כשכל הערה כואבת

למה כל הערה קטנה מרגישה לי כמו סוף העולם?
מכירים את זה שמילה אחת קטנה, מבט לא במקום, או ביקורת קלה בעבודה,
גורמים לכם לתגובה רגשית בעוצמה של רעידת אדמה?

אתם מתפרצים וכועסים, או להפך – נסגרים בתוך עצמכם ומרגישים שהכל קורס?
אחת מנקודות התורפה המרכזיות, והכי פחות מדוברות, של הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD), היא הקושי בוויסות רגשי.

המערכת העצבית קולטת ומשדרת רגשות בווליום מקסימלי.
אין "קצת עצוב" או "קצת כועס" – הכל עוצמתי.
כשלכל זה מתלווה רגישות גבוהה לדחייה או לביקורת, התוצאה היא פיוז קצר מאוד, שאחריו מגיעים לרוב גלים של בושה והלקאה עצמית על האופן שבו הגבנו.

אז איך עוצרים את רכבת ההרים הזו לפני שהיא יורדת מהפסים?
פקודת "השהיה" פיזית: כשאתם מרגישים את ההצפה עולה, קבלו החלטה לא להגיב באותו הרגע. הגוף מוצף כעת בהורמוני סטרס שאינם מאפשרים חשיבה נקייה. שתו כוס מים קרים (לא בציניות 😉 ) פעולת הבליעה מסייעת בקרקוע, שטפו פנים או צאו מהחדר ל-3 דקות.
נתקו מגע עד שה"ווליום" הפיזיולוגי יירד.

הסבירו לעצמכם את התחושה: ברגע של הצפה, אמרו לעצמכם בראש (או בקול): "מה שאני מרגיש עכשיו זה ה-ADHD שלי שמגביר את הווליום. זו לא בהכרח המציאות האובייקטיבית". ההפרדה הזו ביניכם לבין הרגש מחזירה מעט מתחושת השליטה.

ניהול "תקציב אנרגיה": רעב, חוסר בשעות שינה ועומס חושי מקצרים את הפיוז לאפס. אל תיכנסו לשיחות מורכבות או למשימות קשות כשאתם לא מווסתים פיזית. קודם אוכלים ונחים, ורק אחר כך פותרים משברים.

שלכם, איריס שני
מנכ"לית עמותת "קווים ומחשבות"

חשוב שנלמד ונכיר את הסיבות להצפה הרגשית שלנו, בעיקר בתקופה לא פשוטה זו.

הוועידה השנתית ה-14 של עמותת קווים ומחשבות: ״קשב דרוך – מטראומה להחלמה״
27.5.2026 | בזום
להרשמה: https://bit.ly/2026adhd
לקוחות בנק מסד? להרשמה ללא עלות: https://lp.vp4.me/ig5e