כל הזמן אומרים לנו…

"כל הזמן אומרים לנו תשמרו על שגרה, כל הזמן אומרים לנו חייבים רוטינות, תקפידו על חוקי הבית, ואנחנו, אנחנו שגם ככה קשה לנו עם הסדר, בתקופה שהיא בעצם בלאגן אחד שלם בעצמה.
לא ברור אם יהיה סגר או לא, אם מערכת הלימודים תיפתח, אם הלמידה תהייה בזום או פרונטאלית, בעצם גם אנחנו לא יודעים מה עתיד לקרות, גם אנחנו מבולבלים"
בתקופה האחרונה אני שומעת את הקולות, את השיחות, את השאלות, של הורים רבים שבעצם מרגישים אשמים, מרגישים נכשלים, מרגישים שהם איבדו את השליטה בבית.
ואז, במצב הזה בדיוק, הילדים מרגישים שאנחנו איבדנו את הדרך, שאנחנו לא סגורים על מה אנחנו רוצים שיקרה.
הרבה מהדברים שהקפדנו עליהם בעבר, היום אנחנו פועלים ממש ההפך.
למשל נושא המסכים שפעם הגבלנו, המלחמות הקשות ביותר בבית היו על זמן מסך, והיום הילדים שלנו לומדים עם המסך, עוברים חוגים עם המסך, מדברים ומשחקים עם חברים דרך מסכים, פתאום מרגיש שנוצר משבר בעקרונות שלנו, באמירות שלנו, באמונות שלנו, ובעיקר בערכים שלנו.
הילדים שלנו מזהים את זה מצוין, והדבר גורם להם להרגיש לא בטוחים, והם כל הזמן נמצאים במקום שבו הם רוצים להזיז עוד את הגבולות.

למה הם מזיזים את הגבולות שלהם כל הזמן?
כשילד מזיז/דוחף/בודק את הגבולות, למה הוא בעצם עושה את זה?
הוא עושה את זה כדיי לדעת מתי אנחנו נתעורר ונגיד עד כאן, מתי אנחנו נהפוך להיות שוב האוטוריטה ושוב נכתיב את הדרך ונהייה האחראים לו, ושוב נהייה אלו ששומרים עליו, שהוא יכול לסמוך עלינו, לוודא שאנחנו לא מבולבלים.

רק כשאנחנו נמצאים במצב שבו הילדים שלנו, יודעים מה עושים ומה לא עושים בצורה פשוטה באופן מאד ברור, רק אז יהיה להם קל להתנהל בתוך העולם שלנו, כי הדברים יהיו פשוטים וברורים להם.

זמן טלוויזיה/מסך?
תחליטו אתם מה נכון לכם, עם מה אתם חיים בשלום.
נכון במצב הנוכחי, דברים נראים אחרת, והאדם גם צריך ללמוד להיות גמיש ולהסתגל למציאות משתנה.
המציאות של כולנו השתנתה – ואתם שיניתם את החוקים של הבית בהתאמה.
אתם יכולים להגדיר לילדים שלכם היום שזה זמן לא רגיל, ובזמנים כאלה רצוי וראוי לחשב מסלול מחדש.
ואתם, לארח מחשבה – אכן מאפשרים להשתמש יותר במסכים.
אבל עדיין אתם מגדירים גם בתוך המצב החדש הזה את גבולות המסגרת לטובת כולם.

קבעו והגדירו לעצמכם ואח"כ יחד עם הילדים שלכם את הזמנים המדויקים לשימוש במסכים.
לא יכול להיות שהטלוויזיה תעבוד כל היום או מסך שעובד כל היום.
קבעו זמני ארוחות ועמדו בהם.
אל תאפשרו לחטוף אוכל בלי להתיישב ליד שולחן.
דווקא זמני הארוחות עכשיו הם אי של שפיות בתוך ים של בלאגן, זה זמן לבדיקת דופק לשיח על המצב, מה סיימו? מי יכול לעזור למי? מה הוא צריך ממני?

הקפידו על מקלחות כל ערב, נכון שהם לא יוצאים ולא מתלכלכים, ועדיין מקלחת בערב מרגיעה, מכניסה ל"מוד" של לקראת שינה, השמיעו להם מוזיקה, הקריאו להם סיפורים.

קבעו זמן שינה – לא יכול להיות שהילדים מחליטים מתי הם ישנים, אתם חייבים לקבוע את הסדר, החליטו מתי הם צריכים להיות בהמיטה ואכפו את ההחלטות שלכם.

*אני מזכירה*
אתם ההורים!
אתם מראים את הדרך.
אתם מנהלים את הבית.
לכן אתם הם אלה שמחליטים.

רצוי ואפשר לשוחח, להסביר, להתאים את התוכנית למציאות הנוכחית, לגילאים, לצורך.
אבל בסופו של דבר, אתם הם אלו שצריכים לתת את הטון ולהגיד את המילה האחרונה.
אי אפשר יותר לומר שזה משבר שתכף יסתיים.
זה משבר שנמשך לאורך כל כך הרבה זמן ואין לו תאריך סיום.
אז כדיי שלא נצטער ונצטרך לטפל אח"כ בכל כך הרבה קשיים שהילדים יחוו בעתיד, זה הזמן למנוע נזקים שיבואו אח"כ.
הזמן הכי טוב להתמודד הוא עכשיו!