חייבים ללמוד

השבוע אני בוחרת לשתף אתכם בחלק הראשון של מכתב שקבלתי. קראתי אותו בדמעות עד סופו וחשבתי שיהיה נכון לפרסמו בטור שלי, כדי שמשפחות יבינו שהן לא לבד בהתמודדות עם הקושי.

"כשהתחתנו, לא חייבו אותנו לקחת קורס הורות ולא לימדו אותנו להיות הורים. כשנולד הבן שלנו אורי, קבלנו את כל העצות של האחיות בטיפת חלב וכמובן פעלנו בהתאם. גייסנו את האינטואיציה והנסיון האישי וחשבנו שאנחנו הורים טובים. אורי היה ילד שובב, פיקח, לא כל כך ממושמע, חסר שקט אבל ידענו להכיל אותו ולתמוך בו. כשהגיע לגן, התחילו בעיות. הגננות התלוננו שההתנהגות שלו שונה ביחס לילדים האחרים בגן והתלוננו על האימפולסיביות שלו. התחילו טענות והערות מהצוות בגן ומהורי הילדים.

מצאנו את עצמנו חסרי אונים, ידענו שהילד רגיש וחכם, ידענו שהוא שונה וידענו שהוא צריך יחס מיוחד שיחזק אותו ויכיל אותו. צוות הגננות אולי רצה לעזור אבל הן היו רחוקות מלהבין, הן לא הכילו אותו ולא ידעו לאתגר אותו. התחילו בעיות תקשורת עם הילדים האחרים, היה לו קושי במוטוריקה עדינה והוא נמנע מלעשות עבודות. הגננת הכריחה אותו לעשות יצירות בעודו בוכה מתסכול. לא עזרו ההסברים שלנו. היא היתה חייבת לעשות V. הילד צבר תיסכולים ובבית היה חסר מנוחה ועצוב. הוא הפך לכבשה השחורה של הגן. הוא תמיד היה אשם. היו לו התפרצויות, הוא הציק לילדים ועשה בלאגן (למשל רץ בצעקות בגן, לא ישב למפגש, לא ביצע עבודות). נקראנו הרבה לגן. יש לאורי רגישות לריחות ובעיקר לריח של ביצה קשה. בליל הסדר בגן ביקש שלא יתנו לו ביצה קשה. אבל הצוות לא ויתר כי לכולם צריך להיות. כתוצאה מהתסכול הוא העיף את הביצה ופגע בילדה שישבה לידו. כמובן שהגננת הענישה אותו בחומרה על אלימות (אבל מי היה באמת אלים?)

הוא הושעה מהגן לעיתים קרובות. אנחנו ההורים היינו חסרי אונים מול הגננת שלא הצליחה להכיל ולא היתה מעוניינת לערב אנשי מקצוע ויועצים כמו הפסיכולוגית של הגן. רק לאחר לחץ מצידנו עירבה את המפקחת, לקראת סוף השנה, שאיימה עלינו שעלינו לעבור ועדת השמה לחינוך המיוחד.

במקביל לקחנו את אורי למטפלים שונים ולאבחון פסיכו-דידקטי והוא נמצא בעל אינטליגנציה גבוהה ופער בין יכולת הביטוי השפתית והמוטורית לבין האינטיליגנציה – מה שהסביר את רמת התסכול הגבוהה שלו. הגננת ידעה מכל זה, אך כאמור לא הצליחה להכיל ולבוא לקראתו.

לנו כהורים, לקח זמן להבין איך להתמודד עם המצב. כל מומחה נתן הנחיה אחרת. להיות קשוחים ולא לוותר – להיות רכים – להכיל תסכולים – לא להעמיס – לגונן – לתרגל – לשים גבולות – לוותר.. ואיך עושים את כל זה בזמן אמת?! לקח לנו גם זמן למצוא את אנשי המקצוע המתאימים, שהתחברו לאורי ואלינו.
לא הבנו איך המערכת עובדת. מה זאת ועדת השמה, מה ההשלכות שלה. כל מי שדיברנו איתו הוסיף פיסת מידע. לא ידענו איך לפנות למערכת לבקשת עזרה מבלי לתייג את אורי כילד בעייתי וחסר סיכוי. לא ידענו מה כדאי לספר ומה ישמש כנגדנו.

לאור זאת, היינו כולנו מתוחים מהמעבר לכתה א'. אורי שובץ בכתה עם ילדים רבים מהגן. ההורים זכרו אותו כבעייתי והפעילו לחץ על המנהלת והמורה "לטפל בו". מההתחלה חיפשו אותו. אם הוא דגדג ילדה בהפסקה והיא נפלה, המורה התקשרה ואמרה שהוא לא מבין קודים חברתיים. אם הוא כתב ולא יצא לו והוא קרע את הדף המורה נלחצה מהמעשה "האלים".

המצב הדרדר ואורי היה מתוח מאד, היו לו התפרצויות. פעם השתולל בכתה והפיל את כל השולחנות והכסאות. המנהלת התקשרה וסוף סוף נקראנו לשיחה. בשיחה היה כל הצוות החינוכי והמטפל של ביה"ס, אנחנו והפסיכולוגית של אורי. הם אמרו שההתנהגות של אורי אינה נורמטיבית ויש לתת לו תרופות ולהעבירו למסגרת של חינוך מיוחד. ניסינו לגייס אותם לטובת אורי ולהסביר את מצבו, ביקשנו שיקצו לו שעות מתי"א לתגבור, אבל נפלנו על אזניים אטומות. המנהלת התנגדה כי אורי לא עבר ועדת שילוב. סיכום השיחה היה שהצוות המטפל ישוחח עם אורי ויעזור לו להתמודד בהמשך בביה"ס. עברו שבועיים ושוב נקראנו לביה"ס. התבר שכמעט בכל יום, אורי היה נשלח לשבת ליד חדר המנהלת לבירור "מעשיו". כשהגענו ראינו אותו יושב מכווץ ליד חדר המנהלת, במסדרון הקר והפרוץ לרוח (היה שבוע חורפי), מחכה שנבוא. היה גם מקרה שלאחריו המנהלת התקשרה ואיימה שתקח את אורי למיון פסיכיאטרי, בהתפרצות הבאה. גם פנייתנו למפקחת של משרד החינוך, עם תיעוד מפורט של כל מה שקרה בבית הספר, לא הוביל לשינוי.

בשלב מסוים, אורי הושעה כי בעט לילדה בפנים. האבא של הילדה התקשר אלינו וסיפר שאחת המורות תפסה את אורי בכח באויר ובעודו מתפתל כדי להשתחרר הוא בעט בטעות בבת שלו. מאותו יום החלטנו לא לשלוח יותר את אורי לעינוי היום יומי הזה. הודענו למפקחת כי עד שימצא פיתרון מתאים לילד שלנו, הוא לא ילך לבית ספר.
בימים שאורי ישב בבית, הוא ישב ולמד. היתה לו מוטיבציה מאוד גבוהה, הוא למד את כל החומר של הכתה ומילא את כל חוברות העבודה בעצמו. לאחר כשבוע הוזמנו לועדה בהשתתפות המפקחות ממשרד החינוך והרשות המקומית שהודיעו לנו שבנינו יעבור בית ספר."

היום יש מודעות רבה יותר לנושא הפרעת הקשב, אבל כשילד מראה סימני מצוקה, אנחנו אבודים. אנחנו לא יודעים למי לפנות ומה לעשות קודם. אנחנו מוצפים במידע דיגיטלי, ביועצים, במטפלים, במאמנים ובמכונים – ואין מי שינחה וילווה אותנו בדרך.

אתר האינטרנט של עמותת "קווים ומחשבות" בנוי כך שניתן להגיע דרכו אל מידע מקצועי ואמין, שנכתב ע"י אנשי מקצוע וכשיש שאלות – אפשר לפנות אלינו בשאלות אישיות דרך האתר ודרך דף הפייסבוק שלנו.
המידע באתר מלווה אותנו מזיהוי הקושי, אבחון, טיפול וההתמודדות עם היומיום.

יום זכויות הילד

בשבוע הבא חל יום זכויות הילד, ב-20 בנובמבר כמדי שנה.
עמותת "קווים ומחשבות" שמחה לתת במה לנושא חשוב זה, ומשתפת פעולה עם האגף לזכויות הילד במשרד החינוך. את הטור השבועי אני שמחה להקדיש לנושא זכויות הילד ולארח את הגברת טובה בן-ארי שתרחיב לנו את הידע בנושא זכויות הילד.

הגברת בן-ארי היא המפקחת הארצית לזכויות תלמידים בחינוך היסודי ובחינוך העל יסודי במשרד החינוך. טובה מקדמת את הידע לזכויות הילדים והנוער, ופועלת לחזק את מעמדם של התלמידים כבר מעל לעשור במערכת החינוך.
בנובמבר 1989 אומצה אמנת זכויות הילד הבינלאומית בעצרת האו"ם, ואושרה ע"י 192 מדינות. כל מדינה התאימה את האמנה לתרבות המקומית שלה. ב-1991 אשררה גם מדינת ישראל את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.
משמעות הדבר – שהמדינה מכירה בזכויות הילד ומטילה חובה על ההורים ועל המדינה ליישם אותן. זכויות הילד חלות על כל הילדים והילדות, ללא קשר למין, לצבע, לשפה, לדת, לדעה פוליטית (או לדעה אחרת), למוצא (לאומי או חברתי), מקושר למיעוט לאומי, לרכוש, למצב משפחתי, לנטייה מינית או זהות מגדרית, למצב בריאותי, למוגבלות או למעמד אחר – של הילד או של הוריו.

יישום אמנת זכויות הילד הבינלאומית נבדקת בעקביות ולאורך שנים, במדינות השונות.
כל מדינה מחויבת להגיש דו"ח תקופתי בנושאים שונים. התייחסות המדינות לאמנה הבינלאומית נמדדת גם בוועדת האיחוד האירופי, ב–OCED , שבודקים את אופני המימוש שלה באגפי השלטון השונים, בארגונים ובעמותות העוסקות בילדים ובעבורם.

באמנה שמדינת ישראל התחייבה ליישם נקבע בסעיף 16 –
"ילד לא יהא נתון להתערבות שרירותית או בלתי חוקית בפרטיותו, משפחתו, ביתו או תכתובתו ואף לא לפגיעות שלא כחוק, בכבודו ובשמו הטוב" כלומר – זכויות הילד באמנה וגם בחוק, הן בעלות אופי הגנתי ותכליתן לספק לילד את התנאים המתאימים לצמיחתו לילד בוגר ועצמאי.

רשת האינטרנט והמדיה הדיגיטלית בכללה, מקדמת ערכים של חופש ביטוי אך מאידך המידע המופץ עלול להישמר בידי גורם כלשהו שעלול להזיק לילדים היום, או כשיהיו בגירים. שהרי מובן שהרשת כפופה לאינטרסים של מי שיצר ומפעיל אותה ולא על בטחון המשתמשים בה.

מועצת אירופה לזכויות הילד (2017-2021), הוסיפה זכות חדשה לאמנה, כדי להגן על זכויות הילדים ולממש אותם בסביבה הדיגיטלית. היא יצרה זכות חדשה בשם – 'הזכות להישכח' – כדי שזו תהיה באמת רשת חברתית.
למעשה, זוהי תוספת לזכויות ילדים ונוער כקטינים, שבאה לשפר את הזכויות האישיות שלהם, באמצעות הרחבת השליטה במידע האישי בעת בגרותם. תוספת זו מאפשרת לכבד בקשתם למחוק מידע או תמונה או סרטון שהעלו לרשת והם מתחרטים ומבקשים למחוק" (טובה בן-ארי, זכויות התלמיד).

הילדים והנוער צריכים להיות מסוגלים להשתמש בבטחה ברשת הדיגיטלית ולדעת את הסיכונים בה, לצד יתרונות מרחבי הלמידה והשיח התרבותי. עליהם להיות מסוגלים להשתתף באופן מלא, להביע את עצמם, לחפש מידע וליהנות מכל הזכויות המעוגנות ללא הפליה מכל סוג שהוא.

ראוי שתהיה הסדרה במדינת ישראל כמו במדינות אירופה, שילדים יוכלו לבקש מחיקה של דברים שהם כתבו על עצמם או על אחרים, כך שלא יישארו בשום מקום לאורך שנים ויכולים להוות מכשול להתקדמותם בחיים האזרחיים בהמשך.
כולנו מכירים מקרוב את השפעת הרשתות החברתיות, לעתים הרשת אף מעצבת מחדש את חייהם של ילדים ונערים, בדרכים רבות. לכן אנו חייבים להוביל הסדרים גם במדינת ישראל, כמו במדינות אחרות בעולם – למחוק ולשכוח את טעויות העבר.

תודה לגב' טובה בן-ארי, על העשייה הברוכה והמקדמת את זכויות הילדים במסגרות השונות בארץ.

מרגישים חוסר אונים

אנחנו לא יודעים מה יש לילד שלנו, כל אחד מפנה אותנו למומחה אחר. כל פעם אנחנו שומעים על אנשי מקצוע חדשים, בעברית ובאנגלית ואין לנו כבר שמץ של מושג מה יכול לעזור. אנחנו הולכים לאיבוד. מפסידים כסף, מפסידים שעות עבודה, מתרוצצים בין המטפלים, כל אחד בשיטה אחרת, בתחום אחר, אנחנו עושים הכל, משתפים פעולה עם ביה"ס ועדיין לא רואים שום שינוי. שום התקדמות.

כך התחלנו את השיחה, ההורים לא הפסיקו לתאר את הימים הקשים שעוברים עליהם בבית ועל הילד בבית הספר. היה ברור שהם מרגישים חוסר אונים. נתתי להם דף וביקשתי שכל אחד מהם יכתוב לעצמו כמה דברים טובים שהוא רואה ברון. היה שקט בחדר. שני ההורים ישבו והסתכלו על הדף, העט ביד ולא כתבו דבר. אחרי דקות ארוכות של שקט מעיק, שאלתי מי רוצה לקרא ראשון. האמא פנתה אליי ואמרה, אני כל כך אוהבת את רון, אבל לא מצליחה להעלות שום דבר טוב כרגע. הוא כל כך מעצבן אותי, אני כועסת על מה שעשה היום לאחותו ועל זה שאתמול נזפו בנו בביה"ס. ממש אין לי שום דבר טוב להגיד עליו. הסתכלתי אל האבא של רון, אולי ממנו תבוא הישועה – הוא הראה לי את הדף שבידו, היה כתוב שם, "רון הוא ילד מצחיק". זה הדבר היחיד שהוא הצליח להעלות בראשו כמשהו טוב בבן שלו.

הרבה הורים שקועים בתסכול, בתחושת הכשלון האישי, בחוסר ההצלחה, בחוסר היכולת להגיע ולהבין את הילד שלהם. למרות שקבלו אבחון מדויק עם המלצות לטיפול, הם עדיין מרגישים אבודים בתוך שפע האפשרויות, ללא יד מכוונת, ללא תקווה ולא רואים מתי זה יגמר.

בואו נפעל כדי לצאת ממעגל חוסר האונים –

אם יש אבחון – נקרא אותו, נתעמק ונלמד אותו. אם עדיין לא ניגשנו לאבחון – נקבע בהקדם.
נפנה ליעוץ נוסף כדי ללמוד עוד על הנושא.
נשאל שאלות את אנשי המקצוע (הרופא המאבחן), לא נוותר עד שנקבל את כל התשובות.
אם אנחנו מרגישים שלא קבלנו את כל התשובות, נפנה לחוות דעת נוספת,.
נקרא הרבה במקורות מידע אמינים.
נשתתף בכנסים וימי עיון בנושא.

כשאני פוגשת הורים במצב של חוסר אונים ובלבול, אני נזכרת בחשיבה שהובילה אותנו להקים את עמותת "קווים ומחשבות". רצינו להנגיש מידע אמין לאנשים, שתהיה כתובת לידע מדעי ומקצועי, בית שיוכלו להיוועץ בו עם אנשי מקצוע. אתר האינטרנט שלנו מרכז ידע רב בנושא הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD. עמוד הפייסבוק שלנו מלווה בכל יום ובכל בעיה. אנחנו כאן – בשבילכם!

TLC – תכנית מעשית ליצירת אקלים מיטיב ומעצים בכתה

TLC היא תכנית לבני נוער, המפתחת חשיבה חיובית, מחזקת אינטליגנציה רגשית, מקנה מיומנויות חברתיות, מעודדת כישורי מנהיגות ונותנת כלים לתקשורת בין אישית. התכנית נועדה להעצים את בני הנוער בדרכים חיוביות ולעזור להם לממש את יכולותיהם.

באמצעות התכנית ילמדו בני הנוער לקחת אחריות אישית וחברתית, וילמדו לחיות את חייהם מעמדה של בחירה ומודעות לעצמם ולסובבים אותם.

תוכנית TLC נוסדה בארה"ב בשנת 2012, ע"י הגב' טילי לוין – יזמית שמקדישה את חייה להעצמת בני נוער ופועלת מעל ל-30 שנה בתחום קידום יוזמות חברתיות לטובת בני נוער – "אני מאמינה שהנוער הוא העתיד שלנו והשינוי של העולם תלוי בו ויבוא רק ממנו" (טילי לוין).

קווים ומחשבות – העמותה הישראלית להפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, בחרה להוביל ולקדם את התכנית בישראל, מתוך הבנה כי למידה, צמיחה והתפתחות אישית מובילים לשיתוף, קבלה והכלה של האחר. שיפור האקלים הכיתתי, ייטיב גם עם תלמידים עם הפרעת קשב.

השנה פועלת לראשונה, תכנית TLC בישראל, ב-13 בתי ספר (חטיבות-ביניים ותיכונים) ברחבי הארץ. מחנכי הכיתות עברו השתלמות בהדרכתה של הגב' טילי לוין. את התכנית בישראל מנהלת הגב' איריס שני, מנכ"לית העמותה. הליווי וההנחיה ניתנים ע"י הגב' רחלי ברקאי.

ליצירת קשר ניתן לפנות למייל : tlc@keshev.org

עמוד הפייסבוק של TLC ישראל

לסרטון על תהליך ההכשרה

ערב המודעות השנתי להפרעת קשב

בואו נשחק משחקים ADHD

מטרת המשחק:

להצליח לשחק במשחק החיים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD
במשחק זה תרכשו ידע כלים וחוויה שילוו אתכם עוד זמן רב, גם לאחר שהמשחק יסתיים.

 

מהלך המשחק:

19:30 התכנסות וחלוקת קלפים – כל אחד מכם הוא קלף חשוב במשחק
20:30 מתחילים לשחק
22:30 סיום המשחק והכרזת המנצח

 

המפעילים שלנו:

  • איריס שני
  • גלית יצפאן
  • אור ברנט "משחק החיים"
  • איתי הרמן "הצייסר"

הוראות המשחק:

כדי להתחיל לשחק עלייך להפקיד בקופת המשחק 89 ₪
רגע, יש בונוס! לפני שאתם נכנסים למשחק –
כדי להגדיל את הסיכויים שלכם ושל אחרים להשתתף בהצלחה במשחק החיים עם הפרעת קשב – תוכלו להפקיד בקופת המשחק סכום נוסף של 10 ₪ לחודש במשך 6 החודשים הקרובים.
רוצים להתחיל את המשחק עם קלף מנצח? הפקידו בקופת המשחק 10 ₪ לחודש במשך תקופה של שנה!