ועוד. לעיתים הם נוגעים באחרים בסיטואציות שלא מתאימות, או שדורשים קרבה שהיא לעיתים לא מתאימה, הכוונה היא לנגיעה.

רבקה צדיק ענתה
ילד המרגיש צורך לגעת בעצמו ובאחרים, זקוק להרבה גרייה עמוקה לגוף. עיסוי דחיסות, בגדים הדוקים, טוב גם ילקוט על הגב, כל חפץ הנותן משקל לחץ על הגוף. משקולות יד גם יעזרו. במקביל, לעבוד קוגניטיבית על מודעות לעצמו ולסביבה.

 

שאלה –
– איך מלמדים ילד לשלוט בכוח שהוא מפעיל, הוא לא מודע לכוח שהוא מפעיל. במשחק תופסת למשל, הילדים אומרים שהוא דוחף ומכאיב והוא אומר שהוא רק תפס ורק נגע בהם.

רבקה צדיק ענתה
לילד המפעיל כוח מעבר לסביר, אין מודעות ולכן יש לתרגל אתו הפעלת לחץ ודחיסה עם חומרים שונים, כדי להמחיש את העוצמה. במקביל, לעבוד אתו קוגניטיבית ורגשית לגבי המודעות הרגשית, מה קורה לזולת ומה המרחב האישי של כל אדם. זה מקביל לגבולות שאנחנו, כל אנשי המקצוע, מדברים עליהם הרבה.

 

שאלה –
איך משכנעים ילד לקחת תרופות? ילד בן 9 שלא מוכן לבלוע כדורים, ניסינו ללמד אותו ושום דבר לא הצליח. אפילו כאשר הוא חולה וצריך אנטיביוטיקה או תרופה להורדת חום, הוא לא מוכן לקחת בכדור. סירופ צריך לתת בכמות שהיא מאוד גדולה היום בגילו וגם אותו הוא לא מוכן לקחת.

רבקה צדיק ענתה
מציעה גם לתרגל בליעת סוכריות "תיקתק" או צימוקים. או להטביע את הכדור במעדן וכך לפתות אותו לבלוע.

 

שאלה –
ילדה (8 וחצי) סובלת מאוד מרגישות לריחות, לפעמים מדובר בריחות שהם יומיומיים ובסביבה (בית הספר למשל). אנחנו מנסים לומר לה שהיא יכולה להתגבר, אבל אולי היא באמת לא יכולה? האם זה רפלקס שהיא באמת לא שולטת בו? יכולה להגיע עד כדי הקאה.

רבקה צדיק ענתה
הסתגלות לריחות דורשת חשיפה מדורגת עם שליטה של הילד. כמו במעבדה עם צלוחיות קטנות שהוא יכין וכד'. להפוך את זה לחוויה אקדמית ומדעית.

 

ולכל מי שפספס את האירוח ורוצה לקרוא בעצמו את השאלות מוזמן להיכנס לקישור המצורף.

נתראה באירוח הבא !!!

הנדל"ן שלי

"אני נכנסת לבתים של אחרים ומקנאה. כל כך הייתי רוצה שגם הבית שלי יראה כך. הייתי רוצה שגם אצלי הכל יהיה במקום, נקי, מסודר, מדויק. מאורגן כך שאוכל להושיט את היד ולדעת שמה שאני מחפשת נמצא.
ואצלי? הפוך. מגובב. ערמות של דברים. שכבות של בגדים, שכבות של כלים, נראה כאילו שלמגירות אין תחתית ולמדפים אין קצה ואני אף פעם לא יודעת מה נמצא שם. נמאס לי להגיד "אני לא מוצאת כלום!", נמאס לי לשמוע את כל בני הבית תוהים "איפה ה…" נמאס לי להיות תמיד האמא הזו שנתקעת ללא הטישו, המפתחות,  הפלסטרים לילדים.
אני מקנאה באמהות האחרות ששולפות בקלילות וללא מאמץ את מה שהילד שלהם צריך, כאילו רק חיכו לרגע הזה והילדים שלהן מביטים בהן בביטחון – יודעים שיפתרו להם את כל הבעיות בעולם."

המונולוג הזה, של אותה אמא שקשה לה,  גרם לי לפנות הצידה את שאר הדברים, ולכתוב על הנושא החשוב הזה דווקא היום, בו נפתחת שנת הלימודים.
למה? כי שנת לימודים מוצלחת מתחילה בסדר וארגון. בדף נקי שמאפשר יצירת שינוי וצמיחה.
אם נחשוב על השטח שלנו, האזור הסובב אותנו כעל שטח נדל"ני מסחרי, שעולה לנו כסף, אם היינו מקבלים חשבון בסוף החודש על כל מדף ומגירה ותיק, אם היינו צריכים לשלם על השטח הזה שכירות – הרי היינו מנקים אותו מכל חפץ מיותר, מכל מה שלא דרוש ושאי אפשר להרוויח ממנו,  מכל מה שמיותר ועושה לנו בלאגן בעיניים ובחיים.

אז מתחילים:

  • תמיד אנחנו אומרים "ביום ראשון", "אחרי החגים","בשבת" הפעם לא. הפעם מתחילים עכשיו!
  • כמו במבצע צבאי לרשום בכל חדר כמה מדפים, כמה מגירות, כמה קולבים. ולהציב לעצמכם יעדים: כמה הצלחתי לסדר מתוך כמה. הפכו זאת למשחק מאתגר ותגמלו את עצמכם בהתאם.
  • כל יום הקפידו לסדר מגירה אחת או שתיים או אפילו יותר – תלוי בכמות הזמן, החשק ומצב הרוח. אל תהפכו זאת למשהו מעיק ומעצבן – אלא התייחסו לכך כאל החזרת שטחי הנדל"ן שלכם לשליטתכם.
  • סדרו לפי סדר עדיפות: מגירת תרופות לפני מגירת הגרביים, מגירות המטבח לפני ארון השרות.
    התחילו במגירות או במדפים שיש בהם פחות עבודה – כך תצליחו לצבור נקודות שיחזקו אתכם להמשיך
  • חישבו מה אתם צריכים שיהיה אתכם תמיד בתיק כדי שתוכלו להיות האמא המושלמת ההיא שיכולה לשלוף את הדרוש בכל רגע והילדים יוכלו לסמוך עליכם – עמותת 'קווים ומחשבות' (לשם גילוי נאות, אני משמשת כמנכ"לית) פיתחה בשיתוף פעולה מיוחד עם חברת 'ללין' 'תיק שקוף', כזה שאפשר לשים בו את כל מה שצריך שיהיה אתנו תמיד, ולהעביר אותו מתיק לתיק. התיק שקוף כך שאפשר לראות ולמצוא מיד בלי לחפש. תוכלו לרכוש אותו עכשיו בחנויות רשת ללין שתעביר 50% מהרווחים שייצברו ממכירת התיק לעמותה.

שתהיה לנו שנת לימודים מאורגנת, מסודרת ונקבל תשואה מקסימלית על שטחי הנדל"ן בבית שלנו!

הנדל"ן שלי

"אני נכנסת לבתים של אחרים ומקנאה. כל כך הייתי רוצה שגם הבית שלי יראה כך. הייתי רוצה שגם אצלי הכל יהיה במקום, נקי, מסודר, מדויק. מאורגן כך שאוכל להושיט את היד ולדעת שמה שאני מחפשת נמצא.
ואצלי? הפוך. מגובב. ערמות של דברים. שכבות של בגדים, שכבות של כלים, נראה כאילו שלמגירות אין תחתית ולמדפים אין קצה ואני אף פעם לא יודעת מה נמצא שם. נמאס לי להגיד "אני לא מוצאת כלום!", נמאס לי לשמוע את כל בני הבית תוהים "איפה ה…" נמאס לי להיות תמיד האמא הזו שנתקעת ללא הטישו, המפתחות,  הפלסטרים לילדים.
אני מקנאה באמהות האחרות ששולפות בקלילות וללא מאמץ את מה שהילד שלהם צריך, כאילו רק חיכו לרגע הזה והילדים שלהן מביטים בהן בביטחון – יודעים שיפתרו להם את כל הבעיות בעולם."

המונולוג הזה, של אותה אמא שקשה לה,  גרם לי לפנות הצידה את שאר הדברים, ולכתוב על הנושא החשוב הזה דווקא היום, בו נפתחת שנת הלימודים.
למה? כי שנת לימודים מוצלחת מתחילה בסדר וארגון. בדף נקי שמאפשר יצירת שינוי וצמיחה.
אם נחשוב על השטח שלנו, האזור הסובב אותנו כעל שטח נדל"ני מסחרי, שעולה לנו כסף, אם היינו מקבלים חשבון בסוף החודש על כל מדף ומגירה ותיק, אם היינו צריכים לשלם על השטח הזה שכירות – הרי היינו מנקים אותו מכל חפץ מיותר, מכל מה שלא דרוש ושאי אפשר להרוויח ממנו,  מכל מה שמיותר ועושה לנו בלאגן בעיניים ובחיים.

אז מתחילים:

  • תמיד אנחנו אומרים "ביום ראשון", "אחרי החגים","בשבת" הפעם לא. הפעם מתחילים עכשיו!
  • כמו במבצע צבאי לרשום בכל חדר כמה מדפים, כמה מגירות, כמה קולבים. ולהציב לעצמכם יעדים: כמה הצלחתי לסדר מתוך כמה. הפכו זאת למשחק מאתגר ותגמלו את עצמכם בהתאם.
  • כל יום הקפידו לסדר מגירה אחת או שתיים או אפילו יותר – תלוי בכמות הזמן, החשק ומצב הרוח. אל תהפכו זאת למשהו מעיק ומעצבן – אלא התייחסו לכך כאל החזרת שטחי הנדל"ן שלכם לשליטתכם.
  • סדרו לפי סדר עדיפות: מגירת תרופות לפני מגירת הגרביים, מגירות המטבח לפני ארון השרות.
    התחילו במגירות או במדפים שיש בהם פחות עבודה – כך תצליחו לצבור נקודות שיחזקו אתכם להמשיך
  • חישבו מה אתם צריכים שיהיה אתכם תמיד בתיק כדי שתוכלו להיות האמא המושלמת ההיא שיכולה לשלוף את הדרוש בכל רגע והילדים יוכלו לסמוך עליכם – עמותת 'קווים ומחשבות' (לשם גילוי נאות, אני משמשת כמנכ"לית) פיתחה בשיתוף פעולה מיוחד עם חברת 'ללין' 'תיק שקוף', כזה שאפשר לשים בו את כל מה שצריך שיהיה אתנו תמיד, ולהעביר אותו מתיק לתיק. התיק שקוף כך שאפשר לראות ולמצוא מיד בלי לחפש. תוכלו לרכוש אותו עכשיו בחנויות רשת ללין שתעביר 50% מהרווחים שייצברו ממכירת התיק לעמותה.

שתהיה לנו שנת לימודים מאורגנת, מסודרת ונקבל תשואה מקסימלית על שטחי הנדל"ן בבית שלנו!

הוא לבד

"החופש הגדול התחיל והוא לבד, אף חבר כבר לא מגיע אלינו, כל השנה הוא הלך לביה"ס והתמודד עם כל הקשיים הלימודיים והחברתיים. מדי פעם גם הגיעו חברים לשחק או ללמוד למבחן ביחד. מהרגע שהתחיל החופש, הוא לא יוצא לשום מקום, אוכל בלי הפסקה, שעות במחשב, במשחק עם חברים שנמצאים רק שם במחשב. יש להם מן משחק שמשחקים בו ילדים מכל העולם, אז נכון שהוא לומד אנגלית, אבל חוץ מזה הוא לא עושה כלום. כשאני מעירה לו שהוא לא עושה כלום כל היום ורק נמצא מול המסך, הוא מתעצבן עליי והתשובה שאני מקבלת "מה את רוצה, אני בחופש!!!! כל השנה אני הולך לביה"ס, לומד, קשה לי, ני עמוס אבל אין תלונות עליי. עכשיו אני צריך שקט, אני צריך  חופש!!!".

המילה הזאת "חופש", שחוזרת בכל פעם שאני מעלה נושא משתקת אותי, היא גורמת לי להרגיש שאני בעצם מפריעה לו בחוסר עשייה מקודשת שאסור לגעת בה. זה משגע אותי כי אני לא יודעת מי הם הנערים שהוא בקשר איתם, מה סוג החברות הזו ומה הם תורמים לו".

 

כך שיתפה אותי אתמול חברה והמשיכה – "זה לא נגמר במסך, כי הילד נשאר ער עד שעות מאוחרות כדי לשחק ומתעורר רק בצהריים. כך שגם הימים התהפכו לו וזה רק מנתק אותו עוד יותר מהחברים שלו. כבר כמה פעמים צלצלו חברים שרצו שיבוא אתם לים והוא סירב כי רצה להמשיך לישון. זה מבודד אותו. מנתק אותו גם מאתנו המשפחה, הוא לא מצטרף אלינו לארוחות, לא רוצה לבוא אתנו לבילויים. מה יהיה בתחילת השנה ? החברים בינתיים צוברים חוויות משתפות ובתחילת השנה הוא יהיה לגמרי מנותק מכל מה שעברו ביחד. אני דואגת לו".

 

ילדים שההתמודדות החברתית קשה להם, מחפשים את הרגעים של השקט בחופש. אלו רגעים שהם נלחמים עליהם ואם נכנס אתם למלחמה על השקט שלהם, הם יכנסו למגננה, יתעקשו וכל בקשה תתקבל בהתנגדות. חשבנו ביחד איך אפשר לכבד את הצורך שלהם ובכל זאת לעשות את זה אחרת.

 

  1. שיחה שבה אנחנו ההורים נדבר ממקום מבין, מכיל, מסביר ומשתף – מאוד תעזור.
  2. השיחה חייבת להיות בטון שקט, גם אם ייאמרו בה דברים שלא יהיה לנו נעים לשמוע.
  3. נחליט מראש לשמור אחד על השני ובשום מקרה לא נתפרץ ולא נאבד שליטה – נכון, זה לא קל.
  4. לפני שנקיים את השיחה, נחליט ביחד, מה הדברים שחשוב לנו שהילד יצטרף ועל מה אנחנו מוכנים לוותר.
  5. נתעניין, אבל באמת, במשחקים ובאתרים בהם הוא גולש במחשב. זה יוריד לנו את מפלס הדאגה. ידע נותן שקט.
  6. נסביר לו את החשיבות של שמירת קשר פיזי עם חברים, לפחות פעם בשבוע.
  7. נחליט ביחד על משימות שהוא יהיה אחראי עליהן בבית, כך שאנחנו נרגיש שהוא שותף.
  8. נפרגן ונעזור במציאת בילויים מעניינים עם חברים.

 

חופשת הקיץ מאתגרת, אך זו הזדמנות להתנסות עם הילדים שלנו בחוויות חדשות.

שוב מפגש משפחתי של חג

"אני כבר רואה איך המפגש המשפחתי הקרוב הולך לשגע אותי. אין לי חשק לשבת שעה ליד השולחן, להיות נחמד, לדבר עם כל הדודים, שיחות שאני שוכח אותן ברגע שאני קם מהשולחן. אין לי חשק להיות נחמד לבני דודים ובכלל אני לא אוהב את כל האוכל המיוחד שמכינים לחג.

תוסיפי לזה את הבגדים החדשים שצריך ללבוש ואמא שכל הזמן מזהירה אותי ואת אחי הקטן שלא נתלכלך, שלא נצעק, שנשתף את האורחים בדברים שלנו בבית, שלא נזוז בכיסא, שלא נצחק בקול רם, שלא נחזיק את המזלג בצורה כזו וכל מיני הערות שהיא מעירה רק כשנמצאים בארוחות המשפחתיות האלה.  כל האוירה היא של אסור ! תיזהר ! תקשיב ! תתחשב.

כך אני מרגיש כל חג, מתייחסים אלינו כמו אל ילדים רעים, לא מחונכים ואני יודע שאנחנו לא כאלה, אבל כל המתח הזה וההכנות שלקראת כבר מקלקלים לי את החשק לחגוג משהו.

חשבתי לתת להורים שלי כמה רעיונות שהשנה נעבור את המפגשים קצת אחרת –

  • אם אנחנו מארחים אצלנו בבית, תבררו אתנו מראש מה הדברים שאנחנו מוכנים לשתף ומה לא. הכי חשוב שלא תדרשו מאתנו כל הזמן ללוותר.
  • שתפו אותנו בהכנת לחג – אם יש קטעי קריאה, שנוכל להתכונן מראש, או משימות אחרות כמו עיצוב שולחן החג.
  • תנו לנו משימות במהלך הארוחה כדי שלא נצטרך לשבת כל הארוחה.
  • ספרו לנו מי צפוי להיות בערב החג – אנחנו אוהבים להיות מוכנים.
  • כשקונים בגדים לחג אל תשכחו את הרגישות שלנו למגע, כדי שיהיה לנו נעים ללבוש את בגדי החג.
  • אם אנחנו מתארחים – תביאו לנו בגדים להחלפה, כדי שלא נצטרך להיות במתח כל הערב שהבגדים שלנו לא יתלכלכו.
  • תדאגו לנו למנה חלופית, שגם לנו יהיה טעים ולא נהיה תלויים רק באוכל המיוחד של החג.
  • סדרו לנו מקום ישיבה נוח שנוכל לצאת ולכנס בלי להפריע לאחרים ושנשב בחברה נעימה.
  • למדו אותנו ותרגלו אתנו נימוסי שולחן – אל תשאירו את זה רק לארוחות החג.
  • תתייחסו אלינו גם במהלך הארוחה, תנו לנו מדי פעם חיוך, דברו אתנו, ספרו עלינו, חזקו אותנו – תנו לנו להרגיש שאתם גאים בנו.
  • אם הארוחה במקום מרוחק – תכננו לצאת מספיק מוקדם, כך שנוכל ליהנות מהנסיעה ולא יהיה לחץ באוטו. אם נוכל גם לעשות איזו עצירת התרעננות בדרך – בכלל נהיה מאושרים.
  • עזרו לנו להכין "ערכת-תעסוקה" לנסיעה.
  • תעזרו לנו לזכור להטעין את המכשירים הניידים לפני הנסיעה, שלא נשאר ללא סוללה.
  • בדרך חזרה נהיה עייפים ואולי גם קצת רעבים – תתחשבו בנו, תביאו שמיכות באוטו, אולי תכינו משהו טעים לדרך חזרה שנוכל לנשנש, לשתות ואולי נשמע מוסיקה שגם אנחנו אוהבים ?

בקיצור, תזכרו שהמפגשים המשפחתיים לא תמיד קלים לנו, אבל אם נמצא ביחד פתרונות לדברים שמפריעים לנו, יהיה לנו הרבה יותר קל.

מאחלת לכולנו מפגשים משפחתיים נעימים וטעימים, שנה טובה וחג שמח !!