השנה התחילה

אנחנו מתפללים לשגרה, השגרה מבורכת, אנחנו עושים הכל כדי לחזור אליה,
אפילו רק למען הילדים, אבל המעברים מאוד קשים.
התקשרה אליי אמא צעירה שאמרה לי ״אני לא מסוגלת יותר, הילד סירב לקום וללכת לביה"ס, הכרחנו אותו לקום וללכת, לא הסכמנו לוותר לו, הוא הלך כועס.
בביה"ס הוא הפך למורה את הכיתה, דחף שולחנות, דיבר בקול רם, פגע בילדים, המורה צלצלה שבוא לקחת אותו.
מה אני עושה? רק עכשיו הגעתי לעבודה, חשבתי שסופסוף אני יכולה להתחיל
את הפרויקט שכבר חודש וחצי אני דוחה.
ומה אעשה איתו? אקח אותו הביתה ? לתת לו לנצח? הוא לא רוצה ללכת לביה"ס.
עשיתי הכל, כדי שהוא והאחים שלו יחזרו לשגרה רגועה ובטוחה. השלמנו את כל הציוד,
תכננו איזה כריכים הוא רוצה שאכין לו כל יום לבית הספר, קבענו יחד מתי יתעורר, עברנו על איזה ארוחות בוקר מפנקות היה רוצה.
זה מה שמגיע לי?! איך אמשיך ככה? עכשיו אני כל כך כועסת, שהכי טוב שלא אראה אותו.״
אמרתי לה שאני מבינה את הכעס שלה ואת התסכול אחרי כל ההשתדלות, אבל היא חייבת לזכור שהילד מנסה להסתגל חזרה למסגרת, זו דרכו להביע את הקושי – זה השלב שבו הוא מתפוצץ, לא רוצה לקום, לא רוצה ללכת לביה"ס, הוא עצוב, הספיק כבר לריב עם כמה חברים, הוא שונא את המורה, אין לו כוח להכין שיעורים – בקיצור, קשה לו לחזור לשגרה.
אין לי ספק שאנחנו, שבתחושה שלנו עשינו ועושים הכל כדי שהמעבר יהיה חלק וקל, אין לנו כוח להבין אותם, לא מסוגלים להכיל את הקשיים שלהם.
זה הזמן חברים לבקש עזרה. אמנם אנחנו לא אוהבים לערב את צוות בית הספר, אבל זה הפתרון. לבקש מהצוות עזרה, להסביר את הקושי של הילד, לנסות ביחד איתם למצוא את הדברים שביה"ס יכול להציע לו כדי למשוך אותו ויהיה לו קל יותר להיכנס בחזרה למסגרת. התייחסו לצוות ביה"ס כשותפים שלכם בחינוך הילד. ככל שהם ירגישו את הנכונות שלכם לשיתוף הפעולה, ויבינו שאתם סומכים עליהם ורוצים את עזרתם המקצועית, הצוות החינוכי יעשה מאמצים אדירים לעזור לכם ולילד.
עבודה משותפת של ההורים וצוות בית הספר יוביל את הילד להצליח במסגרת הכל כך משמעותית שבה הוא נמצא רוב שעות היום שלו.
אז רגע ניקח נשימה עמוקה, נבין שזוהי תקופה לא פשוטה ואצל אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD היא קיצונית עוד יותר.
מה שיעזור זה שנגלה יותר סובלנות וסבלנות, שיח וכבוד הדדי, הערכה ושיתוף פעולה, זהו המתכון המנצח

    תפריט נגישות