סוף השבוע האחרון של החופש – ויסות הורי לקראת 1 בספטמבר

סוף השבוע האחרון של החופש: מה אנחנו כהורים צריכים לעשות כדי לעזור להם לעבור את הגשר?

השבוע פגשתי אבא שאמר לי בכנות מכאיבה: "איריס, כולם מדברים על איך להכין את הילדים ל-1 בספטמבר. אבל מה איתי? הדופק שלי בשמיים, אני חסר סבלנות, מותש מהחופש, ובא לי פשוט לברוח מהסופ"ש הזה. איך אני אמור להרגיע את הילד שלי כשאני בעצמי בשיא הלחץ?"

אני מסתכלת עליו ומחבקת במבט. הוא נוגע בנקודה שאף אחד כמעט לא מדבר עליה.

אנחנו תמיד עסוקים ב"איך להכין את הילד", ושוכחים את ״חוק הדיילת״: כהורים לילדים עם ADHD, אנחנו חייבים קודם כל לדאוג לעצמנו כדי שנוכל להיות העוגן שלהם:

🔷 ויסות הדדי – המפתח לשקט בבית
הבסיס המקצועי מלמד אותנו שילדים עם ADHD הם בעלי רגישות סביבתית גבוהה במיוחד. הם "קוראים" את הטון שלנו, את שפת הגוף ואת רמת הדריכות שלנו הרבה לפני שאנחנו אומרים מילה (מרגישים אותנו מהבטן) .

בתהליך שנקרא ויסות הדדי מערכת העצבים של הילד נשענת על זו שלנו. אם אנחנו מגיעים לסוף השבוע האחרון מתוחים, לחוצים ודרוכים – המוח שלהם מפרש את זה כסכנה ומגיב בהתפרצויות, בהתנגדות ובחרדה.

כדי להעביר אותם את הגשר לשגרה, הנה מה שאנחנו כהורים צריכים לעשות עבור עצמנו בסוף השבוע הזה:

🔷 לוותר על "סדרת חינוך של הרגע האחרון": זה לא הזמן לריבי ענק על שעות מסך או סידור ארונות. המטרה של הסופ"ש הזה היא לא משמעת נוקשה, אלא הנמכת להבות והורדת מפלס החרדה בבית.

🔷 לייצר לעצמנו "אוורור לפני הסערה": קחו לעצמכם אפילו חצי שעה של שקט – הליכה קצרה, כוס קפה לבד, או כל דבר שממלא לכם את המצבר וכך מייצר בית רגוע.

🔷 להוריד עומס מהבוקר הראשון של הלימודים: הכינו מראש את הבגדים, הכריכים והציוד כבר במוצאי שבת – לא בשביל הילדים, אלא בשביל מרווח הנשימה שלכם בבוקר.

🔷 חמלה עצמית וסבלנות לקושי: אם הילד מגיב בהתנגדות או בעצבים, תזכרו שזה לא נגדכם. זה הפחד שלו מהמעבר.

בסופו של דבר
המטרה של סוף השבוע האחרון היא לא שלמות, אלא נוכחות רגועה.

כשאנחנו דואגים לוויסות של עצמנו, אנחנו יכולים להסתכל לילד בעיניים ולהעביר לו מסר אחד ברור: "אני פה, אני שומר עליך ואנחנו נעבור את תחילת השנה הזו ביחד".

איריס שני,
מכנ״לית העמותה,
מאחלת לכולנו סוף שבוע רגוע, עוטף ומלא כוחות לקראת השנה החדשה.