מורה יקרה

השבוע נפגשתי עם אמא לילד עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD, היא סיפרה לי על הדרך הארוכה שעברה המשפחה בהתמודדויות עם הפרעת קשב. חשבנו יחד על המשולש המורכב הזה שצלעותיו הן המשפחה, הילד ובית הספר. כמה ימים אחר כך התרגשתי לקבל ממנה את המילים הבאות ששלחה למורה של בנה.

מורה יקרה,
התחילה השנה, ואני רוצה שתדעי, שאני מראש אוהבת אותך.
נכון…זה לא משהו שהורים אומרים בד"כ, וגם לאור כל מה שעברנו בדרך, הבן שלי ואני,
ניתן היה לחשוב שנבוא קצת פחות אוהבים, ויותר מכווצים ופסימיים.
הרבה התחלות חדשות, כיתות חדשות ומורות חדשות, הבטחות גדולות, פלאות וגם אכזבות.

אבל אלייך אני מגיעה נקייה. מבחירה, אני מניחה את המזוודה של כל מה שכבר קרה – אי שם מאחור, מנערת את הלב, מאירה את הפנים ומשירה מבט אל העתיד.
ככה אני גם מלמדת את הבן שלי להיות, למרות שזה לא פשוט עבורו, את יודעת…
כל הזיכרונות הללו השתחלו להם לתוך הדימוי העצמי שלו מבלי שהצלחנו לעצור אותם בזמן.
היו ימים של כעס, תסכול, עצב ודאגה.
ובכל זאת, פנינו באופטימיות אל השנה החדשה.

ובשנה החדשה הזו, אני רוצה לאחל לך כמה דברים-

בראש ובראשונה, אני מאחלת לך שלא תהיי מושלמת,
אבל שכן תזכרי להיות בן אדם.
הבן שלי, בטוח לא יזכור בעוד כמה שנים את החומר שלימדת אותו,
אבל הוא כן יזכור איזה אדם היית, ואיך גרמת לו להרגיש.

מאחלת לך שתהיי מקצועית, אבל יותר מכך שתפעלי מתוך שליחות,
הבן שלי, הוא לא יזכור מה הממוצע השכבתי בבחינת המייצב השנתית,
אבל הוא כן יזכור כמה אור היה בעינייך כשהוא הצליח בעזרתך להתמודד איתו.

מאחלת לך שתהיי יסודית וגם צנועה,
תאהבי את החומר שאת מלמדת, אבל את תלמידייך תאהבי אף יותר,
תהיי קשובה אליו הוא יכול ללמד אותך איך הכי טוב ללמד אותו.

תהיי מודל ועם זאת תישארי אנושית,
מי שאת ואיך שאת, הוא יותר מאלף כרזות חינוכיות שתתלי בכיתה, הוא מתבונן בך ולומד,
אז תראי לו איך את טועה ומתנצלת, איך את שוגה ומתקנת, איך את נופלת וקמה,
מתאימה את עצמך אך לא מוותרת, מתקשה אך נשארת אוהבת.

למדי אותו,
שבכל רגע ורגע, חבויה הזדמנות,
להיות חופשי,
לבחור – ממש כמוך,
לעשות משהו טוב עם עצמו ולטובת העולם.

נהוג לומר שתהיה שנה טובה, אני רוצה לאחל שנהיה השנה כולנו – טובים יותר.