מעברים

אני יושבת בחדרי שקועה. חמישה חלונות שונים פתוחים מולי על מסך המחשב, ואני מדפדפת להנאתי ביניהם.
במקביל אני כותבת עבודה שהייתי צריכה להגיש כבר בשבוע שעבר ודחיתי ודחיתי ודחיתי.
אני גם, כמובן, שומעת מוסיקה שאני אוהבת, ופתאום הקריאה מהחדר השני "בואי, אוכלים!".
כל כך מתאים לי לאכול עכשיו, אני מרגישה את הבטן מקרקרת ומריחה את הריחות מהמטבח.
"אני כבר באה..", אני עונה וחוזרת למסך המפתה, שוקעת שוב בענייניי.
עוברות חמש דקות ואני מזמן שכחתי שבחדר השני מחכים לי. ואז מגיעה הקריאה השנייה: "את באה? האוכל מתקרר", ואני מיד עונה "כן, כן, עוד דקה". בדיוק אז קופצת על המסך פרסומת של הטלפון החכם החדש שהגיע לארץ, ואני כל כך רוצה לקנות אותו ועכשיו זה במבצע… והנה אני שוב צוללת לתוך המסך. ומה עם הבטן שלי? והריח שמגיע? ואז מגיעה הקריאה הנואשת – "אנחנו מתחילים לאכול, האוכל כבר קר!!".
אני כועסת על עצמי שלא קמתי – עכשיו גם יעשו לי פרצופים ליד השולחן ושוב אני לא בסדר. "אני באה", אני קוראת, מכבה את המוסיקה, קמה מהכסא ויוצאת מהחדר. וכמה שאני רעבה!
את הסצנה הזו אני חווה כמעט כל יום וכמעט בכל מעבר בין מצבים.
למשל, אני חוזרת מהעבודה הביתה, מוסיקה נעימה מתנגנת ברקע, האוטו חמים ונעים לי, סביבה כל כך נעימה לשקוע במחשבות. אני מגיעה לחנייה, מחנה את האוטו. עכשיו צריך לכבות את המנוע, אבל המוסיקה נעימה והחימום יפסיק. אז אני מכבה את האורות ויושבת בשקט ושומעת את המוסיקה… בחנייה. כל כך נעים לי ככה. ואז מצלצל הטלפון ואני עונה, בתוך האוטו שלי, בחנייה, עם החימום. אחרי חמש דקות אני עדיין באוטו, בחנייה, בחושך. צריכה לצאת מהאוטו, הביתה.
חשבתי לעצמי, שזה בדיוק הקושי של הילדים שלי. הקושי שלהם לעבור מפעולה אחת לשנייה. אם זה לבוא לשולחן האוכל ואם זה להתחיל לאכול, או להתיישב להכין שיעורי בית, להפסיק משחק ולבוא להתקלח או להתלבש אחרי המקלחת. ומי מכם לא מכיר את הקושי לצאת מהמיטה?
אז חשבתי עם עצמי, אם אני אדע מה יעזור לי לעבור ממצב אחד למצב שני, אדע איך לעזור לילדים שלי במעברים האלה.
חשבתי על כמה רעיונות בנושא:
💙 תזכרו שהילדים לא עושים דווקא.
ברגע שאתם מבינים מאיפה זה מגיע, אתם לא מפתחים כעס עליהם אלא מבינים ועוזרים להם.
המסיחים שצצים מכל עבר הם שתוקעים אותם במקום.
💙 תזכרו שהם רוצים לעשות את מה שאתם מבקשים, הם רק מאוד מוסחים.
💙 אל תקראו להם מרחוק אלא בואו תהיו לידם, עזרו להם לסיים את מה שהם שקועים בו.
💙 הילדים משחקים בחוץ ולא חוזרים הביתה בשעה שקבעתם? צאו אליהם והביאו אותם הביתה.
💙 אם הילדה משחקת בטאבלט והגיעה שעת הכנת השעורים ־ אתם מזכירים לה והיא לא קמה? בפעם השנייה, קומו אליה ועזרו לה להניח בצד את המשחק. היא כבר תמשיך בכוחות עצמה.
💙 החליפו את הכעס בהומור. שמרו על אווירה חיובית בבית ותחסכו את ההתנגדות של הילדים שכבר צופים את הצעקות שיחטפו כשיגיעו.
חברים: ידע, מודעות, הבנה והומור פותרים לנו כמעט הכל!