שבוע אחרי הכנס
21 במאי 2018אנחנו שבוע אחרי הכנס השנתי, המידע הרב שקבלנו שוקע אט אט. מכירים את האימרה "העדשים מסתדרים במרק"? אכן הם הסתדרו וזאת תודות לפרופ' בארקלי.
בארקלי מבין את ההפרעה באופן מקצועי ואישי. הוא רואה את עבודתו עם האנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD כשליחות, אכפת לו והוא מאמין שכדי שאנשים עם הפרעת קשב יוכלו לפרוח, אנחנו צריכים ללמוד, להכיר ולהבין עוד על ההפרעה ובכך נוכל ליצור את התנאים הסביבתיים שיאפשרו להם להצליח עם הפרעת הקשב.
בארקלי זעזע אותנו בנתונים הקשים שנתן ואולי זו היתה המטרה – לא עוד משחקי המילים, לא עוד המילים היפות – מתנה, קסם, יצירתיות, גאונות, כפי שבארקלי אמר: כל מי שיש לו הפרעת קשב, ישמח להיפרד ממנה בתוך 30 שניות.
היצירתיות והחוכמה הן לא בגלל שיש לי הפרעת קשב אלא בגלל שכך נולדתי, זה חלק ממי שאני ולמרות הפרעת הקשב שלי אני מצליח ולא בזכותה !
קשה לנו להעלות על דל שפתינו את המילה מוגבלות, נכות, הפרעה – זה קשה, אבל זה נכון ואמיתי ואי אפשר להתעלם מזה.
השבוע היתה לי שיחה עם אמא מדהימה, שהיא ובעלה עושים הכל על מנת שבנה הבכור, שיש לו הפרעת קשב, יצליח. היא בשום פנים ואופן אינה מוכנה להשתמש במושגים נכה או בעל מגבלה, אולם כשאני שואלת האם הפרעת הקשב מגבילה אותו ביומיום, התשובה היא חד משמעית – בוודאי! בכל רגע נתון אנחנו נמצאים לצדו, כדי לעזור לו. האם העזרה שלהם היא רמפה? האם יכול היה להצליח בחייו ללא עזרתם? התשובה ברורה – סיכוי גדול שללא עזרתם לא היה מצליח ובכל זאת היא מסרבת לומר זאת בקול רם.
מדוע אנחנו מסרבים להתייחס להפרעת קשב כאל מוגבלות? הרי אם אנחנו רוצים לקדם חקיקה והתייחסות רצינית ואחראית של הממשל, אנחנו חייבים להציף את הקשיים ולהתייחס אליהם. ההתייחסות להפרעה כאל "מתנה", "יצירתיות", "הומור", "שמחת חיים" ו"גאונות", אינה מאפשרת הכרה או התאמות, ללא הצפת הקושי האמתי לא נהיה זכאים לקידום הנושא ולהתאמות !
אנשים מפחדים לומר את המילה "מוגבלות" בגלל המשמעות החברתית שיש לה. מוגבלות מתקשרת עם מסכנות, תלותיות וחוסר אונים, ואין אנו רוצים להיות שם. כדי לקבל את תנאים והתאמות, אנחנו חייבים לקבל הכרה ציבורית ולכן עלינו לעמוד מאחורי המושג מוגבלות, כי רק בעזרתו נוכל לקדם חוקתית את נושא הפרעת הקשב.
במציאות הקיימת יש שונות חברתית שאי אפשר להתעלם ממנה, החברה מורכבת מקטגוריות שונות. כדי שהפרעת הקשב תוכר כקטגוריה חברתית, עלינו להגדיר מחדש את המילה "מוגבלות" עבור אנשים עם הפרעת קשב.
עלינו לאמץ את המוגבלות כזהות פוליטית ולהתחיל לדאוג לזכויותיהם של אנשים עם הפרעת קשב.זוהי אחריות חברתית-מוסרית ועלינו להתגייס על מנת לחולל את השינוי, שינוי שיוביל לבניית רמפות ציבוריות ואישיות, מעוגנות בחקיקה.