אני לא קמה בבוקר

״שוב השעון מצלצל, השעה 6:00, אני חייבת לקום עכשיו, לא בא לי המאבק הזה, שוב להילחם בהם, שוב לקבל כעס ומרירות, מצד שני אני יודעת שאם לא אתחיל את מסע ההשכמה בזמן, שוב יהיו איחורים ולחצים ובכי ומתחים וכל הדברים של הרגע האחרון שמובילים לאיחור לביה"ס, ובכי ועוד בכי וכל היום שלי נהרס. אז אין ברירה, אני חייבת לקום עכשיו!
אני קמה, מצחצחת שיניים, מתארגנת לי, מחממת את המים בקומקום ומתכוננת למשימה היומית שלי – השכמת הילדים.
אני נכנסת לחדר הראשון, החדר שקט ורגוע לעוד כמה דקות.. ראש מתולתל מבצבץ מתוך שמיכת הפוך החמה. אין לי לב להפריע לו, להוציא אותו מתוך החלום העמוק, אבל אין לי ברירה. אני מושיטה יד בעדינות ומלטפת את הגוף המכורבל בתוך השמיכה. הגוף מתכווץ, מנסה להימנע מהמגע. אני לא מוותרת, עוד ליטוף עם אמירה הכי עדינה שאני יכולה "השעה שש וחצי, צריך לקום חמוד שלי", והשאגה לא מאחרת לבוא מבין השמיכות "אמא, תעזבי אותי", מיד מגיעה ההערה של הגדול מהמיטה הסמוכה "אוףףף, שוב הגיע הבוקר ? למה אתה צועק ? תן להתעורר בשקט" הדם מתחיל לעלות לי לראש, אני נלחצת. כדי לא להעלות את המתח בחדר אני ניגשת לחלון ופותחת את הוילונות והתריס, מכניסה את אור השמש ואומרת (מרחוק הפעם) "הבוקר הגיע, צריך לקום שתספיקו לאכול ארוחת בוקר, להתעורר ולצאת בזמן ללימודים", הפחד מלגעת יותר מדי, להגיד מילה מיותרת, לעשות מהלך מיותר שיוביל להצהרת המחץ – "אני לא קם היום ולא הולך לבית הספר".
לשמחתי הראש המתולתל מגיח מבין השמיכות, עיניו עדיין סגורות למחצה, אבל אני רואה סימני התעוררות, מהמיטה הסמוכה קם לו האח הגדול ומתחיל להתארגן וגם האפרוחה הקטנה רצה לשירותים מהחדר הסמוך בכותונת הלילה הארוכה.
אני יוצאת מהחדר וממשיכה בהתארגנות הבוקר, בידיעה שאוטוטו כולם מצטרפים אליי למטבח. עברו עוד עשר דקות, אני שומעת את קולות ההתארגנות, ואת המריבה על משחת השיניים, ומחליטה לבדוק אם כולם קמו.
התלתלים חזרו לשמיכת הפוך החמה. ועכשיו אין לי ברירה, אני חייבת להיות תקיפה יותר. אני מודיעה לו שהוא חייב לקום עכשיו ומרימה מעליו את השמיכה החמה לקול מחאותיו הרמות. "אין ברירה, חייבים עכשיו לקום ולהתארגן, אחרת כולם יאחרו בגללך". בזה לא נגמרה ההשכמה. במטבח כבר יושבים הילדים האחרים ואוכלים ארוחת בוקר ובחדר השינה עדיין מנסים להתעורר ולקום.
הסיטואציה הזו חוזרת על עצמה כמעט כל בוקר, אנחנו צריכים הרבה כח כדי להתמודד עם הישנונים, מבלי לאבד שליטה וכדי להגיע לתוצאות הרצויות לנו.
חשבתי על כמה רעיונות לעזרה –
🔹 אור יום – השכיבו את הילדים עם תריסים פתוחים, שהשמש תכנס לחדר כבר עם זריחתה.
🔹 הדרגתיות – בנו את ההשכמה בהדרגתיות ואל תצפו להשכמה מיידית. עשו זאת בכמה שלבים – קודם העירו בעדינות, אחרי מעט זמן חזרו והורידו את השמיכה, שימו מוסיקה ובפעם השלישית אל תעזבו את החדר עד להשכמה המלאה.
🔹 ריח- תמיד עוזר ריח של תבשיל חם שאהוב על הילדים (למשל קוראסון חם / מאפים חמים).
🔹 חוויה – ילדים שאוהבים לשתות שתיה חמה, אל תפחדו להביא להם את המשקה למיטה, להפוך את ההשכמה לרגע של פינוק, שייזכר כחוויה נעימה.
🔹 אחריות אישית – למדו את הילד המתקשה להתעורר בעזרת הצלצולים האהובים עליו וכך גם תעבירו אליו את האחריות להשכמה שלו.
🔹 מוטיבציה – הפכו את ההשכמה למשימה שהם צריכים לנצח אותה, צרו אצלם מוטיבציה ואתגרו אותם.