התבוננות פנימית

אני זוכרת את התחושה המיוחדת הזו, שתמיד ליוותה אותי ביום כיפור כשהייתי ילדה: המכוניות שאינן נוסעות, הכבישים השקטים, החנויות הסגורות, גם האנשים שקטים יותר. הכל שקט יותר. זהו שקט חיצוני שהוביל למין שקט פנימי. גם העובדה שכל אמצעי הבידור החיצוניים מושבתים, אין טלוויזיה ואי אפשר לזפזפ בין הערוצים, גרמה לכך שזה היה הזמן הנכון להתבוננות עצמית. זה היה הזמן שלי להעסיק את עצמי. אין גירויים חיצוניים ואין מי שיסיח את דעתי.

כשהייתי קטנה, יכולתי לקרוא ספרים, הגיעו חברים ודיברנו, שיחקנו במשחקי קופסה, היה משהו מאוד מקרב בפעילויות הללו. זו היתה חוויה שהשאירה טעם טוב ויצרה אינטראקציות חדשות, שלא הכרנו בשגרת היומיום.
בתור ילדה, חיכיתי ליום כיפור. לאחר שהתחתנתי והפכתי לאמא, היום המיוחד והשקט הזה הפך ליום שבו הילדים צריכים להעסיק את עצמם בדרך אחרת, ולא בדרך המוכרת, כי ה"מסכים" הושבתו.

פתאום אני מבינה כמה הילדים תלויים במבדרים החיצוניים ובעצם לא יודעים להעסיק את עצמם ברגעים השקטים הנפלאים האלה. נוצר מצב שכל שנה ביום כיפור, במקום שיהיו לי את אותם רגעי ההתבוננות הפנימית, אני מוצאת את עצמי עסוקה כל היום עם המון אי-שקט. הצרכים הבלתי פוסקים של הילדים מובילים אותי להתייחסות אליהם ולא לעצמי.

לפני שנה החלטתי שיום כיפור יהיה אחרת.
חשבתי על העובדה שמה שיעזור למשפחה שלי להעסיק את הילדים יהיה סוג של פעילות מאתגרת לכל הילדים. בחלק מהיום הם יוכלו להיות עצמאים ובחלקו האחר נקיים פעילות משותפת, כך נשמור על אוירה של ביחד ובכל זאת נשאיר מקום גם לכל אחד להיות עם השקט הפנימי שלו.

המשימה הייתה – למצוא מה בני המשפחה הכי אוהבת לעשות ולאתגר אותם. הרבה רעיונות עלו – תחרות מונופול משפחתית, משחקי ערכת: "מצ'עמם לי" (שאפשר לקנות מעמותת קווים ומחשבות), מרתון דמקה, בנייה בלגו, הרכבת פאזל ועוד.
ההחלטה נפל

ה על פאזל של 1,000 חלקים. הכנתי מבעוד מועד לוח קרטון גדול, שעליו נוכל להדביק בסוף את הפאזל המורכב ותהיה לנו גאווה משפחתית.

לא אמרתי לילדים דבר. פשוט פרסתי את הפאזל והתחלתי לעשות אותו. הם כבר הצטרפו. תוך כדי הנבירה בין החלקים נוצר דו שיח מרתק על דברים שקורים בבית הספר, עם החברים ובבית, ובמקביל הייתה איזו חלוקת תפקידים סמויה. כל אחד התחבר לחלק אחר בפאזל והרכיב אותו. בין לבין עשינו הפסקות לפעילויות אחרות, לא הכרחנו אף אחד. כל אחד פרש מהפעילות המשותפת והצטרף בחזרה לפי כוחותיו וסבלנותו, כשהמטרה המשפחתית הייתה לסיים את הפאזל עד צאת החג. הצלחנו, המשימה המשפחתית הוכתרה בהצלחה. ההצלחה הזו נתנה לנו כוח ולי החזירה ולו במעט את השקט שזכרתי מילדותי.

השנה החלטתי לחזור על האתגר. בעצה אחת עם בני המשפחה, החלטנו שהשנה בונים עיר מלגו! שיהיה לנו בהצלחה.
צום קל, יום כיפור שקט, עם זמן להתבוננות פנימית וחשבון נפש.
וגמר חתימה טובה לכולנו.