קשה להעיר את הילדים בבוקר!

רונה כל הזמן אומרת להורים "אני יודעת שזו הבעיה הכי קשה שלי – הקימה בבוקר, ההתארגנות ולוחות הזמנים.

הצעקות והעונשים שלכם לא עוזרים בכלל – למה כל כך קשה לכם להבין?!"

אז מה עושים ?

1. זכרו – הם לא עושים לכם דווקא.

כשקשה לילד לקום, זו לא בחירה.

הגוף והמוח שלו פשוט מתקשים “להתחיל לזוז”.

הידיעה הזו מרככת את המתח ומאפשרת להתחיל את הבוקר ממקום של חמלה ולא של מלחמה.

2. נסו לקום קצת לפני הילדים -בשבילכם.

זה לא כי “צריך”, אלא כדי לתת לעצמכם כמה דקות נשימה לפני שמתחיל הבלאגן.

הורים עם ADHD צריכים "זמן מעבר" כדי לא להרגיש מוצפים.

דקה לשתות מים, לצחצח שיניים, להרים שיער… זה מספיק כדי להרגיש בשליטה.

3. הכינו כמה דברים מראש כדי לפנות מקום להתארגנות של הילד.

כשהבית מוכן – אתם פנויים לו יותר.

זה לא צריך להיות מושלם, רק שהדברים הקריטיים יהיו במקום: בגדים, נעליים, תיק.

ככה אתם לא מחפשים תוך כדי וגם לא כועסים סתם.

4. כוונו את הבוקר למשהו נעים – משחק, מוזיקה או צלצול מצחיק.

לילדים עם ADHD קשה להתחיל בלי גירוי חיובי.

שיר אהוב, או משחקון קטן (“מי צחצח שיניים עד סוף השיר”) משנים את כל האווירה.

זה גם עוזר לכם – כי פחות צעקות, יותר שיתוף פעולה.

5. תנו להם ללמוד לקחת אחריות, אבל בהדרגה.

למדו אותם לכוון שעון, תזכורת או טיימר. אתם לא “השוטרים של הבוקר” אתם "המאמנים"/"המלווים" שמחזיקים יד.

גם אם זה לא יעבוד מיד, זה חלק מהתהליך.

6. תעירו לפחות שעה לפני היציאה.

ילדים עם ADHD זקוקים לזמן מעבר ארוך יותר. השעה הזו לא נועדה “לבזבוז” זמן אלא כדי למנוע את ההתפוצצות כשמגיעה שהכל קורה מהר מדי.

7. שאלו ערב לפני על ארוחת הבוקר והכריך/הכינו טבלה שבועית של אוכל.

זה מקטין כאוס בבוקר, וגם יש לזה בונוס: ריח של טוסט, חביתה או פנקייק (אפשר להכין מראש ורק לחמם) עושה פלאים למוטיבציה של הילדים לקום. זה טריגר חושי שעוזר להתחיל להתעורר בלי מאבק.

8. בדקו יחד מה באמת עוזר להם לקום.

לכל ילד יש “מסלול השכמה” משלו: תריס פתוח? כוס מים? חיבוק? ירידה הדרגתית מהשמיכה?

וכדאי לדעת גם מה לא:

דגדוגים, כניסה שוב ושוב לחדר, פתיחה אגרסיבית של האור — כל אלה רק מעלים התנגדות.

9. תנו לילדים לישון עם תריס פתוח כדי שהאור יחדור מהחלון ויעזור להם בקימה

10.כעסים ועונשים פשוט לא עובדים בבוקר.

בוקר הוא הזמן שבו המשאבים שלהם (ושלכם!) הכי נמוכים. כעס מכניס אותם למצב של “דווקא”, ואתכם לעייפות רגשית. חמלה, קול רגוע, והבנה שהקושי אמיתי – ייצרו הרבה יותר שיתוף פעולה.

רוב הילדים היום ישנים פחות ממה שמומלץ, שימו לב לשעה בה הם הולכים לישון…

בכל מקרה – תפעלו מתוך הבנה של הקושי שלהם ומתוך התחשבות – בגישה זו תייצרו שגרה קבועה שתהפוך לאוטומט ויהיה להם קל יותר לקום ולהתארגן בצורה היעלה ביותר בוקר.

שלכם, איריס שני

מנכ"לית עמותת קווים ומחשבות – הבית של הפרעת קשב בישראל