אתה לא

"אתמול דור חזר הביתה בוכה וישר התנפל עליי בצעקות – "בגללכם החיים שלי נהרסו, אתם הסכמתם שאני אהיה בכתת חינוך מיוחד, כתה קטנה, כמו שקוראים לזה. כאילו שאף אחד לא יודע שזו הכתה של המפגרים, ששמים אותם בקצה המסדרון, או קרוב למקלט, רחוק, לא עם כולם. אבל הפעם בית הספר ממש הגזים, הם הודיעו לנו שאנחנו לא נצא לטיול יחד עם כל השכבה אלא נצא לטיול מיוחד בשבילנו." שמעתי את זה ונדהמתי, התחלתי לבכות. כשנרגעתי הרמתי טלפון למחנכת כדי להבין מה קרה והסתבר לי, שוועד ההורים הכריח את מנהל בית הספר להפריד בין כתת החינוך המיוחד לשאר הכתות בשכבה. לדבריהם הילדים בכתה משתוללים ומסוכנים ובגלל שבטיול האחרון הם עשו בלגן וחלק מהילדים בשכבה נענשו, הם לא הסכימו שהילדים שלהם יסבלו שוב בגלל כתת החינוך המיוחד ולכן מסרבים בכל תוקף שהכתות יצאו שוב ביחד לטיול. הם איימו להשבית את בית הספר אם הכתה של דור תצא לטיול יחד עם כולם. לדבריהם ילדי החינוך המיוחד הם ילדים "אחרים" ולכן הם צריכים להיות במסגרות מיוחדות ולא לערבב אותם עם הילדים ה"רגילים".

פשוט לא האמנתי למה ששמעתי. לא יכולתי להאמין שהורים שבעצמם מכירים את הקשיים בלהיות הורה, הסכימו להתאכזר בצורה כזו לילדים של אחרים. מה עוד שאני יודעת ומכירה אישית חלק מההורים בביה"ס ויודעת שלחלקם יש גם ילדים בחינוך המיוחד. אני בטוחה שהם לא היו רוצים להיות במקום שמפרידים את הילדים שלהם ומבדלים אותם. הרי הסיסמה היא שילוב הילדים עם הצרכים המיוחדים בחברה."

כתות החינוך המיוחד, שנמצאות בתוך בתי הספר הרגילים (הקטנות, המשלבות), נוצרו בעקבות ההחלטה לאפשר לילדים שקשה להם בכתות הרגילות, להישאר בבית הספר, להישאר בחברת החברים שלהם וללמוד בכתות קטנות. בהן עובדים אנשי צוות המיומנים בעבודה עם ילדים עם קשיים שונים כמו לימודיים והתנהגותיים ועוד.
המטרה היתה, במקום להפריד אותם לבתי ספר של חינוך מיוחד, לתמוך בהם במסגרת של כתה קטנה, בקשיים הלימודיים, החברתיים וההתנהגותיים וכך הם יישארו משולבים חברתית עם בני גילם, ואתם גם ימשיכו לחוגים, לתנועות הנוער ולפעילויות החברתיות בכלל.
מה אפשר לעשות כדי לגייס את ההורים של הכתות האחרות לתמוך ולהכיר בחשיבות שילוב הכתות הקטנות בשכבות הגיל שלהם ?

• פעילות הסברתית – להציע למנהל ביה"ס לתת להורי הילדים ידע, באמצעות הרצאות שיועברו ע"י מומחים, במיוחד עבור ההורים של ילדי השכבה. זאת על מנת להעלות את המודעות שלהם ובכך לשתף ולחבר אותם לקשיים של הילדים ושל ההורים שלהם.
• שיתוף – לתת במה לסיפורים אישיים של הורים, שרוצים לשתף ולאפשר להורים האחרים להיות אמפתיים ולהבין את הקושי היומיומי אתו הם מתמודדים.
• לשלב – ליצור פעילויות משולבות בזמן הלימודים כדי שהילדים יכירו זה את זה ולעודד גם מפגשים מחוץ לשעות הלימודים.
• ליווי הורים – כשיוצאים לפעילות מחוץ לביה"ס, יעודד צוות ביה"ס ליווי של הורים מכלל ילדי השכבה ולא רק של הילדים המקשים, על מנת שאפשר יהיה להתמודד מיידית עם בעיות התנהגות שיוצרו ולמנוע הסלמה.
• לא, לעונשים קולקטיביים – להנחות את אנשי הצוות להימנע מעונשים קולקטיביים כדי למנוע את תחושת האנטגוניזם כלפי הילדים המקשים. אם יש צורך להעניש, עשו זאת באופן פרטני.
• הכנת הילדים לקראת יציאה מהשגרה – גם של ההורים בבית וגם של הילדים בביה"ס. ככל שכולם ידעו יותר פרטים לקראת היציאה, כך יהיה להם קל יותר להתמודד עם השינויים במהלך היציאה.

כשאנחנו מרחיקים את הילדים המקשים מאתנו, אנחנו לא לומדים לקבל ולהיות סובלניים כלפיהם וכך אנחנו גם לא מהווים לילדינו דוגמה לסובלנות וקבלת האחר. אנחנו לא מלמדים אותם להתמודד ולא מאפשרים להם להכיר את אותם ילדים מעבר לקושי שלהם.
כשאנחנו מלמדים את הילדים שלנו סובלנות וכבוד כלפי האחר, הילדים שלנו הם אלה שמרוויחים.