מעברים

"אני יושבת בחדרי שקועה.
5 מסכים שונים פתוחים על המסך ואני מדפדפת להנאתי ביניהם,
במקביל אני כותבת עבודה שהייתי צריכה להגיש כבר בשבוע שעבר ודחיתי ודחיתי ודחיתי,
אני גם כמובן שומעת מוסיקה שאני אוהבת, ופתאום הקריאה מהחדר השני "בואי, אוכלים!",
כל כך מתאים לי לאכול עכשיו, אני מרגישה את הבטן מקרקרת לי ומריחה את הריחות מהמטבח. "אני כבר באה.." אני עונה
וחוזרת למסך המפתה, שוקעת בחזרה בענייניי.

עוברות 5 דקות ואני מזמן שכחתי שבחדר השני מחכים לי.
מגיעה הקריאה השנייה "את באה? האוכל מתקרר."
ואני מיד עונה "כן, כן עוד דקה".
בדיוק אז קופצת על המסך פרסומת של הטלפון החכם החדש שהגיע לארץ ואני כל כך רוצה לקנות אותו ועכשיו זה במבצע…
והנה אני שוב צוללת לתוך המסך.
ומה עם הבטן שלי? והריח שמגיע?
ואז מגיעה הקריאה הנואשת – "אנחנו מתחילים לאכול, האוכל כבר קר!!".

אני כועסת על עצמי שלא קמתי –
עכשיו גם יעשו לי פרצופים ליד השולחן ושוב אני לא בסדר.
"אני באה" אני קוראת,
מכבה את המוסיקה, קמה מהכסא ויוצאת מהחדר, וכמה שאני רעבה !

את הסצנה הזו אני חווה כמעט כל יום וכמעט בכל מעבר בין מצבים –
כמו פשוט לצאת מהאוטו?
אני חוזרת מהעבודה הביתה, מוסיקה נעימה מתנגנת ברקע, האוטו קריר ונעים לי, סביבה כל כך נעימה לשקוע במחשבות.
אני מגיעה לחניה, מחנה את האוטו.
עכשיו צריך לכבות את המנוע, אבל המוסיקה נעימה ובחוץ כ"כ חם.
אז אני מכבה את האורות ויושבת בשקט ושומעת את המוסיקה…בחניה.
כל כך נעים לי לחשוב ככה.
ואז מצלצל הטלפון ואני עונה, בתוך האוטו שלי, בחניה, עם המזגן המקרר.
אחרי 5 דקות אני עדיין באוטו, בחניה.
צריכה לצאת מהאוטו, הביתה.

חשבתי לעצמי, זה בדיוק הקושי של הילדים שלי.
הקושי שלהם לעבור מפעולה אחת לשנייה.
אם זה לבוא לשולחן האוכל ואם זה להתחיל לאכול,
או להתיישב להכין שעורי בית,
להפסיק משחק ולבוא להתקלח,
להתלבש אחרי המקלחת,
לצאת בבוקר מהמיטה.

אם רק אדע מה יעזור לי לעבור ממצב אחד ל
מצב שני, אולי אדע איך לעזור לילדים שלי במעברים האלה? מה עושים?"

כמה רעיונות למחשבה ויישום ממני:

1️⃣ לפני הכל, תזכרו שהילדים לא עושים דווקא. גם אתם לא.
אשמה וייסורי מצפון הם מיותרים ולא תורמים כלום, לאף אחד, אף פעם!
לעומת זאת, הבנה מאוד עוזרת. ברגע שאתם מבינים מאיפה זה מגיע, זה מפחית את הכעס ואז אפשר לעזור באמת לעצמכם או להם.

2️⃣המסיחים שצצים מכל עבר הם אלה שתוקעים אותנו במקום,
הרעיון הוא להתאמן על עצירה ושאילת שאלות.
תזכרו שכולנו רוצים לעשות מה שצריך, אנחנו רק מאוד מוסחים ונסחפים
לפני כל מעבר, גם במעבר למסיחי דעת, נתרגל לעצור, לשאול את עצמנו – האם זה חשוב עכשיו? מה חשוב יותר? מה אני צריך לעשות כדי שאחזור לסיים את הדבר שהתחלתי?
מי/מה יכול לעזור לי לחזור לזה? לבחון כל הזמן מה עזר לי ומה עובד לי ולהשתמש בזה.

3️⃣החליפו את הכעס בהומור, שמרו על אווירה חיובית בבית ומול עצמכם, חיסכו את ההתנגדויות, המריבות, התסכולים והצעקות ועשו את המיטב האפשרי.

חברים ידע, מודעות, הבנה והומור פותרים לנו כמעט הכל!