"כל אירוח של חברים מסתיים בכעסים, מריבות, צעקות, עונשים, אנחנו ממש לא שמחים כשהחברים שלנו מגיעים עם הילדים שלהם, כי אז זה תמיד נגמר בכעסים, בבכי והם לא רוצים לבוא לבקר שוב. זה כל כך לא נעים לנו שהוא לא נותן לילדים של החברים שלנו לשחק במשחקים שלו.
התחושה שלו שכשהילדים מגיעים אליו, הם בעצם נוגעים לו בדברים הכי פרטיים שלו, הכי משמעותיים לו, ושם הוא רוצה לשלוט על מה הם יגעו, מה הם ייקחו, הפחד שיקרה משהו לדבר הכי יקר לו, שלא ידעו לשמור על המשחק שהוא הכי אוהב, שלא ייאבדו חלקים, שהידיים שלהם יהיו מלוכלכות והמשחק יתלכלך ויתקלקל… זה המניע להתנהגות ה"אנטי-חברתית"

אז מה עושים ?

• כשאנחנו יודעים שקשה לילד שלנו – לא נזמין הרבה ילדים בבת אחת, אלא נתחיל בילד או שניים ולאט לאט נרחיב את מעגל החברים שלנו ושלו.
• לפני אירוח אנחנו שואלים את הילד במה הוא מרשה שהילדים האחרים ישחקו. את הצעצועים האלה אנחנו מוציאים שיהיו נגישים לילדים האורחים.
• את הצעצועים שחשובים לו נשים במקום בטוח, שאף אחד לא יוכל לגעת בהם.
• לפני שהילדים נכנסים לחדר הילדים, אנחנו המבוגרים נגדיר את כללי המשחק בבית שלנו כדי למנוע הרס של המשחקים.
• לא נכנס לחדר הילדים רק כשיהיו צעקות – דווקא כשהילדים משחקים בשקט בחדר, נכנס מדי פעם ונחמיא להם על שיתוף הפעולה שלהם, על הרעיונות שלהם ועל איך שהם מקפידים לשמור על המשחקים.
• נקפיד להציע להם כיבוד מחוץ לחדר – לא פעם ילדים רעבים או צמאים הם הרבה יותר עצבנים ומגיבים בכעס.

חברים, זהו את הקושי ואל תמהרו לשפוט – הכעס שלכם רק מגביר את החששות של הילד והתחושה שלו שאין מי שיעזור לו לשמור על החדר והצעצועים שלו.

כמה רעיונות לשינוי :

• קבעו פגישה ועשו שיחה על הקושי. שיחה שמתארת את המצב ולא שיחה שיפוטית ומאשימה.
• תדאגו שהשיחה לא תהיה בבית, אלא במקום ניטרלי באווירה רגועה.
• תחשבו על רעיונות תוך התחשבות בקושי ההדדי.
• כשאתם מעלים את הרעיונות – תוודאו שאתם באמת תוכלו לעמוד בזה, תתחילו משינוי קטן.
• תקבעו תגמול הדדי שיהווה יעד משותף לשניכם ויאתגר אתכם לבצע זאת.

דברו את הדברים ואל תשמרו בבטן, שתפו ומצאו פתרונות משותפים – זה מה שיחולל את השינוי.

למידה יכולה להתבצע באמצעות חיזוקים שליליים ו/ או חיוביים. חיזוק שליליי יכול להיות באמצעות עונש, כך אנחנו לומדים שאסור להתנהג בצורה מסוימת וחיזוק חיובי יכול להיות שבאמצעות התנהגות מסוימת (טובה אבל גם יכולה להיות שלילית) הילד יקבל את תשומת הלב שלנו.
אם ילדכם יבין שהוא יקבל את תשומת הלב שלכם רק כאשר הוא יעשה מעשה שלילי הוא ימשיך לבצע אותה. לכן עלינו ללמוד לחזק את הדברים החיוביים, להתחיל בקטן ולא להגזים, אבל מילים טובות והערות חיוביות – הן אלה שיחזקו את הילד וידרבנו אותו להשיג עוד הצלחות.
התנהגות חיובית גוררת עוד התנהגות חיובית. אז חזקו את הילדים שלכם, כמובן לא בהגזמה, תמיד במינון, וכך תעצימו את הכוחות והיכולות שלהם, ובעיקר את האמונה שלהם בעצמם.

לפעמים כאשר אנחנו נמצאים בלב העשייה והפעילות קשה לנו לקחת צעד אחורה ולבחון את עצמנו ואת שעשינו ולרוב אנחנו פועלים מתחושת בטן. אנחנו זקוקים למדד אובייקטיבי מסוים שיעזור לנו להעריך ולבדוק את עצמנו. כך גם הדבר בהתנהלות מול ילדנו ובניסיון להתמודד עם הקשיים שלהם. לכן על מנת ולהיות אובייקטיביים נסו לנהל רישום מסודר של מה שקשה לכם אתו. כך לדוגמא, אם אתם מרגישים שהילד לא אוכל מספיק נהלו רישום מדויק של מה שהוא אוכל כל יום במשך שבוע וכך תוכלו לבדוק האם זו סתם תחושת בטן שמנהלת אתכם או חשש מוצדק.

כאשר אנחנו מטפלים ומסייעים לילדנו להתמודד עם הקשיים שלהם, זכרו שיש לכם בעל ברית שחשוב לשתף עמו פעולה – צוות בית הספר.
אמנם אנחנו לא אוהבים לערב את צוות בית הספר, אבל זה הפתרון. לבקש מהצוות עזרה, להסביר את הקושי של הילד, לנסות ביחד איתם למצוא את הדברים שביה"ס יכול להציע לו כדי למשוך אותו ויהיה לו קל יותר במסגרת הלימודית. התייחסו לצוות ביה"ס כשותפים שלכם בחינוך הילד. ככל שהם ירגישו את הנכונות שלכם לשיתוף הפעולה, ויבינו שאתם סומכים עליהם ורוצים את עזרתם המקצועית, הצוות החינוכי יעשה מאמצים אדירים לעזור לכם ולילד.
עבודה משותפת של ההורים וצוות בית הספר יוביל את הילד להצליח במסגרת הכל כך משמעותית שבה הוא נמצא רוב שעות היום שלו. כבוד הדדי, הערכה ושיתוף פעולה, זה המתכון המנצח.