הפרידה מאדם קרוב היא קשה למבוגר ובמיוחד לילד שהיה קשור לאדם שנפטר. הוא איבד חלק משמעותי מחיי היומיום שלו.

למרות הכאב האישי שלנו, אנחנו צריכים להיות מודעים לקושי של הילד ולתת לשיתוף בכאב מקום בבית.

ילדים רבים מתמודדים עם אובדן של בני משפחה, קרובים או חברים, אנחנו המבוגרים צריכים להיות שם עבורם –

• לדבר על האובדן באופן חיובי ולהפוך אותו לחלק מהיומיום של המשפחה.
• לעזור להם לראות איך ממשיכים את החיים עם הכאב.
• לא לוותר על השמחה והצחוק.
• להיזכר ביחד ולספר סיפורים וחוויות משותפות.
• לאפשר להם לדבר על זה שמתגעגעים.

הכי חשוב – להמשיך ולשמור על הטקסים המשפחתיים קטנים וגדולים, שהיו חלק מהחיים המשפחתיים ולאט לאט להוסיף גם רעיונות חדשים שלנו, שיהפכו את הטקסים למסורת המשפחתית שלנו עם נגיעות לאדם שעזב ונפטר.

רגע לפני חנוכה, חשבנו על כמה טיפים שיכולים להיות מועילים לכולנו –

• נחליט מראש שלא הולכים ליותר משתי הצגות בחג.
• ניקח איתנו עוד אדם מבוגר ולא נהיה לבד וכך נוכל גם להתפצל.
• ננסה להשיג כרטיסים לחזרות הגנרליות, כי המחיר מוזל שם.
• מראש – נגדיר את התקציב לכל הבילוי ונבוא עם כסף מזומן.
• במיוחד נגדיר תקציב לכל ילד לפיתויים שבדוכנים בחוץ – לכל אחד תקציב מוגדר.
• נשתדל לקנות כרטיסים בקצה השורות כדי שיהיה לנו קל לצאת ולהיכנס גם באמצע המופע וכך נמנע גם את המבוכה.
• לא נביא לפסטיגל ילד שעוד לא חווה הפקה גדולה ורועשת מסוג זה.
• ניקח אתנו אטמי אוזניים לסובלים מהרעש.
• נקפיד להביא אתנו דברים שיעסיקו את הילד, כשיאבד את הסבלנות (משהו לידיים כמו משחקי טנגל, או פלסטלינה, או לושלוש וכדומה).
• נקפיד להלביש את הילדים בבגדים נוחים. (בסגנון טרנינג)
• אם יש בעיה – אני ממליצה על כריות פילטיס (עם זיזים), ילדים דיווחו של זה עוזר להם.
• נקפיד לצאת הרבה זמן קודם כדי שלא נגיע בלחץ. שנוכל לחנות בנחת ולהיכנס לאולם בלי הצפיפות.
• חשוב שנתן לילדים להוציא את המרץ ממש עד הרגע האחרון – לתת להם לרוץ בחוץ או לעשות יחד אתם פעילות שמאווררת.

חברים, חשוב לשמור על תקשורת פתוחה ומשתפת עם המתבגרים שלנו. נכון שאנחנו רואים את כל מה שקורה סביבנו ואנחנו רוצים להתאים את עצמנו, אבל זכרו –

גבולות נועדו כדי להגן ואנחנו עדיין המבוגרים האחראים ויש לנו תפקיד – באחריותנו לשמור על הילדים שלנו, על הערכים שלנו ועל המשפחה שלנו.

התפקיד שלנו הוא לדאוג שהם יגיעו לעולם המבוגרים לאחר שחוו, התנסו ולמדו את הכישורים החברתיים והמיומנויות האישיות הנדרשות בעולם המבוגרים. אל תתנו להם לדלג על השלבים שבדרך, הם מאוד משמעותיים.

לפני שנקנה משהו חדש, נעשה סדר בחדר הילדים – נסדר את המשחקים, הספרים, כל האביזרים השונים שמציפים את החדר, נעשה מיון, ניצור ערימות לפי נושאים –

• לזרוק – שבורים, פגומים, חסרים חלקים, בלויים.
• חשוב שנשמור – משחקים שאוהבים, שחשובים להם.
• לתקן – שרק צריך להחליף סוללות, או תיקון קטן. משחקים שבגלל שהם לא תקינים אינם נמצאים בשימוש ומשום שהילדים מאוד אוהבים אותם הם מונחים על המדף וצוברים אבק.
• כאלה שבכלל לא נגעו – לעיתים עדיין באריזות המקוריות. את אלו אנחנו יכולים לארוז מחדש ולתת לילדים או לאחרים בהזדמנויות מתאימות. אבל כל פעם מתנה אחת בלבד.

ננקה את המשחקים והמדפים, נסדר בסלסלות או בקופסאות, על מנת שיהיה לילדים קל יותר להוציא, נכתוב על כל קופסא או נדביק ציור (לטובת הקטנים שאינם קוראים) – שידעו מה יש בכל קופסא ולא יפתחו סתם ויעשו בלגן מיותר. חשוב גם שנקפיד לשמור על הסדר שקבענו כי כשהבלגן גדול מדי, קשה יותר לסדר אותו. סדרו כשזה עדיין בלגן קטן, כשעוד ניתן להשתלט עליו.

עכשיו יהיה לנו הרבה יותר קל לקנות משהו חדש. עכשיו נדע מה באמת חסר או מתאים לתת לילדים שלנו.

"כל אירוח של חברים מסתיים בכעסים, מריבות, צעקות, עונשים, אנחנו ממש לא שמחים כשהחברים שלנו מגיעים עם הילדים שלהם, כי אז זה תמיד נגמר בכעסים, בבכי והם לא רוצים לבוא לבקר שוב. זה כל כך לא נעים לנו שהוא לא נותן לילדים של החברים שלנו לשחק במשחקים שלו.
התחושה שלו שכשהילדים מגיעים אליו, הם בעצם נוגעים לו בדברים הכי פרטיים שלו, הכי משמעותיים לו, ושם הוא רוצה לשלוט על מה הם יגעו, מה הם ייקחו, הפחד שיקרה משהו לדבר הכי יקר לו, שלא ידעו לשמור על המשחק שהוא הכי אוהב, שלא ייאבדו חלקים, שהידיים שלהם יהיו מלוכלכות והמשחק יתלכלך ויתקלקל… זה המניע להתנהגות ה"אנטי-חברתית"

אז מה עושים ?

• כשאנחנו יודעים שקשה לילד שלנו – לא נזמין הרבה ילדים בבת אחת, אלא נתחיל בילד או שניים ולאט לאט נרחיב את מעגל החברים שלנו ושלו.
• לפני אירוח אנחנו שואלים את הילד במה הוא מרשה שהילדים האחרים ישחקו. את הצעצועים האלה אנחנו מוציאים שיהיו נגישים לילדים האורחים.
• את הצעצועים שחשובים לו נשים במקום בטוח, שאף אחד לא יוכל לגעת בהם.
• לפני שהילדים נכנסים לחדר הילדים, אנחנו המבוגרים נגדיר את כללי המשחק בבית שלנו כדי למנוע הרס של המשחקים.
• לא נכנס לחדר הילדים רק כשיהיו צעקות – דווקא כשהילדים משחקים בשקט בחדר, נכנס מדי פעם ונחמיא להם על שיתוף הפעולה שלהם, על הרעיונות שלהם ועל איך שהם מקפידים לשמור על המשחקים.
• נקפיד להציע להם כיבוד מחוץ לחדר – לא פעם ילדים רעבים או צמאים הם הרבה יותר עצבנים ומגיבים בכעס.

חברים, זהו את הקושי ואל תמהרו לשפוט – הכעס שלכם רק מגביר את החששות של הילד והתחושה שלו שאין מי שיעזור לו לשמור על החדר והצעצועים שלו.