להגיע בזמן – על האתגר המתמשך

ניסינו הכול – להזיז שעונים, תזכורות בטלפון, ואפילו לתכנן את הזמן בקפדנות – אבל זה פשוט לא עובד.

היינו רוצים להגיע לפני כולם ולא לספוג את מבטי ההאשמה מהנוכחים,

היינו רוצים שהילד שלנו יהיה הראשון בגן ויוכל לבחור לעצמו את המשחקים.

לא היינו רוצים להיות אלה שמודיעים להם שהאירוע מתחיל חצי שעה יותר מוקדם כי אולי ורק אולי פעם אחת נגיע בזמן וגם אז אנחנו לא מגיעים בזמן!

תמיד אנחנו רואים הצגה לא מההתחלה, אנחנו קונים את הכיסאות במקומות הכי טובים – באולם ובמרכז, אבל בגלל שאנחנו מאחרים לא נותנים לנו להיכנס למקומות שלנו ואנחנו נאלצים להיכנס למקומות אחרים בשורה האחרונה.

משם אנחנו רואים את האחרים נהנים מצפייה בהצגה / קונצרט / אופרה במקומות המושקעים והיקרים שקנינו.

בזמן, בזמן, בזמן ואנחנו בכלל בזמן אחר או כפי שכולם אומרים "ללה לנד".

וכן, קשה לנו.

כל העצות כבר נוסו, זה לא שהתעצלנו – שמנו תזכורת בטלפונים הניידים, הזזנו את השעון חצי שעה קדימה, כל היומן שלנו זז חצי שעה קדימה וזה לא עוזר.

לפעמים יש תחושה של פגיעה, משום שאנחנו משתדלים, איכפת לנו, אנחנו עושים מאמצים, אבל אף אחד לא שם לב להשתדלות, כולם רואים רק תוצאות.

כשאנחנו מצליחים פעם אחת לעמוד בזמן, אנחנו חוטפים את הצחוקים וההעלבות – "סוף סוף!",

"מה קרה?", "נפלת מהמיטה?", "כיבו לך את המזגן?", "היה לך קר בבית?", ואז אנחנו שוב במרכז העניינים ולא באופן חיובי, אלא שוב נושא לצחוק של הסובבים אותנו.

הכי חשוב להבין מה מתאים לך:

אספתם במהלך השנים הרבה מאוד כלים – חלקם עבדו, חלקם לא.

בואו תתמקדו בכלים שעבדו לכם, בהצלחות שלכם.

תאמצו את מה שעוזר "לכם" ואיתו תתחילו להתנהל ברוטינה קבועה. כל פעם השתמשו ושפרו את מה שעובד לכם.

אל תתנו לסביבה לתת לכם להפחית מההצלחות שלכם.

זכרו:

תחגגו את ההצלחות הקטנות כדי לתגמל את עצמכם על המאמץ שעשיתם.

שלכם,

איריס שני