"היא לקחה לי"

אנחנו לא מסוגלים יותר לשמוע את הצרחות האלה בבית – היא לקחה לי, תורידי כבר, אני אקרע לך את הבגדים, למה את נכנסת לי לחדר, אמא תנעלי לי את החדר, אני רוצה מפתחות שהיא לא תיכנס לי, אני לא רוצה לדבר איתה יותר, היא לא מכבדת את הפרטיות שלי, לא מעניין אותה איך אני מרגישה, אם אני מבקשת ממנה משהו היא אף פעם לא נותנת, לא אכפת לה וכ'ו.
ככה זה אצלנו בבית כל הזמן – הבנות מאיה בת 8 ומיכל בת 10 כל הזמן צועקות אחת על השנייה.
מיכל אינה מכבדת את הפרטיות של אחרים, היא חושבת שהכל שלה.
היא יכולה לקחת לי את המטען של הטלפון מהתיק ולא להחזיר בחזרה ואח"כ כשאני צריכה אותו, הוא לא נמצא – ככה בשבוע שעבר נשארתי בלי טלפון מחוץ למשרד.
גם לאחיה הגדול, היא לקחה את המחשבון מהתיק והוא הגיע למבחן בלי המחשבון.
ובשבוע שעבר מאיה הכינה לעצמה את כל הבגדים שתכננה ללבוש למסיבה וכשהיא לא הייתה בחדר, נכנסה מיכל ולקחה את החולצה מתוך הערמה המקופלת. מאיה לא הלכה למסיבה בגללה ובכתה כל הערב.
זה קורה כמעט עם כל דבר ששייך למישהו אחר – מבחינתה הכל בבית הוא משותף.
הקושי העיקרי שבו אנחנו נתקלים הוא שהם מאוד אימפולסיביים, קשה להם להתאפק – אני רואה משהו שאני צריך – אני לוקח, אני לא שואל שאלות.
אני גם לא מחזיר, כי גם אין סגירת מסלול, אני עסוק כבר בפעילות הבאה, ואז אני לא מסיים את הפעילות שהתחלתי – אני פותח את הארון לקחת חולצה ומשאיר את הדלת פתוחה.
אני פותח את התיק להוציא את המטען ומשאיר על השולחן את הארנק שהוצאתי.
אני כל כך מרוכז במה שאני צריך, שאני לא רואה את האחר.
התנהגות זו מתפרשת אצל הסובבים כחוסר כבוד לפרטיות שלהם – אם מדובר בכניסה לחדר בלי לדפוק על הדלת, פתיחת מגירות בלי רשות, שימוש בדברים אישיים ללא קבלת אישור.
כל זה נובע מתוך האימפולסיביות וחוסר ההבנה של המרחב האישי של כל אחד.
אנחנו לא יכולים יותר עם הרעש הזה!!!
אז איך יוצרים אווירה חיובית בבית?
1.ניתן דוגמה אישית ואפילו בצורה מודגשת ומוקצנת לדברים שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יעשו.
2.נקבע מפגש משפחתי ובו נשוחח על מה מפריע לכל אחד ועל החשיבות של מתן כבוד לפרטיות.
3.נכין חוזה משפחתי שישמור על הדברים שחשובים לכל אחד מבני הבית.
4.נקבע כללי ברזל לדוגמא –
• בכניסה לחדר לדפוק על הדלת.
•כשמישהו מתקלח – לבקש רשות להיכנס
•כשאני רוצה משהו שהוא לא שלי – לבקש ולא לקחת, גם אם אני ממש צריך את זה עכשיו.
5. נחתים את כולם על החוזה המשפחתי, נתלה אותו במקום מרכזי בבית כדי שנוכל להתייחס אליו בכל פעם שנרצה.
6. נקבע עם הילדים יום למיון בגדים וחפצים אישיים והוספת סימון לדברים החשובים.
שיטות סימון לדוגמה – סרט על החפץ, כתיבה בטוש שלא יורד, חותמת על חפצים חשובים ועוד.
חשוב מאוד, שכללים אלו ילוו אותנו ויהפכו לחלק מהשיח בבית ולא כמבצע חד-פעמי.