בתאריך 28.2.17 אירחנו בדף הפייסבוק שלנו את ד"ר איל פרוכטר.

ד"ר פרוכטר היה ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל ומשמש היום כיועץ העמותה בנושאי צבא, זאת לצד תפקידו היום, כמנהל האגף הפסיכיאטרי בביה"ח רמב"ם.

במהלך האירוח הוא ענה על שאלות בנושא צבא והפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD. אז לכל מי שפספס, לקטנו עבורכם חלק מהשאלות שנשאלו ע"י הגולשים שלנו. השאלות והתשובות שהבאנו, לא עברו עריכה אלא הגהה בלבד ומוצגות כפי שהופיעו בדף הפייסבוק שלנו.

חשוב להדגיש כי אין לראות בתשובות שמופיעות מטה כייעוץ אישי וכי תמיד יש צורך להתייעץ עם איש מקצוע.

מירב שאלה
הבן שלי צריך להתגייס ביולי השנה…. אחרי לא מעט מיונים מסוגים שונים עבר גיבוש לוחם ימי. הצהרנו כבר בהתחלה שלוקח קונצרטה למטרות לימודיות בלבד. הילד מלא מוטיבציה לשרת שרות משמעותי, יש לו פרופיל 97 וקב"א ודפ"ר גבוהים. השאלה היא כזאת…. בהנחה שיאלץ לעשות קורסים במסגרת ההכשרה הצבאית וגם רוצה לצאת לקצונה, האם הצבא יוכל לספק לו מרשמים? ומה ההליך שיש לעבור כדי לאשר לו מרשם? כמה זמן לפני הגיוס צריך להתחיל בתהליך?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
שלום מירב. מהשאלה מבין שמדובר בנער עם מוטיבציה גבוהה ויכולות גבוהות. אין צורך להתכונן מראש, אלא לבקש הפנייה כבר בתחילת הטירונות, בתוך טופס מילוי עצמי של מצבו הגופני ובדיקת החובש או הרופא, כדי לקבל מרשם לטיפול. בצבא כמו באזרחות, את הטיפול בהפרעת הקשב נותנים נוירולוגים או פסיכיאטרים )רופאי ילדים שעברו הכשרה ייחודית לכך(. בצבא זמינותם של הפסיכיאטרים גבוהה בהרבה משל הנוירולוגים ולכן, מן הסתם, צריך לדאוג שהרופא יפנה לנוירולוג או לפסיכיאטר )המהיר מביניהם( – אם לפסיכיאטר, לרוב יקרה דרך הקב"נ היחידתי, אבל את זה כבר יסביר רופא היחידה או החובש. זה רק נראה מסובך, בפועל, כשמתחילים, מבינים את התהליך די בקלות וגם החוקים באופן מפתיע, הם די פשוטים…כמובן, אם הוא רוצה לנסות להתחיל בלי טיפול )ולטירונות ודאי לא יצטרך, אם לקח רק ללימודים, כי יש בהם מעט חומר לימודי והרבה תרגולים פיזיים דווקא(, יכול לחכות ולראות את הרופא/ קב"נ בהמשך ההכשרה על פי הצורך, ואז לקבל את ההפניה לנוירולוג/ פסיכיאטר למרשם. בכל מקרה- שייהנה ויצליח.

רוני שאלה
מה קורה במקרה שהטיפול הוא לא לצרכים לימודיים בלבד ומה קורה עם אפשרויות הגיוס כאשר הילד למשל עבר ועדת השמה ל- 07? איך זה ישפיע על השירות שלו?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
פעמים רבות הטיפול התרופתי אינו לצורך למודי בלבד, אלא מאפשר לילדים להתמודד עם הקושי, ובעצם לבטא את עצמם באמת ולא את ביטויי ההפרעה. כמובן שבמקרה זה, מומלץ מאוד מאוד להמשיך את הטיפול התרופתי ולקבל אותו גם מהצבא. לעניין מידת הפגיעה התפקודית, צריך במהלך הצו להביא את כל הנתונים ולקבל פרופיל רפואי שיתאים לבעיה ולעוצמתה. לפרופיל בוודאי שתהיה השפעה על השירות – גם על מיקומו וגם על תנאי השירות – למשל אם ישרת בבסיס פתוח או סגור, אם יוכל להיות לוחם או לא וכו'.

דפנה שאלה
הפרעת קשב מורידה פרופיל רפואי או דפ"ר?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
דפ"ר הינו ציון המקביל למבחני ה-IQ. לפיכך, במידה ומביאים את המלצות ההתאמה במשך ובאופן הביצוע )למשל בעל-פה למי שצריך(, ובמידה ויילקחו הכדורים, אם נחוצים, כמו לפני כל בחינה – הרי שהדפ"ר שימצא במבדקים, ישקף את מנת המשכל של הנבחן, בלי קשר להפרעה ממנה סובל.
לעניין הפרופיל הרפואי- גם זה על הפרעת קשב, משקף את עוצמת הפגיעה התפקודית ואת הצורך בטיפול. אם ההפרעה ברמת חומרה נמוכה – עם או בלי טיפול- הרי שיתכן שהמלש"ב יקבל פרופיל 97 עם סעיף ליקוי על הפרעת קשב, אשר יפסול אותה/אותו רק מתפקידים בודדים בלבד – דוגמת תצפיתנית – תפקיד שהוא כמו "מבחן טובה" אחד ארוך. במידה והחומרה גבוה יותר, בהחלט יכול להוריד פרופיל.

שולה שאלה
מתי לספר על החרדות והקשב וריכוז מהם סובל נער מוכשר מאוד במחשבים ורוצה לעסוק בזה?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
השאלה כמובן היא כמה מפריעות לו החרדה והפרעות הקשב. אם מאוד ופוגע בתפקוד, יש לדווח במהלך הצווים, למרות שאכן יקשה על המיון, אחרת יכול למצוא את עצמו עם פרופיל גבוה בתפקיד לחימה ולהתקשות שם מאוד. במידה והיום יכול להסתדר, גם אם במאמץ, או אינו מטופל תרופתית, יכול לנסות – גם להתמיין וגם להתחיל את השירות. להתחיל טיפול תמיד ניתן גם בצבא. בקיצור- שאלת המהות היא תמיד – האם מצבו בעוצמה גבוהה והוא מטופל היום וכמה מפריעה לו הבעיה.

בשאלה המשך שולה שאלה
לא מטופל היום, עושה 10 יחידות במחשב, לא מקבל תרופות לקשב וריכוז, הוא דרגה 3, מאוד מפריע לו במבחני הבגרות. הוא קיבל סטרטרה והיו לו חרדות קשות, לכן חושש לקבל שוב. רוצה לעסוק במחשבים ואנו חוששים שאם נספר, תהיה בעיה לגבי הקשב וריכוז. אולי נדווח כדי שלא יהיה קרבי.

תשובתו של ד"ר פרוכטר
להערכתי – לאור התיאור שלך, הוא מסתדר יפה עם הלימודים ללא טיפול תרופתי ולכן על פניו לפחות, הדיווח לא יפסול אותו משום דבר קרבי. האם החרדות מאובחנות? האם טופל כנגד החרדה – בטיפול שיחתי, למשל התנהגותי קוגניטיבי או תרופתי ? אם לא, אז כנראה גם זה לא יפסול אותו מכלום- לרבות לוחמה. אם יש הפרעת חרדה – כדאי ללכת לפסיכיאטר לפני לשכת הגיוס ולשלוח את הבדיקה ללשכת הגיוס, כך שיוכלו להתייחס אליה לפני שמתחיל להתגייס, בשיבוץ שלו. האם יכול להפריע לשיבוץ – יכול אבל סביר שנתוניו יהיו גבוהים ובכך יעלו על הפגיעה של הנתונים שיהיו לו.

בשאלת המשך שולה שאלה
חרדות מאובחנות. ניסינו תרופות, לא הסתגל לתופעות הלוואי. היו ימים קשים שאף לא ביקר בביה"ס באופן מלא. כיום יש הטבה, אבל עדיין קשה לו. ברור שלא יוכל קרבי והאם יוכל לינה מחוץ לבית?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
עם כך בוודאי שחייב לדווח – בלי שאלות ובלי קשר למה תהיה ההשפעה על השירות, כי לא יעמוד בשירות כרגיל בלי הגנות. חשוב להדגיש כי בכל מקרה יצטרך בקורס ובטירונות לינה ביחידה ובהמשך גם תורנויות. זו דרישת בסיס מחיילים שמשרתים )להבדיל ממי ששוחרר על 21 ואושר כמתנדב(. להערכתי צריך להביא חומר ולדווח בהחלט.

שאלה
הבת שלי לפני המבדקים בצו ראשון ולא רוצה לספר לצבא, שיש לה הפרעת קשב או שהיא לוקחת טיפול תרופתי. היא גם לא מוכנה לקחת את הריטלין ביום של הצו. ניסינו לדבר אתה על זה ולהסביר לה, שזה יכול לפגוע בה, אבל היא מסרבת.
רציתי לדעת האם זה יכול לפגוע בנתונים שלה )חשוב לי להדגיש שיש לה מוטיבציה לשרת( ובמידה וזה יפגע בנתונים שלה, האם אפשר לערער על המבחן ולעשות אותו שוב ?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
זה באמת נושא קריטי. חשוב שהבת תבין שלציוני האיכות יש חשיבות רבה ושככלל אין אפשרות לבצע "מועד ב'" בניגוד לכל מה שהתרגלו בבית הספר. לפיכך צריך לתת להם את מלוא הסיכוי למימוש פוטנציאל אמתי – בין אם בתרופות או בהארכת משך או תנאי בחינה, שיותאמו לקושי של בתך. שלא תיגש באופן "תת אופטימלי" כדי שתצליח למקסם את נתוניה וכך את עתידה הצבאי.

שאלה
קושי גדול (מאוד) בהתמצאות, מה עושים עם זה? הוא רוצה להיות בקרבי, אבל ברור שבניווטים הוא יאבד….

תשובתו של ד"ר פרוכטר
השאלה מעט כללית מדי, שכן לא ברורה לי ממנה מה הבעיה. בכל מקרה – גם בקרבי, אין היום כמעט באף יחידה ניווטי בדד, וניתן ברוב המקומות לאפשר ניווט בצוות, עם מישהו ללא בעיות בהתמצאות. בכל מקרה בהצלחה !

שאלה
– מה קורה במצב בו ילדה עם הפרעת קשב מקבלת תפקיד שלא מתאים ליכולותיה, למשל תצפיתנית. למי אפשר לפנות כדי לשנות את רוע הגזירה?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
אם היא עוד לא התגייסה, צריך לפנות במהירות האפשרית ללשכת הגיוס – למען גם את הקב"נ בלשכה, אך גם את מפקד לשכת הגיוס הספציפית ואת סגנו/סגניתו. בהחלט נכון לשנות את היעד טרם הגיוס. אם היא כבר בשירות ומרגישה שלא מצליחה לתפקד, עליה להגיע דרך הקב"נ, לפסיכיאטר, או דרך הרופא לנוירולוג ושהם יציינו את אבחנתה, ויורו לשנות את שיבוצה, שכן, אם זו האבחנה, בהחלט יש צורך לשנות את הצבתה.

שאלה
האם יש מישהו בצבא שבאמת מבין בהפרעת קשב? מישהו שיכול לעזור ולכוון את הבת שלי בשרשרת החיול?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
בתוך הצבא יש אנשי מקצוע – נוירולוגים ופסיכיאטרים, בקבע ובמילואים, חלקם גם אנשי המקצוע המובילים בתחום לרבות בתחום זה. הרופאים שמטפלים בחיילים עם הפרעת הקשב, מכירים חיילים רבים כאלו וצוברים ניסיון והבנה לא מועטים בתפקידם. הם גם זכאים להתייעץ עם אנשי מקצוע מובילים בתחום ובמקרים קשים גם עושים את זה. האם יש מישהו מהם שיכול לכוון בשרשרת החיול – לא ברור לי הצורך. בשרשרת החיול מובל המתגייס על ידי מפקד ועם כל הכיתה שלו מתחנה לתחנה ואין שם הרבה מה לכוון או לעזור. צריך פשוט לעבור את זה וזהו…לא קל אבל אפשרי.

שאלה
איך אפשר לעזור לילדים עם הפרעת קשב עם עומס המידע, האפשרויות, המותר והאסור שהם חווים בכל הקשור לגיוס, החל מקבלת הצו הראשון?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
באמת קשה, אבל זו רק התחלת החיים, והתחלת ההתמודדות. הכי טוב, לטעמי, זה לעבור איתם בהתחלה על כל הפרטים והמידע, ולנסות לתרגל סינון מידע, בחינת חשוב משמעותי וסילוק ההסחות ונתוני הסרק. סיגול דפוסי התמודדות ומיון הם חיוניים להצלחת הפעילות. דרך נוספת, וטובה בתוך הצבא עצמו, היא להסביר מראש למפקדים את הבעיה ולהבהיר, שלעיתים יהיה צריך לתת הוראה מספר פעמים, או לוודא שהוא כותב אותה כדי שיוכל למלא. מפקדים שיודעים מראש שקיימת בעיה, יהיו סובלניים בהרבה )בדרך כלל( וברורים הרבה יותר.

שאלה
הבת שלי גם עכשיו בכיתה יב', לא מצליחה להתארגן ולהגיע בזמן לבית הספר בלי השכמות חוזרות שלי, אני פוחדת מה יקרה בצבא, היא תיענש על ימין ועל שמאל. איך אפשר לעזור לה?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
שאלתך כללית מידי. האם מטופלת? האם מאובחנת? אם כן – נראה שיש אפשרות לשפר את האיזון. אם מדובר רק בפינוק – סביר בהחלט שהיא תתאפס על עצמה, גם כי תתבגר עוד קצת וגם כי הצבא כאמור בשאלתך, אכן אינו סובלני להתנהגות כזו. פעמים רבות, מתבגרים אינם קמים לבד ודורשים השכמות חוזרות, כי יש מי שיאיר אותם. בצבא לומדים מהר מאד לקחת אחריות, בין היתר כי יש מחיר לאי קימה. בכל מקרה – נכון לאזן טוב יותר תרופתית, אם צריך, ולהתאמן התנהגותית אם הבעיה אינה אי איזון תרופתי. בהצלחה !

שאלה
אשמח לקבל המלצה – באיזה שלב הילדה שלי צריכה להגיד שיש לה הפרעת קשב? האם יש מבחני צו ראשון מותאמים לנערים עם הפרעת קשב?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
בהחלט חשוב לדווח ולהביא את ההמלצות להקלות כבר לצו הראשון, כי אחרת אין התאמה של המבחנים לצורך וציוני האיכות נופלים פלאים. לציונים אלו השפעה מכרעת על המנילה שתקבל בהמשך ואין אפשרות כמעט לתקנם, כך שחשוב לדווח אם הבעיה משמעותית או מחייבת הקלות, כבר לפני ביצועם במהלך הצו הראשון.

שאלה
יש תפקידים שחייל עם הפרעת קשב פסול מלהגיע אליהם? והאם יש תפקידים שבהם הפרעת קשב היא יתרון?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
לכאורה, היה ניתן להניח כי יהיו תפקידים בהם יהיה יתרון למי שסובל מהפרעת קשב- דוגמת תפקידי לחימה, או תפקידים מאד פעילים מחוץ לחדר המשרדי. למעשה לא נמצא יתרון למשרת בעל הפרעת קשב בשום תפקיד. היתרון נובע ממוטיבציה, אנרגיה ונכונות להשתלב. מהצד השני, בהחלט יש תפקידים בהם יתקשה מי שלוקה בהפרעת קשב והוא יפסל מהם, גם אם יש לו רק סעיף ליקוי על ההפרעה בתוך פרופיל 97. לדוגמא – תצפיתנית, מוקמת חוף, בקר טיסה או פקח טיסה – כולם תפקידים בהם על החייל לשבת שעות ארוכות למול מסך מחשב ולכן לא יתאים.

שאלה
איך חייל שיוצא הביתה פעם בשלושה שבועות יכול להצטייד בטיפול תרופתי?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
מי שיוצא אחת ל-3 שבועות, יכול לבקש במרפאת היחידה ואם הוא עם טיפול קבוע כנגד כל בעיה, לרבות הפרעת קשב, יכולה המרפאה להזמין עבורו את התרופות. לרוב לא בפעם הראשונה שמקבל אותם, אך כן בהמשך. בכל חודש יכולים להביא לו אספקה טיפולית.

שאלה
יש אפשרות לקבל תרופות לטיפול בהפרעת קשב שמחוץ לסל הבריאות בצבא?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
ככלל, הצבא מחויב בסל התרופות של סל הבריאות, כמו כל גורם מבטח אחר במדינה )למעט העובדה שאין בו השתתפות עצמית בעלות כמובן(. יחד אם זאת, מי שמקבל טיפול מחוץ לסל, אשר ניתן להשיגו בארץ, טרם השירות, יוכל להמשיך לקבלו גם בתוך השירות הצבאי ושוב – ללא כל עלות.

שאלה
הבן שלי הפסיק את הטיפול התרופתי במהלך התיכון וכעת לקראת השירות הצבאי רוצה לחזור לקחת, מה עליו לעשות? למי לפנות? מתי?

תשובתו של ד"ר פרוכטר
החלטתו נכונה ונבונה, כיוון שהתחלת הצבא מלווה לרוב בלחץ ובנוסף בלמידה של מקצוע ותפקיד. לפיכך, בעיקר אם עומד להיכנס לתפקידים עם למידה, מומלץ לחזור לנוירולוג או לפסיכיאטר, שהחל את הטיפול ולקבל מרשם חדש, בדיוק באופן שבו החל את הטיפול בבית הספר. בתוך השירות, עליו לבוא לרופא היחידה, אשר ידאג להפנייתו דרך הקב"נ לפסיכיאטר, שיחדש לו את המרשם ויוכל להתאים את הטיפול. בהצלחה !

ולכל מי שפספס את האירוח ורוצה לקרוא בעצמו את השאלות, מוזמן להיכנס לקישור המצורף.
נתראה באירוח הבא !!!

🙌 על התמודדות עם (חוסר) זיכרון והתאמת הזיכרון ל"קביים":
"אתמול עמדתי שוב מול הכאב המתסכל של חוסר הזיכרון – לקוח שעובד אתי שנים, מכיר את הקנאות שלי לסדר וסמך עליי שאדע למצוא תיעוד של שנים אחורה. הגיע רגע האמת והתיעוד לא נמצא. חיפשתי בכל מקום אפשרי, התיעוד נעלם. מצאתי את עצמי מול הלקוח המתוסכל שסמך עליי ואכזבתי אותו." כך התחילה השיחה שלנו, כשהיא ממררת בבכי של תסכול. "מאז שאני זוכרת את עצמי, היתה לי בעיה לזכור דברים. הייתי מתבלבלת בין אנשים, בין שמות של מקומות רידינג ג' או רידינג ד' ? כביש החוף או כביש גהה ? מבלבלת בין סיפורים ששמעתי לבין החדשות ששמעתי. מסביב צחקו אתי, אבל בתוך תוכי כאב לי, הרגשתי מבוישת, נעלבת ובעיקר מתוסכלת.

כשהגעתי לצבא התחילו ציפיות, הגעתי לתפקיד בעל אחריות בזכות היכולות שלי, אבל בהתנהלות היומיומית לא זכרתי, התבלבלתי והתחילו הרמות הגבה – "איך את לא יודעת? "  "רק אתמול דיברנו על זה, איך את לא זוכרת?" – ושוב מצאתי את עצמי בתסכול הזה, שאני לא מצליחה לזכור, מבלבלת בין דברים. זה כבר היה במסגרת של משימות שקבלתי, זה כבר פגע והשפיע גם על אחרים.  מהר מאוד הבנתי שאני חייבת לייצר לעצמי "קביים". התחלתי לתעד כל דבר, אני זוכרת את המחברות שבהן כתבתי כל דבר שקרה במשרד, כדי שאוכל לחזור ולהיזכר כשישאלו אותי. זה עבד !! אבל המחיר היה כבד, הייתי דרוכה ומתוחה כל הזמן. בהמשך שכללתי את השיטה – ניהלתי יומן קבוע עם נקודות אחיזה בזמן. כל אירוע משמעותי רשמתי ופירטתי כדי שאוכל להיזכר.

זה  עבד, הצלחתי במה שעשיתי, כולם העריכו אותי ואת יכולותיי ורצו שאמשיך בצבא. עד שהציעו לי להתקדם בתפקיד – להתקדם, משמע עומס נוסף, לזכור יותר דברים – לא הייתי מסוגלת לקחת על עצמי עוד עומס ונאלצתי לוותר על התפקיד ולעזוב.

כדי שלא אצטרך להתמודד עם ההערות על מה שאני לא זוכרת והרמות הגבה על היכולת המתבזבזת, הפכתי לעצמאית. כאן אני הבוס, אני מכירה את יכולותיי, סבלנית וסלחנית לשכחה שלי אני קנאית לסדר ברמה אובססיבית, המחשב שלי מלא בתיקיות שכל הזמן מתעדכנות בהתאם לצורת החשיבה שלי. אני עושה גיבויים לתיקיות וגיבויים לגיבויים והכל – כדי שאוכל לחזור לכל נקודת זמן שארצה ולמצוא את מה שאני צריכה.

עם כל זאת עדיין קורה שאני לא מוצאת דברים, בדיוק כמו מה שקרה לי אתמול – וכל אותן תחושות מתסכלות עולות וצפות, כי שוב בגד בי הזיכרון ושוב אכזבתי".

כמה חידודים להתמודדות עם בעיית הזיכרון –

1. ניהול יומן ובו גם המשימות היומיות – יצירת הרגל קבוע לעקוב אחר היומן כל היום.
2. שימוש באופן קבוע בכרטיסיות או אפליקציות לבניית רשימות.
3. לשאוף לצמצם רשימות משימות כדי שלא ארגיש הצפה ואוכל להתמודד אתן.
4. מעקב יומיומי אחר הרשימות והקפדה על סימון V מיד בתום ביצוע המשימה – נותן כח להמשיך ולהשתמש בכלי זה.
5. בניית רוטינות יוצרות עוגנים שבהם אני לא חייב לזכור, זה משהו שנעשה אוטומטי (רוטינה = סדר פעולות קבוע שהופך להיות אוטומטי) – לדוגמה סדר הפעולות בבוקר לפני היציאה מהבית.
6. שימוש בסייענים חיצוניים – מזכירה, עוזרת, בעל, חברה טובה, בייביסיטר שיורידו ממני משימות, שאדע שמישהו אחר דואג להן ולא הכל על אחריותי.
7. קניות – רק עם רשימות או לחילופין דרך האינטרנט, ששם אפשר לבנות רשימה קבועה (גם חוסך זמן וגם חוסך כסף).
8. מחקרים רבים מדגישים שהליכה עקבית משפרת את הזיכרון

ככל שנזכור יותר ונחווה יותר הצלחות, יהיו לנו יותר כוחות להתמודד בצורה יעילה יותר עם התסכול.