קר כל כך !! לא יצאנו מהבית אז לא מתקלפים מהבגדים, לא מתקלחים, חם לנו בתוך הבגדים שלבשנו כל היום, לא התלכלכנו, אז לא חייבים להחליף לבגד לילה צונן.
הכל נכון, ובכל זאת, אם זכיתם לעבור את הימים הקרים עם חשמל בבית, זו לא הדרך המומלצת.
שיגרה – זו מילת המפתח.
גם בשעת סערה ומצוקה עלינו להקפיד ולשמור על ההבחנה בין היום לבין הלילה. לשמור על שגרת הבוקר ולהקפיד גם על המעבר לשגרת הלילה.
נכון שכשקר לנו אנחנו נוטים להתפנק, להתכרבל בשמיכות חמות, לאכול מאפים ומרקים מחממים ומנחמים ומחפשים רק דרכים לשמור על החום ובכל-זאת חשוב שנקפיד על השיגרה.
הפעם אני רוצה להתמקד בשיגרת הערב.
הערב הוא סיומו של אחר-צהריים עשיר בפעילות. חשוב מאוד שנכנס לשגרת הערב בהדרגה.
לפני שנתחיל בהכנות לארוחת הערב נבדוק שיש מים חמים ובמידה שאין, נדליק את הדוד. נכין ביחד את ארוחת הערב, נערוך את השולחן ונתיישב לארוחה. בארוחה נשתף בחוויות אחר הצהריים. בזמן פינוי השולחן נדאג להכין את חדר האמבטיה – נחמם אותו, נדאג שיש מגבות נקיות ונכין את בגד השינה המתאים. גם לתהליך בחירת הפיג'מה עם הילד יש חשיבות רבה – איזה בד נעים לו, הדוגמה שמצוירת, איזה פריט לבוש – חולצה בלבד, חליפה שלמה, כותונת. עכשיו נכנס לפי התור למקלחת החמה. ממנה כבר נצא נקיים ונינוחים.
זוהי שגרה שככל שנקפיד עליה תהפוך להיות לאורח חיים שימנע הרבה מאוד ויכוחים וסערות ריגשיות. לכל כך הרבה אנשים קשה להירדם, קשה בשעת השינה ואחד הדברים המומלצים עבורם הוא ליצור "הגיינת שינה" – סדר קבוע של אירועים, פעילויות וזמנים.
הורים מספרים לי, שכדי לחסוך את מריבות הבוקר, הם כבר מלבישים את ילדיהם בבגדי בית הספר הנקיים מיד אחרי המקלחת וכך הם משכיבים אותם נקיים ומוכנים ליום המחר. כשילד הולך לבית הספר הוא לא יכול להמשיך את הלילה. מאוד חשוב ליצור את המעבר הברור.
מה זו למעשה הפיג'מה או בגד-השינה ? זהו בגד אוורירי, קליל ונח, הנותן לנו תחושה של נינוחות ומשרה בנו רוגע. הבגד מייצג עבורנו את תחושת ה"בית", שיוצר את תחושת בטחון.
יצירת השגרה היא מאוד קשה, אך ככל שניצמד אליה, היא תהפוך לחלק מובנה בחיינו, והשקט והביטחון שהיא תיצור, ישפיעו על כל ההתנהלות שלנו.
טיפ לימים הקרים –
פנקו את הילדים ואת עצמכם. קנו את כריות החימום שנכנסות למיקרוגל ל-3 דקות שימו להם מתחת לשמיכה והפתיעו אותם כשיכנסו למיטה…

השבוע נתקלתי במספר פניות של הורים שסיפרו שהשבוע היה קשה במיוחד עם הילד. כאשר פרקנו את מה שקרה במהלך השבוע, הסתבר כי יש לאימא קשיים במקום העבודה והיא חושבת על שינוי. לאבא גילו שיש סכרת, הסבתא המבוגרת בלתה יומיים בבית חולים כשהם בתורנות לצידה, בנוסף לכל אלו גם הייתה נזילה בשירותים והאינסטלאטור גבה 1,200 שקלים…
זו מציאות יומיומית שאנו חיים בה והיא לא מותירה לנו זמן למנוחה. אנחנו כל הזמן בריצה מטורפת סביב השעון, לקחת ולהחזיר מחוגים (ולא סתם חוגים אלא מיוחדים, יקרים, רחוקים ולפחות שלושה), לשבת עם הילדים על השעורים, ללכת לקניות, להזמין חברים שיהיו עם הילדים, לעשות טסט לאוטו, לבשל, לנקות ו….
ומה לגבי הצורך שלנו ההורים לרצות את ילדינו באירועים בהיקף גדול, בקניות מוגזמות, בהסעות יומיומיות, כמו הפקת ימי הולדת שנראים כמו חתונה – הכי מושקע והכי שווה וההורים בשגעת מבחינת ההוצאות, הריצות, התיאומים, הטלפונים והזמן….
אנחנו מוצאים עצמנו עובדים יותר ויותר קשה, מוסיפים משרה שנייה, שעות נוספות וכל כדי לספק את צרכי ילדינו. והתוצאה ? אנו מגיעים מאוחר הביתה, עצבניים, חסרי מנוחה ואין בנו את השקט שהילדים שלנו צריכים כדי שנוכל לתת להם את תשומת הלב שהם מבקשים. ואנו מוצאים עצמנו שוב בהתמודדות.
האם באמת יכלו אותם הורים להתמודד עם הילד השבוע, או שכל דבר פעוט התעצם ?
כשאנחנו חסרי סבלנות ועייפים, הילד שלנו מרגיש ומגיב לזאת ! המתח בבית גוזל מכולם משאבים רגשיים, פיזיים וכלכליים. לעומת זאת, כשאנחנו מתמודדים עם החיים ממקום של שליטה ולא ממקום של אימפולסיביות הכל סביבנו יתנהג אחרת. בסופו של דבר גם ילדינו ייהנו מהמודל אותו אנו מראים להם ומהדרך שבה אנו נתייחס אליהם.
בואו נעצור לרגע ונתבונן –
האם כך אנו רוצים לחיות ? האם אנחנו מרגישים טוב עם מה שקורה ? כמה זמן נוכל עוד להמשיך בטירוף הזה ?
דמו את הגוף שלכם לחשבון הבנק שלכם.
כאשר החשבון במינוס, אתם עצבניים, חוששים מהטלפון שיגיע מהבנק, חסרי מוטיבציה לעשות דברים, חשים מועקה.
לעומת זאת, כשאתם נמצאים בפלוס, אתם מרגישים נפלא, רגועים, בטוחים, אין בכם את העצבנות, אינכם מתוחים וחסרי סבלנות, אתם יכולים להרשות לעצמכם ליהנות.
לכן רצוי מאוד שאנחנו, כמו חשבון הבנק שלנו, נהיה בפלוס או לפחות מאוזנים, ולא במינוס.
על מנת שנגיע למצב זה אנחנו חייבים לבצע הפקדות אנרגטיות. כלומר, להפקיד לגוף שלנו אנרגיה טובה שתיתן לנו את הכח שאנו זקוקים לו כדי להיות בפלוס.
כל אחד צריך למצוא מה גורם לו להרגיש טוב יותר – להתאמן בספורט, לעשות מנוי להצגות, לקבוע זמן איכות זוגי לטייל על חוף הים. זה לא צריך להיות רחוק, זה לא צריך להיות יקר, אבל זה צריך להיות שלנו ואנחנו נשמור על ההפקדות שלנו בקנאות, כי זה מה שיחולל את השינוי.
מגיע לכם לשתות קפה בנחת וכן מגיע לכם גם לצאת לבלות ביחד, גם תחומי העניין שלכם חשובים ואל תזניחו אותם אלא תפתחו אותם והקדישו להם זמן.
אל תגידו אין לנו זמן להפקדות האנרגטיות – צרו זמן ביומן ושמרו עליו בקנאות ובאדיקות. וילדיכם ידעו שיום זה הוא היום שלכם.
נכיר את עקרון הדיילת ונלמד ממנו – כאשר נוסעים מקבלים הדרכה במטוס בתחילת טיסה, ההנחיה היא שימו קודם מסיכת חמצן לעצמכם ואח"כ לילדים. זוהי האמירה הנכונה והמדויקת ביותר !
בואו נאמץ את העיקרון – נמלא עצמנו באנרגיה ונבוא הביתה לילדים עם כוחות ורצון לעבור שבוע רגוע ומהנה ביחד.

כל מי שמכיר אותי, יודע שאחת ההמלצות שלי היא לסדר את המיטה בבוקר, ככה כל בוקר. השבוע ראיתי ברשתות החברתיות סרטון שמופץ בו מציג אדמירל ויליאם מקרייוון, מפקד בצי האמריקאי, את תפיסת עולמו בנאום בפני מסיימי מחזור לימודים באוניברסיטת טקסס. כשצפיתי בסרטון, הציג האדמירל דרך התנהלות מתוך עולמו. דבריו המדויקים מתאימים לכולם, אך כשמדובר בהתמודדות עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, מצאתי שזו תפיסת עולם משמעותית במיוחד וצריכה להוות עבורם, אבני דרך להתנהלות אפקטיבית ויעילה.

כל בוקר סדרו את המיטה – מתחו את הסדין, סדרו את הכרית ופרסו את כיסוי המיטה או השמיכה – כך כבר בבוקר תקבלו תחושה של גאווה, של הצלחה – השלמתם משימה ראשונה היום. כל הצלחה נותנת מוטיבציה להצליח במשימה הבאה ובאלו שאחריה. המשימה הקטנה בבוקר, הופכת לאוסף משימות שבוצעו במהלך היום. המשימה הראשונה בבוקר מלמדת אותנו ליחס חשיבות גם לדברים הקטנים, כי אם אתה לא יכול לבצע את המשימות הקטנות כמו שצריך, לעולם לא תצליח לבצע את המשימות הגדולות כמו שצריך.

ואם היה לכם יום לא מוצלח, בכל מקרה תחזרו למיטה המסודרת שאתם סידרתם והיא תהווה עידוד לכך שמחר יהיה יום טוב יותר.

• היעזרו – כדי להגיע מנקודת ההתחלה שלכם אל המטרה, לכולנו יש מעגל של משפחה, חברים ותומכים אחרים, היעזרו בהם. זהו את האנשים שיוכלו לכוון אתכם ובכך יעזרו לכם לחתור קדימה.
• תתייחסו לאנשים לפי גודל הלב שלהם ולפי הכוונות שלהם ולא לפי המראה או ההתנהגות שלהם.
• תאמינו בעצמכם – לפעמים לא משנה כמה טוב התכוננתם וכמה טובים הביצועים שלכם, עדיין לא יעריכו את מה שהשגתם – תפסיקו לצפות ותמשיכו בדרך !
• הכשלונות הכואבים ביותר והמייאשים ביותר, הם שבונים בכם את הכח הפנימי וכושר ההתאוששות שלכם – אל תפחדו מכישלונות !
• תהיו יצירתיים, תחשבו על רעיונות אחרים, תסתכלו מכיוונים שונים – סימכו על עצמכם ומיצאו פתרונות שנכונים לכם, ושתואמים את האמונות והערכים שלכם.
• תתמודדו – יש הרבה אתגרים בדרך, הרבה קשיים והרבה התמודדויות בחיים – תתמודדו בכל מחיר ואל תברחו. רק כך תצליחו להתקדם הלאה.
• תשלטו בעצמכם – הרגעים הקשים ביותר, בהם אתם מרגישים שאתם מאבדים שליטה, מגיבים בהתפרצות או בהיסטריה – הם הרגעים ללמוד ולאמן את עצמכם להתעלות מעל הקושי ולהתנהל מתוך שליטה.
• תאמינו בדרך – אל תוותרו על התקווה, יש משמעות לכח האמונה כי יש דרך ויהיה טוב. שימרו על אופטימיות, כי התנהלות מתוך חשיבה אופטימית, תוביל אתכם לתוצאות הטובות.

אף פעם אל תוותרו !!!
אל תשכחו – הכל מתחיל בלסדר את המיטה כל בוקר.
לצפייה בנאום הכנסו לקישור – https://www.youtube.com/watch?v=BkYEF7FHljQ&feature=youtu.be

יש לי חברה שאני ממש לא אוהבת לבקר אצלה. כשהילדים שלנו היו צעירים, היינו מבקרות הרבה אחת את השניה, תמיד השתדלתי להזמין אותה אליי ולא לבוא אליה. כשהייתי באה אליה עם הילדים, הייתי מודאגת, לא הייתי שקטה. המגירות במטבח תמיד היו פתוחות וחששתי שמישהו יקח משהו וייפגע. על כל הספות בסלון היו דברים מסוכנים לילדים, כמו מספרי ציפורניים, סיכות תפירה, סיכות לשיער, שולחן האוכל היה מלוכלך ומבולגן, בשירותים עמד בקבוק ניקוי ובחדרים, הארונות היו תמיד פתוחים ובגדים היו זרוקים על הרצפה בערימה ליד המקלחות. תמיד הרגשתי לא נח. רציתי לסדר, או לפחות להזיז הכל הצידה, אבל לא היה לי נעים. יום אחד בעלה קיבל מכה מהארון במטבח ונפצע בראשו, אחרי שהם רבו, היא התישבה לידי וסיפרה לי "כל החיים אני חיה בבלגן. כבר כשהייתי ילדה אמא שלי היתה רודפת אחריי שאחזיר ספרים לארון, אאסוף את המשחקים לקופסאות ותמיד איכשהו הייתי מצליחה להתחמק. כשהייתי סטודנטית, השותפה שלי עזבה באמצע בגלל הבלגן שלי. אף פעם לא חזרתי לבית מסודר. כשאחים שלי היו באים, הם תמיד היו צוחקים שהבית שלי נראה כאילו עכשיו היו גנבים. כל הנסיונות שלי לסדר את הבית, התחילו בהמון מוטיבציה, אבל לא נגמרו, כי גם הסדר שעשיתי היה מבולגן – התחלתי לסדר בכל החדרים ביחד, עשיתי המון התחלות ולא הצלחתי לסיים שום דבר.

בינתיים התחתנתי, ובעלי נאלץ לחיות בתוך הבלגן שלי. גם הילדים התרגלו. אף עוזרת לא הצליחה להחזיק אצלי מעמד ואני כל הזמן מחפשת מנקות. מדי פעם היינו עושים גיוס משפחתי, כולנו ביחד, מנקים ומסדרים. יום שלם היינו עובדים, מסדרים, מכבסים, מקפלים כביסה, מכניסים למדיח, מסדרים צעצועים – הכל. בערב היינו נהנים לשבת ביחד בבית הנקי והמסודר. אבל, זה היה מחזיק בקושי יום – אף אחד מאיתנו לא יודע להחזיר למקום, אז מהר מאוד שוב נערמו ערימות של דברים בפינת האוכל והחדרים התבלגנו, דלתות הארונות שוב נשארו פתוחות ואז כשהכל שוב פתוח, לאף אחד כבר לא אכפת והכל שוב מבולגן."

חשבתי לעצמי, שהרבה מאוד אנשים מתמודדים עם בעיות של סדר, יש לי כמה טיפים שאולי יוכלו להעלות את המודעות לנושא ויעזרו להם לשפר את המיומנות של סידור הבית –

• להחליט שעושים שינוי.
• להיעזר בחברים, בבני משפחה או באיש מקצוע בסידור הראשוני.
• לשמור על הסדר הראשוני – להחליט שלא מבלגנים את הסדר.
• לכל דבר יהיה מקום קבוע ולא מכניסים שום דבר במקום שהתפנה בארון או במגירה –
  אלא את הדבר שיצא משם.
• כלל הברזל – להחזיר מיד למקום (ולא אח"כ)!!
• להקצות זמן יומי לעשיית הסדר בבית.

אל תשכחו – הולכים לישון בבית מסודר וקמים לבית מסודר. בהתחלה זה מאוד קשה, אבל הסיפוק מההרגל החדש, יעזור לנו לשמור על ההרגל עד שיהפוך לחלק מהשיגרה שלנו.

בתאריך 12.11.18 התארחה אצלנו בדף הפייסבוק, דגנית גלסמן. דגנית היא פסיכולוגית חינוכית, מדריכה, מרכזת תחום האבחון והחינוך המיוחד, בשירות הפסיכולוגי-חינוכי של עיריית חולון. במהלך האירוח היא ענתה על שאלות שעסקו בהפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, לקויות למידה כמו דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה, מה ההבדל בינם לבין הפרעת קשב ועוד.

לפני שנתחיל, מי שלא יודע מה זו לקות למידה ומה ההבדל בינה לבין הפרעת קשב, מוזמן להיכנס למדריך שפורסם אצלנו באתר בנושא.

לכל מי שפספס, לקטנו עבורכם חלק מהשאלות שנשאלו ע"י הגולשים שלנו בדף ובפניות אישיות. השתדלנו לשמור את השאלות והתשובות אותנטיות כפי שנכתבו.

חשוב להדגיש שאין לראות בתשובות שמופיעות כאן כייעוץ אישי.