אספתי את עצמי, באמת השתדלתי: התארגנתי לפתיחת שנת הלימודים, התארגנתי לראש השנה, התארגנתי ליום כיפור – כל הזמן משימות, לדאוג לא לשכוח, שהדברים יהיו מוכנים, שהמשימות יצליחו, שכולם יהיו מרוצים, שיהיה טעים, שהפעילויות תהיינה אטרקטיביות… והנה זה מגיע – עוד חג ולא סתם חג – חג סוכות – עשרה ימי חופשה, עם הילדים בלי מסגרת לימודית, וכמובן שאני רוצה שהם יחוו את החג בצורה הטובה ביותר, שיוכלו לספר אח"כ בכיתה.
אז שוב מתארגנים – נבנה ביחד סוכה, נקשט אותה, נזמין אורחים, נכין אוכל, נתכנן טיול, נזמין הצגה, נלך לפעילויות, נבקר בספארי, חייבים להגיע למוזיאון הילדים, אטרקציות – כן, זה הכי חשוב!!!
מאיפה מתחילים???
אז אולי לא צריכים את הכל?
אולי הפעם נעשה דברים בשקט, בלי לנסוע, בלי פעילות בחוץ. ונתחיל בלוח ימי החופש? נקבע שיוצאים לפעילות לסירוגין – יום בחוץ ויום בבית. ובבית נעשה דברים שלא דורשים מאתנו עוד התארגנות. כל יציאה מחייבת אותנו את העומס בהתארגנות, אז בואו נקל על עצמנו ונתכנן גם פעילויות של בית. משחקים משותפים, חברים, הפרדת כוחות בין הילדים ולא הפעלה שלנו אלא הכוונה שלנו את הילדים.
אז מה סדר הדברים?
👈 נחשוב על שלוש פעילויות שידרשו מאתנו התארגנות מאוד מסיבית כמו הצגה, יציאה לאטרקציה או טיול שמצריך התארגנות מראש, נתכנן באילו ימים נצא אליהן ביחד עם הילדים וכך הם יחכו להן.
בכל שאר הימים נעשה פעילויות של בית – עם חברים, עם המשפחה המורחבת או עם המשפחה הגרעינית:
👈 נכין פינה או חדר בבית שישמשו אותנו בזמן החופשה ואותו לא נסדר במשך כל השבוע (כדי שלא נתעצבן שלא מסדרים ולא מנקים)נרכז בו חומרים שאנחנו יודעים שלילדים שלנו יהיה כיף להתעסק וליצור בהם. זה הזמן להניח לסדר – לא נורא שהספרים ישארו על השולחן בפינה שהגדרנו, לא נורא שהצבעים ישארו מפוזרים על השולחן (אבל סגורים) – פינה ההפעלות של החופש לא תהיה מסודרת.
👈 נוציא את משחקי הקופסה שמזמן לא שיחקנו, כדי שיהיו זמינים לשימוש.
👈 לילה אחד ישנו בשק שינה בסלון / או בסוכה.
👈 נארגן צפייה משותפת בסרט, נצפה ביחד במרתון של סדרה אהובה.
👈 גם האוכל – לא צריך להיות מושקע, בואו נקל, נוותר לעצמנו במהלך החופשה ונכין לילדים אוכל שהם אוהבים. נחליט שפעמיים בחופשה מזמינים משהו מבחוץ וכך גם אנחנו נהנה מהחופשה.
👈 שמרו רק על העוגנים – כלומר שינה, קימה ומקלחת.
👈 למדו את הילדים ליהנות מחוויות קטנות. הפכו כל פעילות קטנה לחוויה גדולה.

"השנה לא אירחתי אפילו פעם אחת ואני דווקא נורא אוהבת לארח.
אני אוהבת שכולם באים ויושבים ביחד מסביב לשולחן, משפחה, חברים, השיחות, הצחוקים, שיוצרים את האווירה המשפחתית.
אני מאוד מחוברת לזה, אבל בנוסף לקורונה וכל המצב המלחיץ ממילא, אני מוצאת את עצמי לפני כל ארוחה כזו משתגעת כבר יומיים קודם, אני נכנסת ללחץ שהולך ומתחזק ככל שהזמן מתקרב וזה למעשה משתק אותי ואני לא מכינה שום דבר עד הרגע האחרון ⏰
לא רק עניין ההתארגנות קשה לי, אפילו מצאתי אפליקציה מעולה להכנת רשימות בטלפון ואני רושמת שם הכל. הבעיה מתחילה כשמגיע שלב הביצוע. כי אני לא עושה כלום עד הרגע האחרון ואז בתוך הלחץ המטורף, כמה שעות לפני האירוח, אני עושה את כל מה שתכננתי לעשות יומיים קודם – מבשלת, אופה, מנקה ובסוף מגיעה לארוחה מושלמת ומתוקתקת שכולם נהנים ממנה מאוד… ורק אני משלמת את המחיר.
זה עולה לי בלחץ רגשי, עייפות נוראית, כאב גב, כאבי רגליים, מתח שיורד לאט לאט ברגע שאני רואה את כולם סביב השולחן נהנים ומחמיאים לי ואני? לא באמת נהנית מהארוחה, כבר עייפה מדיי.
השנה, בחג, נמנעתי מלהזמין, השתדלתי לדחות את ההזמנה עד לרגע האחרון, עד שכולם היו כבר מוזמנים ומישהו גם דאג להזמין אותנו. עכשיו אחרי ראש השנה וכיפור נשארתי עם תחושה של פספוס. כל כך רציתי להזמין, בדקתי את תאריכי החג, תכננתי אפילו מה אבשל. לפני ראש השנה עשיתי גם יותר קניות, תכננתי מה אבשל, רק לא בישלתי ולא הזמנתי. לפני יומיים זרקתי לפח את חומרי הגלם שלא השתמשתי בהם.
אני מתוסכלת ואני יודעת שכל הנושא הזה משפיע עליי לא רק בחגים, אלא גם ביומיום. אני לא מצליחה להוציא לפועל המון דברים עד לדקה ה-90 ואז בלחץ נוראי אני מכינה הכל – אם זה ארוחת ערב משפחתית, או לקנות מתנה לחברים, או לארגן את הילדים לקראת יציאה.
אפשר שזה יהיה אחרת ? כמו אצל החברות שלי שהולכות בבוקר לים ובצהריים הכל מוכן אצלן ? הן אפילו מספיקות לנוח לפני שבאים האורחים.. גם אני רוצה!"
אז איך נוריד את הלחץ לפני אירוח ?
1. נפנה את המקרר ואת ארון המצרכים לפני שנתחיל פרויקט חדש. כך גם נדע מה יש לנו ומה חסר לנו.
2. נבנה את תפריט הארוחה ומתוכה נבנה גם את רשימת הקניות. הזדמנות להשתמש במצרכים שמצאנו בארונות ובמקרר.
3. נכין רשימה מצומצמת – לא להיסחף, אנחנו לא מזנון של בית מלון.
4. נחליט שחלק מהתפריט אפשר לקנות מוכן – למשל קינוח, סלטים או מנה עיקרית דווקא.
5. נעבוד לפי לוח זמנים ונבטיח לעצמנו צ'ופר לאחר ביצוע.
6. נבנה את התפריט כך שחלק מהדברים נכין יום קודם ונקצה לזה זמן ביומן.
7. נרשום את המשימות על דף או לוח, שיהיה מונח לידינו במטבח ונוכל לעדכן אותו בכל רגע.
8. נוסיף את שעת ההכנה של כל מרכיב בתפריט וכל משימה שסיימנו נסמן ב-V.
9. נשתף את האורחים בקושי שלנו ונבקש את עזרתם. למשל, שכל אחד יביא משהו שהוא אוהב להכין, או שאחד מהם יבוא אחר מוקדם יותר לעזור בהכנות.
10. נתייחס להכנות כמו למשחק שאנחנו מתקדמים בו שלב אחר שלב.
זכרו – זו ארוחת חג ולא תחרות בישול, המטרה שלנו היא להיפגש וליהנות מהביחד.

אחרי הרבה מחשבות האם לכתוב את הפוסט הזה, ועוד אחרי יום כיפור,
החלטתי לכתוב אליכם מלב אל לב, כמנכ״לית העמותה את המסר הבא –
עמותה לא יכולה להתקיים לבד! 💪
זה משהו שגם אני לא הבנתי בהתחלה, כשהפכתי להיות למנכ״לית העמותה, לפני 9 שנים, לא באמת הבנתי איך הדברים עובדים.
לא ידעתי מה זה דורש.
העמותה כמו כל ארגון, צריכה מטרות, יעדים, תכניות עבודה, והכי חשוב – תקציבים.
העמותה היא מלכ"ר – ארגון ללא מטרות רווח, היא לא עסק במובן של הגדלת רווחים – אבל אין זה אומר שהיא לא זקוקה לכסף על מנת לממש את התכניות שלה, אלה שהיא מקיימת לטובת הקהילה.
ועדיין –
המשימה שלנו בכל רגע נתון היא – לנסות להמשיך להתקיים.
ואיכשהו המסר הזה לא מצליח להגיע, להיות מובן לקהל שלנו, הקהל שלמענו אנחנו פועלים.
הבנתי את זה כשמישהי כתבה בתגובות על מארזי היין של החג שלנו : ״זה ניצול ציני של הקהילה״.
האמת שאפילו לא הייתי צריכה להגיב בעצמי. למזלי, כמה מהמתנדבים שלנו ענו במקומי ואחד מהם כתב לה :
״צר לי שזאת ההרגשה שלך , אבל העמותה היא עמותה ללא מטרות רווח ומצליחה לפעול רק בזכות תרומות , מתנדבים לרוב ובעיקר מיזמים כמו שפורסם , נשמח לשמוע ממך בפרטי איך את חושבת שאפשר להשיג מקורות מימון נוספים ולקדם את הקבוצה , גילוי נאות אני מתנדב בעמותה כבר מספר שנים, כאב לשלושה ילדי הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD (וכמובן מופרע קשב בעצמי )״
אבל זה צרם לי, אנחנו עושים ימים כלילות להפוך עולמות עבור אנשים עם הפרעת קשב והסובבים אותם, בצוות מצומצם, שהפך קטן עוד יותר בתקופת הקורונה, בתקציב מינימלי, תוך עיסוק מתמיד בחיפוש אחרי מקורות מימון.
אנחנו תמיד משתדלים לתת הרגשה של "מיליון דולר" – כי אנחנו רוצים שתדעו שאנחנו חושבים שמגיע לכם! מגיע לכם שיעשו בשבילכם, בצורה מדויקת, מושקעת, מונגשת ועם המון חשיבה עד הפרטים הקטנים. זה נראה כ"כ טוב – כי הלב שלנו נמצא בכל פרט ופרט ולא כי אנחנו עמותה "עשירה" – רחוק מזה!
שיחה על כסף – זה תמיד לא ממש נעים….בטח כשמדובר בעמותה.
אבל באופן אירוני, זו אחת השיחות החשובות, היומיומיות בקיום של כל עמותה,
בעיקר בעמותה כמו שלנו – שאינה נתמכת ע"י המדינה.
כל העשייה שלנו נתמכת ע"י אנשים, עסקים וארגוניים פרטיים שיש להם זיקה להפרעת קשב וחשוב להם לקדם ולתמוך בחיים של אנשים וילדים עם הפרעת קשב
כדי שהדברים יקרו, כדי שנקיים את כל מפגשי הזום החינמיים שלנו, כדי שנפעיל את כל התכניות שלנו בחינוך, בנהיגה, באקדמיה, בתעסוקה, בקורסי הורים והכשרת אנשי מקצוע, כדי שנוכל לתמוך בקהילה שלנו ולהפעיל מוקד תמיכה שיענה לשאלות, כדי שנקדם את עמוד הפייסבוק, האתר, ערוץ היוטיוב, האינסטגרם הללו שמלווים אתכם – זה דורש עבודה משמעותית.כדי שנאסוף את החומרים המתאימים, כדי שנדחף לשינוי ושיתוף פעולה עם משרדים ממשלתיים, יש צוות שלם שצריך לעבוד!
צוות שלם שחי, נושם ומשקיע הרבה מעבר ל״שעות העבודה״.
כדי שאתם תוכלו להנות מהפירות.
לכן – אני אומרת כאן בפה מלא-
אנו זקוקים לכם!
מה שמעניין הוא שאנשים עם הפרעת קשב, עם הלב הרחב והאוהב שלהם – תורמים הרבה מאוד לעמותות אחרות אבל לא תורמים לעתיד שלהם עצמם, של ילדיהם ונכדיהם.
אנשים עם הפרעת קשב צריכים לעזור ולתת כוח למי שיכול לעשות שינוי במציאות עבור אנשים עם הפרעת קשב.
בבחינת עניי עירך קודמים!

אני ממש לא רוצה שנחזור על מה שקרה בשנה שעברה – כשנתנו לילדים לזרום, סמכנו עליהם שיסתדרו, הם תכננו לבלות עם החברים שלהם, השמישו את האופניים והבטיחו שלא נרגיש אותם כי הם יגיעו רק לישון בלילה. אז לקחנו לעצמנו את היום, תכננו את השקט שלנו, הכנו ספרים והאמנו שאכן הילדים כבר הגיעו לגיל שיוכלו לאפשר לנו את היום המיוחד הזה.
אלו היו התכניות שלנו, אבל המציאות נראתה אחרת – הגענו לסוף יום כיפור עצבניים, כעוסים, עייפים ומורעבים.
חשבתי איך אפשר לעשות את זה אחרת –
תכננו יחד איתם את היום
1. בחלק מהיום תהיה פעילות משותפת שלנו עם הילדים – נתכנן אותה מראש יחד.
2. נבחר משחקים שכולנו אוהבים כמו תחרות מונופול משפחתית, משחקי קופסה, מרתון דמקה, בנייה בלגו, הרכבת פאזל ועוד.
3. נתכנן פרויקט משותף שכל בני המשפחה יהיו שותפים בו, כמו בניית עיר מלגו, הרכבת פאזל של אלף חלקים.
4. בזמן שנשחק בפעילות המשפחתית נקפיד לדבר אתם. לנצל את זמן האיכות הזה לשיחות על ביה"ס, על החברים, על תכניות לסוכות ואולי גם על תחושות מודחקות אחרות.
5. נדאג מראש שיהיה מספיק אוכל מוכן למי שחשב שיצום ולמי שלא צם מלכתחילה.
6. אל תשכחו לקחת גם זמן לעצמכם כשהילדים עסוקים בפעילות אחרת. עדכנו אותם שזה עכשיו זמן שלכם.
צום קל, יום כיפור שקט, עם זמן להתבוננות פנימית וחשבון נפש וגמר חתימה טובה לכולנו

"אני זוכרת את האווירה המיוחדת אצל הוריי בבית. ההכנות לקראת הצום, ריח הבישולים, הקניות המיוחדות של הספרים והעיתונים. ההליכה המשותפת לתפילה לאחר הארוחה המפסקת. המפגש עם כל השכנים ברחוב, הטיולים הליליים ביחד, קריאות הילדים המשחקים ושיחות ההורים. היתה אוירה של שלווה, שקט, נינוחות. גם ביום שלמחרת, אבא שלי היה מבלה את רוב הזמן בבית הכנסת ואנחנו אהבנו ללכת אתו לבושים בלבן, כשתחושת קדושה עוטפת את כולנו. יום כפור עבורי היה יום של נקיון פנימי, זמן למחשבות.
בתור ילדה, חיכיתי ליום כיפור, זה היה יום מיוחד עבורי.
מאז שנולדו ילדיי – יום כיפור הפך עבורי לאחד הימים הכי קשים.
פתאום היום המיוחד והשקט הזה, שפינה אותי לשקט הפנימי שלי ולמחשבות, הפך להיות יום שבו אנחנו צריכים להעסיק את ילדינו ולתת להם מענה, כי כל ה"מסכים" מושבתים. פתאום קלטתי כמה הילדים שלנו תלויים ב"מבדרים" החיצוניים ובעצם לא יודעים להעסיק את עצמם ברגעים השקטים והנפלאים האלה. נוצר מצב שכל שנה ביום כיפור, במקום שיהיו לי את אותם רגעים של התבוננות פנימית, אני מוצאת את עצמי מעסיקה כל היום את הילדים שלי כשאני צמה, עייפה, מתוחה, רעבה ולרוב גם כאב הראש מצטרף בשלב מסוים.
בתור אמא, יום כיפור הפך להיות ליום לא פשוט עבורי. השנה אני רוצה וחייבת שזה יהיה אחרת."
*** חשבנו ביחד איך אפשר להפוך את יום כיפור ליום שיש בו התמודדות אחרת, יום שהיא תוכל לממש בו את החוויה האישית שלה ובמקביל ללמד את הילדים ליהנות מפעילויות אחרות שהם לא רגילים להן ביומיום ***
1. דברו מראש עם המשפחה על כך שגם השנה את מתכוונת לצום, שתפו אותם בקשיים שלך ומה הדברים שיעזרו לך לעבור את זה אחרת.
2. תכננו מראש את הפעילויות שתרצו לעשות עם הילדים במשך החג.
3. שתפו את הילדים בתכנית שלכם, שידעו למה לצפות.
4. תנו לכל ילד לפי גילו להכין שתי פעילויות שירצה לעשות ביום כיפור *בלי עזרתכם*.
5. הוציאו מהארון או קנו משחקים שכולם אוהבים – משחקי קופסה, דמקה, בנייה בלגו, הרכבת פאזל ועוד.
6. תכננו פרויקט משפחתי משותף כמו בניית גן חיות מלגו, הרכבת פאזל גדול – שהפרויקט יסתיים עד סוף החג.
7. הכינו מנות מוכנות של אוכל, פירות וחטיפים, לכל מי שלא צם ולמי שחשב שיצום ונשבר, כך שלא תצטרכו לטרוח ולהכין להם.
8. תאמו עם חברים/משפחה זמן שהילדים יהיו אצלם, כך שתקבלו זמן מנוחה בבית ואח"כ הזמינו את ילדיהם ותנו להם את זמן המנוחה.
9. הכינו מראש גם את האופניים / קורקינט וגם ערכות תיקון, שיהיו זמינות בעת הצורך.
10. נצלו את הזמן המשותף לשיחות על ביה"ס, על החברים, על תכניות לסוכות ואולי גם על תחושות מודחקות אחרות.
צום קל, יום כיפור פעיל אך רגוע ומתוכנן וגמר חתימה טובה לכולנו.