קונים ליתר ביטחון

ליתר בטחון/ איריס שני

"אני לא מסוגלת יותר" היא אמרה, המקרר שלנו מפוצץ באוכל שלא אוכלים,

במעדנים ממינים שונים ומוזרים, בגבינות כפולות, כי אני לא בטוחה אז "ליתר בטחון" אני קונה,

אני אפילו לא מבינה למה קניתי אותם, כן, נורא רציתי שהם ינסו טעמים חדשים והייתי בטוחה שהגבינה נגמרה אז קניתי שלא יהיה חסר , מכירים את זה?!

אני לא זוכרת לרשום וגם בעלי לא אומר לי כשנגמר אז אני צריכה להשתמש בזכרון שלי וכשאני רואה גבינה, מעדנים, חלב, אני קונה שיהיה "ליתר בטחון". מה כבר יכול להיות, הילדים יאכלו.

ה"ליתר בטחון" הזה הופך לי את המקרר למחסן, שבו אני אוגרת מוצרים, שממלאים לי את כל המקרר ובסוף נזרקים.

כשסוף סוף אני כבר עושה סדר במקרר, אני מגלה את כל הגבינות שחיכו שנאכל אותן,

הרבה פעמים זה מאוחר מידי ואני מבינה שהגיע הזמן לזרוק את כל "הנסיונות" המיוחדים והחדשים שלי ואת כל הקניות של ה"ליתר בטחון" ואז כשהם בדרך לפח, ואני רואה כמה הם עלו אני נחרדת, כי יותר משליש מתקציב הקניות שלי נזרק בזה הרגע לפח.

בשבוע שעבר החלטתי – די אני עושה סדר! רשמתי וסיכמתי את כל ההוצאות של ה"ליתר בטחון" ושל "הנסיונות". הבנתי, שזאת אחת הסיבות שהמינוס בבנק הולך וגדל.

ברור לי שזה לא הגיוני ובלתי אפשרי להתנהל כך אבל זה מה שקורה לנו.

אנחנו כל הזמן נמצאים במינוס בבנק, ומינוס שלא הולך וקטן אלא במינוס שהולך וגדל עד שמנהל הבנק שוב קורא לנו ומבקש מאתנו שניקח הלוואה לסגירת המינוס. והלוואה – זו הרי תוספת קבועה להוצאות החודשיות שלנו, תוספת קבועה שאנחנו צריכים להתמודד אתה על מנת שנוכל גם להחזיר אותה וגם לנסות לצמצם את ההוצאות וזה ממש בלתי אפשרי.

הבנתי שאני חייבת לעצור את ההוצאות שלי על האוכל של "ליתר בטחון" ו"צריך לנסות".

סיימתי עם המחסן–מקרר ועברתי למחסן-ארון הבגדים שלי ושל הילדים.

שוב התפלצתי מכמויות הבגדים שעדיין התווית של "חדש" זועקת לי.

כן, גם זה היה "במבצע" ובכלל הבגדים ממש זולים בסוף העונה. אני הרי לא קונה בגדים שעולים מאות שקלים. הבעיה שבכמויות שאני קונה, זה בסוף מגיע למאות שקלים מטורף.

למה אני עושה זאת? למה אני חייבת לקנות עוד ועוד?

נזכרתי איך עשיתי את הקניה האחרונה למשל. זה היה כשהילדים לחצו עליי שאקנה.

בפעם ההיא שקניתי את השמלה הפרחונית, הייתי במצב רוח רע ורציתי כל כך להתעודד,

לא קניתי כי אני צריכה, כי חסר לי או כי לילדים אין חולצה מתאימה אלא בגלל שזה היה במחיר שלא יכולתי לסרב לו – 20 ₪, ממש מציאה! מה זה מציאה?! מציאה ועוד מציאה ואני מבינה לאן הולך הכסף – לשטויות, לקניות אימפולסיביות.

כן נכון, גם לא מזמן קנינו ארון חדש כי אין מקום לבגדים של הילדים בארון הישן.

יכולתי להמשיך עוד ועוד ולעבור גם לארונות של חומרי הניקוי, והקוסמטיקה, שגם הם בזוגות ושלשות במדף, כי הם היו במבצע, כי הפרסומת היתה ממש מגניבה, כי המוכרת עשתה את עבודתה נאמנה ואני תרמתי למשכורתה.

מדיניות השפע והאימפולסיביות גוררת אותנו למקום שאנחנו מתפתים בקלות, קלים בבזבוז הכסף שלנו בעוד שאנחנו לא נהנים בכלל מהקנייה, כי היא אורכת מספר דקות והעול הכספי נמשך לאורך הרבה מאוד זמן. כך אנחנו חיים כל הזמן תחת האבן הכבדה הזו שקוראים לה מינוס, אנחנו נמצאים בלחץ וכשאנחנו בלחץ אנחנו נהיים עצבניים ומתוסכלים, אנחנו חסרי סבלנות ואין לנו כוח לעשות דברים למשפחה ולעצמנו.

חברים, כמה נקודות –

* נורא רוצים שהילדים ינסו דברים חדשים – קנו אחד ותראו מה קורה איתו, אם הם אוהבים, קנו עוד.

בנו תפריט שבועי והכינו רשימת קניות בהתאם.

לכו לקניות תמיד עם רשימה ועקבו אחריה. קנו רק מה שאתם באמת צריכים ואל תתפתו למבצעים.

אל תאגרו דברים. היום אפשר לקנות כל דבר בכל מקום כמעט בכל רגע בשנה.

אז אל תקנו ארונות חדשים פנו את הישנים!